למה אני לא מתלהב ממכבי חיפה של מרקו בלבול, לפחות בינתיים?
שלשום מכבי חיפה סיימה ב-0:0 עם מכבי נתניה ורשמה משחק שלישי רצוף ללא כיבוש. אתמול, מכבי ת"א ניצחה 0:2 את הפועל חדרה, העלתה את הפער בפסגה ל-21 נקודות והבטיחה למעשה את אליפות העונה הסדירה הכי מהירה בהיסטוריה מאז שעברנו לשיטות הפלייאוף העליון וכל אחיו למען יצירת עניין מלאכותי בליגת הכדורגל של ארץ הקודש.
כן, יש פה השוואה.
רגע, לפני שאותקף משני צידי המתרס על עצם העלת ההשוואה, אזרוק ציטוט של האיש החכם בהיסטוריה כדי להסביר את כוונתי:
"אם עד מחזור 5 לא תהיה לנו בומבה של קבוצה, תערפו לי את הראש" ג. לוזון.
אההה אופס, זה לא זה, רק רגע:
"יש רק שתי דרכים לחיות על פיהן: אחת היא ששום דבר הוא לא נס והשנייה היא שכל דבר הוא נס.” אלברט איינשטיין.
איינשטיין כרגיל צודק, והוא סייע לי להבין למה אני לא מתלהב ממרקו בלבול למרות הצלחתו לייצב את הספינה השוקעת, ומדוע אני חושב שאין טעם לתת לו לבנות בקיץ את מכבי חיפה לעונה הבאה.
בואו נתחיל.
הגישה של "כל דבר הוא נס", כפי שאינשטיין הגדיר, שמורה לדעתי בעיקר לשני סוגי אנשים: הסוג הראשון הוא הגאונים. הגאונים הם אנשים שמבינים את המורכבות של כל דבר בעולם ומה צריך לקרות כדי שהוא יעבוד, ולכן הם מתייחסים לכל דבר כמו נס. הסוג השני הוא אנשים די מיואשים שפשוט אין להם מה להפסיד.
אוהדי מכבי חיפה, עת הגעתו של מרקו בלבול למועדון, נמנו בדיוק עם הזן השני של האנשים ולכן וכל דבר נראה להם כמו סוג של נס:
1) "וואו, ניצחנו 5:0 את מרמורק!"
2) "יואו, יש לנו בלם מהנוער שפאקינג יכול לצאת עם הכדור קדימה!!"
3) "וואו, תראו איזה יופי שון וייסמן רץ ונלחם!"
4) "רוקאביציה אשכרה הבקיע בשני משחקים רצוף!!!"
5) "שיואו, סלליך הרים את הראש!!"
6) "ניצחנו 4 רצוף!!!"
7) "ניצחנו בטרנר!!!" טוב, זה כבר באמת נס לכל הדעות…
אני מניח שהבנתם את החלק הניסי של הטור, אבל נוצרה לנו בעיה עם גישת הנס: כמו כל דבר בחיים, היא זמנית. אי אפשר להתייחס כל הזמן לכל דבר כמו נס, מה גם שאוהדי מכבי חיפה בעברם הלא כ"כ רחוק, נקטו בדיוק בגישה השנייה שהציג איינשטיין – הכל מובן מאליו. דוגמא קטנה: ב-2005/6 זכתה מכבי חיפה באליפות השלישית ברציפות, היא ניצחה את כל הסיבוב הראשון (11 משחקים דאז), הפסידה רק 4 פעמים וזכתה בליגה בפער אסטרונומי. אליפות די דומה לזו של מכבי ת"א העונה. ואיך הקהל, אותו קהל שמתייחס היום לכל דבר כמו נס, הגיב לאליפות הזו? שירי "אליפות בלי מאמן" לרוני לוי.
ממש נס, אה?
מרקו בלבול הוא מאמן נפלא לגישת הנס.
אמנם הוא הצליח בצורה מרשימה לייצב מערכת רעועה והניצחון בטרנר, שהיה מהרגעים השמחים ביותר ביציעים בשנים האחרונות, לגמרי רשום על שמו, אבל מכבי חיפה צריכה להסתכל אחורה ל-2006 על מנת שתוכל לחלום על 2020. היא לא יכולה לשקר לעצמה ולחיות עם זה, ובטח שלא להתמודד עם היריבה שהוזכרה מלמעלה.
הפער בין שתי הגישות, נכון להיום, עומד על 23 נקודות. אהיה לארג' ואהפוך אותו ל-4 מאז שמרקו הגיע, אבל 4 נק' הבדל בשישה משחקים זה גם לא זניח עבור הקבוצה עם התקציב השני בגודלו בליגה.
הפועל רעננה הייתה הראשונה להחזיר את מכבי חיפה למציאות, והיא לא עשתה את זה עם סטירה מצלצלת, אלא עם עינוי מתמשך של 90 דקות שלקוח ממרתפי העינויים של המשטרים האפלים ביותר.
רעננה הגיעה למשחק כאילו היריב שמולה מתייחס לניצחון כדבר של מה בכך, ולפיכך התחמשה בהתאם.
מול 9 שחקנים שמגינים פלוס שכבת הגנה כפולה בשם אביחי ידין, שהחיה את תפקיד הסוויפר מחדש, לא היו לבלבול פתרונות.
לנסות לנצח משחקים מול קבוצות מתבנקרות עם 3 שחקנים בעלי אוריינטציה התקפית – זה באמת לחכות לנס.
וכך היה גם שלשום בנתניה, בלבול נדבק למערך 3 הבלמים משהיה התנ"ך ולא ניסה לנצח את המשחק. כי, אתם יודעים – תיקו עם נתניה!!! וואו, איזה נס!
שם התחלתי להבין, ואז הגיע אינשטיין.
המשחק מול רעננה הוא טעימה ממה שהולך לצפות למכבי חיפה המשתקמת בעונה הבאה. אז נכון, רק סוף ינואר ועוד חזון למועד, אבל אם מסתכלים טיפה קדימה (ונדמה שע"פ שני שחקני הרכש האחרונים, במועדון החלו לצדד בעניין) ובהסתמך על הקדנציה הקודמת של מרקו בלבול במכבי, קשה לי להאמין שהוא האיש שיוכל להציב את הקבוצה שמכבי חיפה צריכה להיות מול כל אותם מתגוננות: קבוצה מאומנת וההתקפית שתוכל לפרוץ בונקרים ולהרוג משחקים.
אני סקפטי לגבי היכולות שלו לעשות את ההתאמות הנדרשות תוך כדי משחקים כדי לנצח בימים קשים (תשאלו את עידן ורד שהישבן שלו קיבל צורה של כיסא פלסטיק בעונת 2014/15) והכי חשוב: להחזיר את מכבי חיפה, נטולת החזון והזהות, אל המקום אליו היא שייכת: מקום בו 4 ניצחונות ברציפות הם עניין שבשגרה ולא קשים וניסיים כמו לידת שלישייה.
הלוואי ויקרה נס ואתבדה.
אל תגזים. הכסאות בספסלים של סמי עופר מרופדים.
הישבן שלו סבבה.