כמו בכל תסריט מוצלח הדרמה נבנית בהדרגה. שלב אחרי שלב מובילים אותנו הצופים אל השיא ממנו אין דרך חזרה. וכעת חברים וחברות, אוהדי בית"ר ירושלים בפרט וחובבי הספורט בכלל, בעיר הבירה מגיעים לרגע האמת. האבנים על הרוש, פרשת סאדייב וקדאייב, האיומים על קורנפיין, שריפת המועדון, קריאות גזעניות ביציע, אין ספור ביקורים בועדת המשמעת ובשורה התחתונה כאוס. מחר, כל האירועים האלימים הללו מתכנסים לצומת בו הקהל הירושלמי יצטרך להחליט לאיזה כיוון מועדות פניו.
ההצהרה של אלי טביב, הבעלים של בית"ר ירושלים, כי הקבוצה תרד מכר הדשא בהתמודדות נגד הפועל באר שבע אם ישמעו קריאות גזעניות היא לא פחות מתקדים. בין אם טביב מונע משיקולים ערכיים לבין חשיבה כלכלית עצמאית, מישהו היה חייב לבצע את הצעד הזה מזמן. כבר גילינו שמשחק רדיוס, סגירת יציעים ועונש כספי לא משפיע על אף אחד. ובעוד המשטרה אף היא אינה נוקטת מספיק צעדים כנגד עבריינים, סוף סוף יש מי שלוקח אחריות. שיטת שלושת השלבים טובה בתיאוריה. במעשי, נגד אמצעים קיצוניים משתמשים באמצעים קיצוניים.
