למען האמת ניסיתי להחליק ולהזיז הצידה את הדילמה שהציבו אתמול בפניי לא מעט קרובים אליי: "אתה רואה ברצלונה הערב?" התשובה הברורה מבחינתי הייתה שלילית עם דגש שכל אחד יעשה מה שבא לו. אלא שבדיעבד, פשוט שיקרתי. טרם קיבלתי תפקיד במחלקת המוסר ואין מתפקידי לחנך אף אחד, אך כאשר חלק נכבד ברשתות החברתיות עסוק בלהשיג לינק למשחק ומתלונן כי ערב יום השואה לא דוחה קלאסיקו משהו רקוב פה. מספר ימים בודדים בשנה דורשים מאיתנו לזכור ולכבד את העבר שלנו. כנראה שגם זה יותר מדי.

עד לפני מספר שנים נושא זה בכלל לא היה פתוח לדיון. הטלוויזיה הייתה מושבתת והאינטרנט היה חלש מדי בכדי לאפשר צפייה ישירה. לצערי חוקי המשחק השתנו. בעוד בית אחד אבל, אצל השכנים יש חגיגה. הטיעון הבסיסי שכל אחד יעשה בביתו מה שבא לו נשמע מקובל, אבל קשה לסביבה ששקטה במיוחד ביום זה, להתעלם משאגות שמחה בעקבות שער של הקטאלונים בתוך תוספת הזמן. עם כל הכבוד לליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו והאהבה הטוטאלית שלי לספורט, יש רגעים שהמדינה וההיסטוריה קצת יותר חשובה.

הדור שלי זוכר היטב את הצעקה שנשמעה פה אודות ההתמודדות של מכבי תל אביב בכדורסל נגד פנאתנייקוס בגמר היורוליג ב-2011 דקות ספורות לפני ערב יום הזיכרון. חלק האשימו את הארגון שלא התחשב בצהובים, אחרים הפנו חיצים כלפי הקבוצה עצמה. בשורה התחתונה רבים העדיפו לעזוב את המסכים ולנסות ללקט תוצאת סיום בדרך לטקסים. הפתרון הרציונלי. לפי דיווחים 3,000 ישראלים היו אתמול בסנטיאגו ברנבאו בלי לחשוב פעמיים. אז כשעוד כמה שנים יקבעו את גמר הפיינלפור או ליגת האלופות בישראל בערב יום זיכרון כזה או אחר, אל תשכחו להזמין כרטיס!

כי עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.