המאמן עזב, הכוכב נטש והיהלום עדיין לא מלוטש. האם למרות כל הקשיים ברצלונה בדרך לעונה הגדולה בתולדותיה?
גם אוהדי ברצלונה האופטימיים ביותר לא ציפו לתסריט כזה. אחרי חודש אוגוסט השחור, שהתחיל בעזיבה המפתיעה של ניימאר והמשיך בהפסד כפול ליריבה השנואה, ריאל מדריד, במסגרת הסופר-קאפ הספרדי, כעת ברצלונה מוליכה בבטחה את הליגה הספרדית במחזור ה-21, כאשר הפער מריאל מדריד עומד על 19 נקודות.
בעזרת הכסף הגדול שברצלונה קיבלה מעסקת ניימאר, המועדון צירף ארבעה שחקנים חדשים, אך עוסמאן דמבלה, השחקן היקר בתולדות המועדון והשם הכי נוצץ ברשימה, נפצע כבר בהופעתו השלישית (ומאז הספיק לחזור ולהיפצע שוב) ולא הספיק להראות עדיין מה גרם למועדון לשלם עליו 105 מיליון יורו (לא כולל מענקים עתידיים).
מלבד השינויים בסגל השחקנים גם הצוות המקצועי שינה את פניו, כאשר לואיס אנריקה ועזרו חואן קרלוס אונסואה, שאימנו את הקבוצה בשלוש העונות האחרונות והובילו את המועדון לזכייה בשמונה תארים, עזבו את המועדון. מי שהחליף את לוצ'ו היה ארנסטו ואלוורדה, שבדומה לפפ גווארדיולה, זכה לשחק תחת יוהאן קרויף, ולאחר תקופה מוצלחת באתלטיק בילבאו חתם לשנתיים בשורות המועדון הקטלוני. אז כיצד קבוצה שאיבדה את המאמן שלה ואת אחד משלושת השחקנים הטובים בעולם היא הקבוצה היחידה ב-5 הליגות הבכירות באירופה ללא אף הפסד העונה?
ואלוורדה הוכיח שהוא טקטיקן בחסד. הוא יודע להתאים את המערך ואת השחקנים לזהות היריבה. ברצלונה העונה משתמשת בשני מערכים, ה-4-3-3 המפורסם וה-4-4-2 שלא נחשב למזוהה עם המועדון. למרות שמדובר בשני מערכים בלבד, המערכים מאוד גמישים ובעלי וריאציות שונות ומשתנים לפי זהות השחקנים ועל פי ההוראות של ואלוורדה. מלבד ההזנחה של ה-4-3-3 המסורתי, גם החזקת הכדור כבר לא קדושה כפי שהייתה בעבר: העונה ירדה החזקת הכדור לכ-57% בממוצע למשחק, לעומת 63% תחת לוצ'ו ו-70% תחת פפ.
לא יפים אבל יעילים
לא פעם העונה בחר ואלוורדה לעלות עם הרכב שנראה על הנייר אפור. כאשר פותחים בהרכב שחקנים כמו ראקיטיץ', פאוליניו וגומש, בעוד שחקנים כמו דניס סוארס וג'רארד דאולופאו (שלפני מספר ימים הושאל לווטפורד) נותרו על הספסל ולעתים אף מחוץ לסגל.
שני השחקנים הצעירים של ברצלונה נחשבו במשך שנים ליהלומים של הקבוצה ושל הכדורגל הספרדי, ניבאו להם גדולות, אך הכישרון אף פעם לא הצליח לבוא לידי ביטוי על המגרש. הסיפור של צמד הספרדים די דומה. שניהם כיכבו בקבוצת המילואים, אך לא קיבלו את ההזדמנות בקבוצה הבוגרת, יצאו לעונות השאלה ולבסוף נמכרו ונרכשו בחזרה על ידי המועדון.
דניס סוארס רשם העונה 382 דקות בלבד בליגה ודאולופאו 503, למרות עזיבת ניימאר ולמרות העובדה שדמבלה שותף בארבעה משחקי ליגה בלבד. הכישרון של השניים מעולם לא הוטל בספק, אולם הבעיה של השניים היא ביעילות, בקבלת ההחלטות, וביכולת לדעת לשחרר את הכדור בזמן הנכון לשחקן הנכון.
פאוליניו, עליו ואלוורדה התעקש בקיץ, הוא שחקן יעיל מאוד, הרבה יותר מהספרדים. הקשר הברזילאי יודע לנוע לעומק ללא הכדור בצורה יוצאת מן הכלל, יכולת שעוזרת לו תמיד להיות במקום הנכון בזמן הנכון, יכולת ששמורה לגדולים ביותר. פאוליניו כבש העונה שמונה שערים ולא מדובר בנתון מפתיע או מקרי.
מדד ה-expected goals) xG) הוא מדד אשר מבוסס על מאות אלפי בעיטות לשער ותפקידו הוא לחזות את כמות השערים שהשחקן אמור לכבוש בהתבסס על איכות המצבים אליהם הגיע. על פי מדד זה, פאוליניו מדורג במקום הרביעי במדד ה-"xG per 90 minutes" בליגה הספרדית, עם ממוצע שערים צפויים של 0.73 למשחק. מדובר בנתון יוצא דופן לקשר 50/50. לעומת זאת, דאולופאו ודניס סוארס יחדיו שווים רק 0.33 שערים למשחק, וזאת, כנראה, הסיבה שואלוורדה מעדיף שחקנים פחות מוכשרים, אך יותר יעילים וממושמעים.
מעז יצא מתוק
רבים תהו כיצד ברצלונה תצליח להסתדר ללא הצלע השלישית בשלישית ה-MSN האימתנית, שבמשך שלוש שנים חוררה רשתות ושברה כל שיא אפשרי.
לשלישיה המפורסמת היו יתרונות רבים, אך הדומיננטיות הרבה הפרה את האיזון בקבוצה והפכה למסוכנת. על מנת לסבר את האוזן, מסי, סוארז וניימאר שותפו ב-88% ממשחקי הליגה של הקבוצה בשלוש העונות בין השנים 2014-2017 וכבשו 250 שערים מתוך 338 אותם כבשה הקבוצה כולה, כלומר 74% מסך השערים, נתון בהחלט חריג. בנוסף לכמות השערים הרבה, השלישיה הדרום אמריקאית רשמה 144 בישולים, כך שכמעט כל שער שני הובקע כתוצאה מבישול של השלישיה. עם זאת, ביקורות רבות נשמעו על כך שהקבוצה לא מספיק מאומנת וכי שלישיית הMSN סוחבת את לואיס אנריקה על גבה.
אם בעבר שיחקו בברצלונה שחקנים שהתפרסמו בזכות משחק הלחץ הנהדר שלהם כמו פדרו וסאנצ'ז, עם ניימאר הסיפור היה שונה. הברזילאי לא הרבה לעזור במשחק הלחץ ונטה ללכת על המגרש, וכאשר יש לך שני שחקנים שלא נותנים מעצמם 100% האפקטיביות של משחק הלחץ יורדת בצורה משמעותית. בשביל להבין עד כמה משחק הלחץ של הקבוצה נפגע בצורה קשה צריך לחזור אחורה לברצלונה של פפ גווארדיולה, שדגלה בחוק 6 השניות. הקבוצה הייתה לוחצת מיד כאשר איבדה את הכדור במטרה לחטוף אותו בחזרה בתוך 6 שניות, אם הקבוצה לא הצליחה לעשות זאת בזמן הנדרש היא הייתה נסוגה לאחור. הזמן הממוצע שלקח לברצלונה בעידן של פפ לחטוף את הכדור עמד על 6.69 שניות מרגע איבוד הכדור. לצורך ההשוואה, בעידן ה-MSN הזמן הוא יותר מכפול, וליתר דיוק: 13.14 שניות.
העונה משחק הלחץ השתפר; דוגמה נהדרת קיבלנו כאשר ברצלונה התארחה במסטאייה ובמהלך המחצית הראשונה ולנסיה התקשתה לעבור את קו מחצית המגרש בזכות משחק לחץ יוצא מגדר הרגיל של ברצלונה, אשר גרמה לולנסיה להחזיק בכדור רק 23% מהזמן ומנעה ממנה לבעוט לעבר המסגרת של טר שטגן.
שלד יציב
מלבד שינוי השיטה ברצלונה נהנית העונה מיכולת שיא של ארבעה שחקנים בארבע החוליות של הקבוצה:
מארק אנדרה טר שטגן – השוער הגרמני הגיע ב-2014 בתור שוער העתיד של המועדון, אך לא זכה לשחק בקביעות בליגה עד לעזיבתו של קלאודיו בראבו בעונה שעברה. כאשר סוף סוף קיבל את אפודת השוער הראשון בעונה שעברה, טר שטגן לא הרשים במיוחד, ורשם מאזן עגום של 33 ספיגות ב-36 משחקים.
אך העונה הסיפור שונה לחלוטין. השוער הגרמני מציג יכולת אדירה ונחשב לאחד משלושת השוערים הטובים בעולם אם לא הטוב שבהם, ולא מן הנמנע שאף יהיה השוער הראשון של נבחרת גרמניה במונדיאל. טר שטגן ספג עד כה עשרה שערי ליגה בלבד בעשרים ואחת הופעות בליגה הספרדית, ממוצע של 0.48 ספיגות למשחק לעומת 0.92 בעונה שעברה.
על מנת להבין עד כמה העונה שלו טובה ביחס לעונה שעברה, אציין כי העונה הוא שמר על רשת נקייה ב-13 משחקים, אותה כמות הפעמים כמו בכל העונה שעברה (ואנחנו רק באמצע העונה). כמובן שחלק מהקרדיט מגיע גם להגנת הקבוצה, כפי שמשתקף מהנתון הבא: ממוצע ההצלות של טר שטגן ירד העונה ל2.57 הצלות למשחק לעומת 2.83 בעונה שעברה, זאת אומרת שנבעטות פחות בעיטות אל עבר שערו של השוער הגרמני.
הנתון המשמעותי ביותר הוא היחס הצלות חלקי שערים, משמע כמה הצלות השוער עוצר על כל גול שהוא סופג. העונה הממוצע של טר שטגן עומד על 5.40 הצלות על כל גול שהוא סופג, מה שמהווה עלייה של 64% לעומת העונה שעברה, אז כמעט כל בעיטה שלישית הסתיימה ברשת. אם נבחן סטטיסטיקה מתקדמת יותר, אז על פי מדד ה-PostShotxG שבוחן את איכות הבעיטות שנבעטות לעבר השוער ובודק מה מספר השערים שמצופה ממנו לספוג, טר שטגן מדורג במקום השלישי באירופה, אחרי דה חאה ואובלק (נכון למחזור ה-17). על פי המדד, באותה נקודת זמן טר שטגן היה אמור לספוג 12.3 שערים, אך ספג בפועל רק 7, מה שאומר שמדד הPostShotxG שלו עומד על 1.76 לעומת 1.07 בעונה שעברה.
אך מה שמבדיל את טר שטגן משאר השוערים הוא משחק הרגל הפנטסטי שלו, שחיוני מאוד לסגנון המשחק של הקבוצה ולהתמודדות שלה מול הלחץ שהיריבות מפעילות עליה.השוער הגרמני מוסר 22.3 מסירות בממוצע למשחק בדיוק של 83%, נתון שנחשב חריג ביחס לרוב השוערים.
Credit to FC Barcelona Facebook page
ג'ורדי אלבה – המגן הספרדי הוא המרוויח הגדול ביותר מעזיבתם של ניימאר ולואיס אנריקה. שיתוף הפעולה בין אלבה וניימאר לא היה פורה במיוחד, כאשר ניימאר היה נתקע על הקו ולא פותח אותו למגן הספרדי. בנוסף, ניימאר היה מעדיף לבצע דריבל או למסור למסי, מה שהשאיר את אלבה מתוסכל מאוד. לואיס אנריקה לא היה מספיק יצירתי מבחינה טקטית ולא הצליח לגרום ליכולות של אלבה לבוא לידי ביטוי, ולא פעם העדיף להשאירו על הספסל.
העונה מי שמאייש רוב הזמן את עמדת הקשר השמאלי הוא אנדרס אינייסטה, שמרבה להיכנס למרכז ובכך מפנה לג'ורדי אלבה את כל הקו, כך מתאפשר לאלבה להראות מה הוא יודע ומה לואיס אנריקה הפסיד. עד כה רשם אלבה שער אחד ושישה בישולים (חמישה מהם למסי), כמו בכל העונה שעברה. כמות הבישולים הרבה לא מקרית, אלבה מבצע 0.71 דריבלים בממוצע למשחק, יותר מכפול מאשר בעונה שעברה ובאחוזי הצלחה גבוהים יותר. בנוסף, מספר המסירות שהוא מוסר עלה ב-21% ל68.1 מתוכם 1.5 מסירות מפתח בממוצע למשחק (שיא קריירה בליגה) לעומת 0.9 בלבד בעונה שעברה. אך התרומה של אלבה לא באה לידי ביטוי רק בפן ההתקפי: מספר איבודי הכדור שלו ירד ב-57% ומספר הפעולות ההגנתיות שלו זינקו מ-3 ל-5 פעולות בממוצע למשחק.
סרחיו בוסקטס – הקשר הספרדי שבמשך מספר שנים נחשב בעיני רבים לקשר האחורי הטוב בעולם חווה עונת נפל בעונה שעברה. העונה בוסקטס חזר לעצמו ובגדול, כאשר הוא מסתגל לתפקיד החדש כקשר 50/50, תפקיד אשר הוא לא היה רגיל למלא לאורך הקריירה שלו במועדון. חוכמת המשחק והכישרון הרב של הקשר המחונן מאפשרים לואלוורדה להציב אותו במספר רב של עמדות, כולל עמדת הבלם. העונה בוסקטס מעורב בארבעה שערי ליגה, לעומת שלושה בלבד בכל העונה שעברה, הרבה בזכות העובדה שכמות מסירות המפתח שהוא מוסר בממוצע למשחק עלו ב-71% ל0.71 מסירות.
לאו מסי – בזמן שכריסטיאנו רונאלדו חווה את העונה הגרועה ביותר שלו מאז נחת בספרד, לאו מסי חווה בגיל 30 את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו, על פי אתר הסטטיסטיקות העולמי "Who Scored" אשר העניק לו ציון ממוצע העונה של 8.91 במסגרת הלה ליגה, זהו ציון גבוה יותר מעונת 2011/2012 אז כבש 50 שערי ליגה והוסיף 16 בישולים.
מה שמשותף לשתי עונות השיא שלו הוא המיקום של מסי שחזר העונה לשחק במרכז כחלוץ חופשי לצידו של לואיס סוארז. במהלך שנת 2010 שינה פפ גוארדיולה את עמדתו של מסי, מקיצוני לחלוץ מדומה, דבר אשר הביא לגידול במעורבות של מסי במשחק; מספר המסירות שלו בממוצע למשחק עלה במעל ל-50%, דבר שהטיב עם מסי ועם הקבוצה כולה. ואלוורדה הבין שבעקבות עזיבת ניימאר, שהיה מאוד דומיננטי בקבוצה (ניימאר רשם בעונתו האחרונה בספרד 3.5 בעיטות, 3 מסירות מפתח ו5.6 דריבלים בממוצע למשחק), הוא חייב לגרום למסי להיות מעורב בכל התקפה, על מנת להפיק ממנו יותר.
מסי נענה לאתגר ושיפר לא מעט אספקטים במשחק שלו, מספר הדריבלים שלו זינק ב-57% ל-5.8 דריבלים בממוצע למשחק, שיא קריירה של "הפרעוש" בליגה הספרדית. מספר המסירות עלה ב-15% ל-55.8, מספר מסירות המפתח עלה ב-17% ל-2.7 (שיא קריירה בליגה הספרדית), מספר הבישולים שלו עומד על 9 (כמו בכל העונה שעברה) ומספר הבעיטות לשער עלה ב-15% ל-6.1 בעיטות בממוצע למשחק (שיא קריירה בליגה הספרדית).
העונה התלות של הקבוצה במסי גדלה, הארגנטיני הבינלאומי מעורב באופן ישיר בכמעט 50% משערי הליגה של הקבוצה, עלייה של 10% לעומת העונה שעברה. יש שיגידו שזה לא רע להיות תלוי בשחקן הכי טוב בעולם, אבל זה לא מצב בריא לקבוצת כדורגל, הרי אי אפשר לצפות ממסי, שכבר בן 30, להמשיך בכושר השיא שלו לאורך כל העונה. לכן, ברצלונה לא נחה על זרי הדפנה, והנחיתה בחלון העברות האחרון את פיליפה קוטיניו, תמורת סכום שיא שיכול להגיע ל160 מיליון יורו.
מה צופן העתיד?
אם בתחילת הקיץ, לאחר עזיבת ניימאר והתבוסה לריאל מדריד עתידה של ברצלונה היה לוט בערפל, עכשיו ההווה מאוד זוהר והעתיד נראה וורוד מתמיד. הקבוצה נמצאת בדרך הבטוחה לזכייה באליפות, כאשר ההפרש מאתלטיקו שנמצאת במקום השני עומד על 11 נקודות וההפרש מריאל שנמצאת במקום הרביעי עומד על 19 נקודות.
ואלוורדה רשום על הפתיחה השלישית בטיבה של ברצלונה בליגה הספרדית, המאמן עדיין לא הפסיד אף משחק ליגה ועומד על קצב צבירת נקודות של מעל ל-2.7 נקודות למשחק והפרש שערים של +2.3. אם ברצלונה תמשיך בקצב צבירת הנקודות שלה עד לסוף העונה היא תסיים אותה עם 103 נקודות ובכך תהפוך לקבוצה הספרדית הראשונה בהיסטוריה שחוצה את רף 100 הנקודות. עושה רושם שעם ההצטרפות של קוטיניו והחזרה של דמבלה, דבר לא ימנע מברצלונה לזכות באליפות ה-25 בתולדותיה.
בליגת האלופות הקבוצה העפילה לשמינית הגמר מהמקום הראשון בבית וללא אף הפסד, בשמינית תפגוש הקבוצה בעוד פחות מחודש את צ'לסי, אלופת אנגליה רחוקה מהיכולת שהציגה בעונה שעברה והיא מגיעה כאנדרדוג.למרות העובדה שקוטיניו לא יוכל להירשם בסגל לליגת האלופות העונה בעקבות העובדה שכבר השתתף העונה במפעל במדי ליברפול, עדיין ברצלונה נחשבת לאחת מהפייבוריטיות לזכות במפעל היוקרתי.
בגביע המלך הקבוצה תפגוש את ולנסיה בחצי הגמר. ברצלונה תנסה להיות הקבוצה הראשונה בהיסטוריה שמעפילה חמש שנים ברציפות אל הגמר והשלישית בהיסטוריה שזוכה ארבע פעמים ברציפות.
לא מן הנמנע שהעונה שהתחילה בצורה הכי גרועה שאפשר לדמיין תסתיים עם טרבל שלישי בתולדות המועדון.
לאו מסי. ינסה לשחזר את ההישג. FC BARCELONA
