אז אחרי שנרגענו מהמשחק הכי גדול של השנה עד עתה, הגיע הזמן לנתח קצת מה הלך שם.
49% מההתקפות ו27% מהבעיטות של מונאקו הגיעו מהאגף הימני שלה. הסיבה העיקרית היא ברנרדו סילבה, מהמצטיינים בשורות מונאקו. הקשר הפורטוגלי בן ה-22 היה לדעתי השחקן הבולט בשורות מונאקו, והשחקן שנגע הכי הרבה בכדור בקרב שחקני הקבוצה (57 נגיעות). הפורטוגלי מסר 34 מסירות עם דיוק של 97%. יש שיגידו שזו לא חוכמה למסור סתם כדורים סתמיים, אז זהו ש-21 מתוכם (62%) היו בשליש המגרש של סיטי (עם 100% דיוק) ו-59% מהם נמסרו קדימה. רק מסירה אחת שלו לא הגיעה ליעד. בנוסף, הוא ביצע הכי הרבה דריבלים מוצלחים במשחק (6/8). תראו מה הוא עשה לשחקני סיטי במהלך המחצית הראשונה:
הבעיה של מונאקו התחילה בדקה ה-61 לאחר הגול של פלקאו. בין הדקה ה-61 לדקה ה-85 (בה הוחלף סילבה) הוא מסר רק מסירה אחת בשליש המגרש של שחקני סיטי ולא ניסה לבצע שום דריבל. ברגע שהשחקן הדומיננטי ביותר של מונאקו נעלם לחלוטין מהמשחק, הקבוצה נעצרה ואז הגיע הבליץ של סיטי שכבשה שלושה שערים ב-11 דקות.
מהצד השני, השחקן שאני בוחר להתמקד בו בשורות מנצ'סטר סיטי הוא כמובן "קון" אגוארו. החלוץ הארגנטינאי נאלץ לפתוח בהרכב עקב פציעתו של גבריאל ז'סוס שלפני שנפצע הצליח להוריד את אגוארו לספסל לאחר שבשנים האחרונות היה השחקן הדומיננטי והמשפיע ביותר בקבוצה. אגוארו לקח את ההזדמנות שניתנה לו בשתי ידיים והיה השחקן הבולט בשורות הסיטי. החלוץ רשם 4 בעיטות לשערה של מונאקו (2 ברגל בימין ו-2 ברגל בשמאל), מתוכן שלוש הלכו למסגרת ושתיים לרשת, 9 מסירות מדויקות בשליש המגרש של מונאקו (דייק בכולם), כולל בישול גדול לסאנה.
אבל המשחק של אגוארו אתמול היה הרבה מעבר לשערים. הוא הוכיח מחדש למי ששכח שהוא המנהיג של הקבוצה הזאת. אגוארו נלחם וסחף אחריו את כל שחקני הקבוצה דווקא בדקות הפחות טובות, ורוח הלחימה שלו הדביקה את כל שחקני הקבוצה (שחקני סיטי ביצעו 11 תיקולים יותר מאשר שחקני מונאקו). אגוארו סיים את המשחק עם 8 "השגות כדור" (Ball Recoveries) – הכי הרבה בשורות הסיטי (מספר 2 במגרש) ועם 4 תיקולים מוצלחים (מספר 2 במגרש ביחד עם המגנים של מונאקו) וזאת לאחר שהוא סוחב צהוב מוקדם וזה לא דבר מובן מאליו במיוחד משחקן שקצת איבד מהאמון של המאמן שלו. תשאלו את חברו לנבחרת לאו מסי שבשבוע שעבר איבד כדור וקפא במקום.
קשה לסיים את הניתוח של המשחק הזה בלי התייחסות למאמנים ולסגנונות המשחק השונים שנפגשו על כר הדשא באיתיחאד.
פפ כרגיל המשיך עם הנעת הכדור שהוא אוהב (למרות ניסיונות של מונאקו להכתיב את הסגנון שלה) – סיטי מסרה יותר מפי שתיים מסירות מאשר מונאקו, עם ממוצע של 6 מסירות להתקפה לעומת 3 בלבד של הצרפתים שהעדיפו להעביר את הכדור כמה שיותר מהר קדימה (פפ קלאסי). לרוב אנשים מניחים שכמות מסירות גדולה מקורה במסירות סתמיות בחלק האחורי בין הבלמים, אך 135 מתוכן היו בשליש המגרש של מונאקו לעומת 85 בלבד של היריבה.
עוד נתונים? במחצית הראשונה שתי הקבוצות רצו מספר זהה של קילומטרים, ההבדל היה בקצב במחצית השנייה. בעוד סיטי לחצה על הדוושה, מונאקו נשארה מאחור ולא עמדה בקצב. במחצית השנייה שחקני סיטי רצו 4 קילומטר יותר מאשר אלו של מונאקו. זה קרה מכיוון שפפ שינה קצת את הסגנון והתאים את עצמו לצורה בה מונאקו שיחקה – סיטי החזיקה קצת פחות בכדור, אך שיחקה מהר יותר וכך בעטה במחצית השניה פי חמש בעיטות למסגרת מאשר במחצית הראשונה (1-5).
וכמו תמיד בכדורגל, פחות משנה כמה אתה בועט, אלא מאיפה אתה בועט ולאן – 83% מהבעיטות למסגרת של סיטי הסתיימו בגול לעומת 50% "בלבד" של מונאקו. ויש לזה גם סיבה – כל עשרת הבעיטות של סיטי אמש היו מתוך הרחבה, 4 מתוכם מתוך תיבת החמש (פפ קלאסי #2).
בסיכומו של דבר ראינו משחק ענק אתמול, אחד הגדולים בשלבי הנוקאאוט של ליגת האלופות. משחק ששילב טקטיקה ברמה גבוהה, עם סגנונות משחק שונים, קצב נהדר והמון שערים נפלאים. אני כבר לא יכול לחכות לקראת הגומלין.
