"מכבי חיפה… את האלופה… אותך אני אוהב, עמוק בלב את הראשונה!"
כך זמזם לו היום שליח כתום כשחלפתי לידו ברחוב. "ראית את המשחק אתמול?", שאל השליח בסיום הזמזום את מוכר הפלאפל ממנו בא לקחת הזמנה. השאלה נשאלה בקול מרומם, הזמזום זומזם באושר גדול ובאופן כללי נראה שעובר על השליח שלנו חתיכת בוקר טוב. ובצדק.
"בסביבת הקבוצה" (הציטוט האהוב עליי בתקשורת הישראלית) מדווחים שאתמול ביציעי אבי רן הקהל היה בטירוף שלא נראה שנים. ושוב, בצדק. לא מדובר כאן בסתם עוד ניצחון מתוק במשחק גדול. כאלה היו למכבי חיפה בשנים האחרונות; היא ניצחה את מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע, הפועל תל אביב, הפועל חיפה ואפילו זכתה בגביע המדינה. אבל זה בקטנה. מדובר בשמחות קטנות, קצרות. מעין הסתפקות במועט. הניצחון של אתמול העניק משהו אחר לאוהדים הירוקים.
את העונה שעברה סיימו במכבי חיפה ברגשות מעורבים; מצד אחד הציפיות היו נמוכות ובכל זאת הקבוצה סיימה במקום השני. מצד שני, התחילו ניצוצות של משהו חיובי. הכל היה מאוד זהיר, גם הטקטיקה של מרקו בלבול וגם האופטימיות של אוהדי הקבוצה. ככה גם נפתחה העונה, עם קמפיין אירופי שהסתיים בתחושות "עוד קצת ואפשר היה לעבור את שטרסבורג" ושני משחקי ליגה מוזרים (קאמבק מטורף לניצחון 4-3 על רעננה ועוד 0-0 בדרבי). אבל מאז, אפשר לומר שמכבי חיפה על המסלול הנכון. והניצחון אתמול נתן לאוהדים שמחה מסוג חדש – שמחה של המשכיות.
ואיך זה שאני מבין כל כך את התחושות של אוהדי מכבי חיפה? ובכן, זה פשוט, הרי שאני אוהד מכבי תל אביב. מדברים אצלנו על עשר שנים רעות, אבל כל אוהד מכבי יודע להגיד שמדובר בהרבה יותר מעשר שנים.
מדובר על תקופה של יותר מ-15 שנה, שאמנם זכינו בה בשלושה גביעים והבלחנו אליפות אחת (על חשבון אחת הקבוצות הכי טובות שהיו למכבי חיפה אי פעם שהפסידה נקודות בגלל השתתפות בשלב הבתים של ליגת האלופות), אבל כל אלה, כמו שכבר הדגמתי בירוק, היו שמחות קטנות. כי במשך יותר מ-15 שנה היינו חיה פצועה. בשנים הראשונות עוד היה נחמד לצחוק עלינו, אחר כך זה כבר פשוט הפך ללא נעים. כמובן שתמיד יהיו את אלה שלא יפספסו הזדמנות לבעוט בגופה, אבל רוב הזמן פשוט הסתובבנו בשקט, עם הראש למטה. והיריבות עברו לידנו.
והנה תראו אותנו היום. ארבע אליפויות בשבע שנים ועוד שלוש עונות בהן היינו פקטור אמיתי בהתמודדות על התואר במשך רוב העונה. ואיזה כיף לצחוק עלינו כשאנחנו מפסידים, משחק או אליפות, אה? וואלה זה כיף. אני מבין את זה. הרווחנו את זה.
ובדיוק בגלל זה אני שמח שמכבי חיפה מצליחה. בגלל זה אני נהנה לראות שליח מזמם "מכבי חיפה את האלופה" עם חיוך על הפנים. כי את החיוך הזה, יהיה כיף לשבור כשההצלחה תגמר. לא עוד חיה פצועה שחשים אליה רחמים. אלא קבוצה חיה ובועטת, מתמודדת ראויה, שאפשר לנצח ולומר "זדיינו, אנחנו טובים יותר".
נ.ב.
הפועל תל אביב… בקרוב אצלך חיים שלי ?
