לא כל מה שמתאים לברצלונה מתאים למכבי

המהפך של מכבי שהתחיל עם ההגעה של ג'ורדי קרויף, אמנם הביא בשש עונות שלוש אליפויות והרבה רגעי אושר ונחת, אך הנחיל בקבוצה שיטה אחת המובילה את הקבוצה לגיהנום ספורטיבי.

ג'ורדי קרוייף, מכבי תל- אביב
קרדיט לדף הפייסבוק של מכבי תל- אביב

אני מדבר על הנעת הכדור הדפנסיבית שמתחילה אצל הבלמים ומגיעה עד ראיקוביץ, שבמקרה הטוב נלחץ ומרחיק ובמקרה הגרוע שומר על קור רוח ומוסר מסירה שאמורה להגיע לאחד המגנים ומסתיימת בחוץ לטובת היריבה. עם עזיבתו של ג'ורדי, צפיתי שההרגל המגונה הזה יחלוף מן העולם הצהוב, אבל בפועל, מאמן הולך ובא אבל ה"טיקי טקה" הנאיבי נמשך, כשבמקום האמיתי שהוא משוחק יכולים בעיקר לצחוק על החיקוי הישראלי הכושל.

מי שראה את המשחק של מכבי בנורווגיה צפה בדוגמא מצוינת. הסיבה העיקרית ללחץ ולפיגור המוקדם של מכבי הן בדיוק הסיטואציות הללו – איבודים לא מחויבי המציאות במגרש סינתטי, שגם ככה בעייתי להנעת כדור לכל קבוצה (גם למוכשרות בהרבה ממכבי), הוסיף ללחץ שהתבטא בשתי עבירות טיפשיות של שחקני חוליית ההגנה, דסה וטיבי, אשר הובילו לשערים קלים.

אני מעריך את הניסיון של מכבי לרצות לשחק כדורגל חיובי, אבל הנעת כדור לשם הנעת כדור היא מהלך שבכדורגל המודרני נחשב לדפנסיבי ולא אפקטיבי. בבחינת "כל עוד הכדור אצלי ברגל, אני לא מקבל גול" ולכן אין לו מקום בקבוצה שחושבת קודם כל התקפה. מה גם שלשחקני ההגנה של מכבי, במיוחד כשייני לא מתפקד כבלם, אין יכולת להניע כדור בצורה משכנעת ונטולת סכנות. אין ספק שטיבי ואמאדור יודעים לשחק כדורגל ברמה טובה ובעלי טכניקה ויכולת מסירה סבירה, אבל כשמכבי מניעה את הכדור על קו החצי, זה נראה דבר אחד וכשהיא על סף הרחבה שלה זה נראה כמו דבר אחר, בעיקר התגרות לא מוסברת במי כמוך באלים ה'. אם נוסיף ונעמיק בסגל של הקבוצה, למכבי יש שחקני התקפה בעלי יכולת הפעלת לחץ בלי כדור מצוינת שיכולים רק להועיל לה. עטר, אצילי, יונתן כהן, ריקן וגולסה יודעים לתקל מצוין ולגרום ליריב לצאת מאיזון. אז מדוע לא להשתמש ביכולות שלהם ולגרום לכדור להתכדרר בחצי של היריב? כשהכדור כל הזמן בחצי שלך אין ליכולות הללו שום אפקטיביות.

איתן טיבי, מכבי תל- אביב
קרדיט לדף הפייסבוק של מכבי תל אביב

גם השבוע, מול מכבי חיפה, הסיפור היה דומה. מכבי שיחקה לידיים של הירוקים ברוב שלבי המשחק עם השליטה האופטית הדי פתטית בזמן שמכבי חיפה מגיעה לחצי הצהוב בקלות ושלומי אזולאי מפציץ את המשקוף. התוצאה החיובית בסופו של ערב מול חיפה הייתה קשורה בעיקר בכניסה של דור מיכה שהפסיק את משחק הרוחב ועבר לייצר כדורי עומק נהדרים ותכלתיים (מכבי חייבת עוד שחקן שיעזור לו בביצוע מלאכת הקודש הזאת) ולא חיפש הנעת כדור סתמית.

זוהי נורה אדומה שיש לתת עליה את הדעת ואני מקווה שמישהו נותן לה דגש כלשהו במועדון ושהלקחים יופקו לקראת הליגה האירופאית בחמישי. זו לא בושה להרחיק כדור במצבי לחץ, זה לא אסון לדחוף את הכדור לחצי של היריב ולגרום לו לחשוב איך הוא לא חוטף גול ממסירות טיפשיות עשרים וחמישה מטרים מהשער שלו. אם מכבי תשכיל להבין זאת,אני חושב שהיא תהפוך לקבוצה מסוכנת הרבה יותר ותכליתית הרבה הרבה יותר, ובסופו של יום, תייצר הרבה גולים לקהל הצהוב. בשביל זה כולנו חיים ונושמים כדורגל, ולא כדי שנוכל לעשות "עולה" לחיפה בדקה 90.

מכבי תל אביב חוגגת
קרדיט לדף הפייסבוק של מכבי תל אביב