יומן האליפות של ליברקלופ: ניצחון סטייל מוריניו

יורגן קלופ הוא הבמאי והתסריטאי, הלב והפנים של הקבוצה, וראוי להגיד אותם בנשימה אחת.

טריילר:
נאפולי – הפסד ראשון העונה,
וירג'יל. טעות. לא קטנה.
צריך להרים את הראש,
להביא הביתה נקודות. שלוש.

צ'לסי מועדון די כאוטי,
מחליף מאמנים בקצב אידיוטי,
עכשיו יש את פרנק בתפקיד,
וטאמי כובש בקצב מפחיד.

גירסת הבמאי:
"אני לא מפסידן רע. אני לא הטוב שבהם אבל אני בודאות לא מפסידן רע" (קלופ עם עוד משפט מהלב אחרי ההפסד לנאפולי).

סרט רץ:
צ'לסי עולה עם ההתקפה הצעירה,
אדריאן, כמו השופט, בתלבושת שחורה,
בפתיחה כרגיל בין שתי הקבוצות,
הקצב מעולה, הדיוק קצת פחות.

בדקות הראשונות צ'לסי נראית טוב יותר על המגרש. משהו בקצב האדום נראה לי משובש, לא שוטף ולא ממש מדוייק, והכחולים מצליחים להגיע לרחבה של אדריאן די בקלות.
אלא שההגדרה "לא מדוייק" היא ההגדרה הכי רחוקה ממה שקרה בדקה ה 13.
טרנט לוקח כדור באוויר בנגיחה מכוונת, פאביניו פורץ ומדייק במסירת עומק ומאנה סוחט עבירה על קו הרחבה. לא נגמר.
סלאח מדלג ומסיט את הכדור, מאטיפ נע לפני החומה וטרנט מסובב כדור אדיר לפינה השמאלית העליונה. השחקן שהתחיל הוא גם זה שסיים. 0-1 מביצוע אדום מושלם.

אלא שצ'לסי העונה הם לא יונייטד. הם לא פראיירים, לא מוותרים ולא מתפרקים. אדריאן מתחפש לאליסון ומונע מטאמי שער בטוח, ואחרי שלוש דקות ה VAR, שרבים מאמינים שהוא אנטי אדום, פוסל שער כחול. נראה שהמומנטום בכיוון החבר'ה של למפארד, עד ש…
ג'יני זוכה בעונשין מצד שמאל,
הפעם טרנט מדלג, תרגיל גדול,
אנדי מגביה, פירמינו מדוייק, במקום הנכון,
נוגח לרשת, האם זה שער הניצחון?

אנחנו יורדים ביתרון שני שערים, וצ'לסי יורדת עם שני חילופים בהגנה בעקבות שתי פציעות, ובפיגור למרות שהמשחק שלה שוטף יותר מזה של ליברפול. הם יפים ואנחנו יעילים.

אחרי ההפסקה צ'לסי שורדת שתי הזדמנויות מצויינות של ליברפול, ולאט לאט משתלטת על המשחק, אבל לא ממש מסוכנת. אני נהנה לראות את השיחה הידידותית בין למפארד לקלופ, בעקבות המלחמה של השופט נגד בזבוזי הזמן של ליברפול. הם מבינים שזה משחק חשוב, אבל רק משחק כדורגל.

כמו במחצית הראשונה צריך מהלך מדוייק כדי לכבוש שער בתוך משחק לא מדוייק.
בדיוק כשעל מסכי הפרסום כתוב "get the Chelsea treatment" קאנטה מנצל את השטח שמשאיר לו פאביניו כדי לטייל לכיוון הרחבה ולהשחיל את הכדור בדיוק לפינה העליונה. 1-2 מביצוע מושלם, הפעם כחול.

צ'לסי עושה מאמץ עצום להשוות, מגיעה ראשונה לכל כדור ונהנית מאיבודי כדור של ליברפול, רק כדי להחמיץ שתי הזדמנויות נהדרות.
קלופ מוציא את סלאח ומאנה, יורד לבונקר, ונושם לרווחה כשהשופט שורק לפני שיקרה משהו רע.

שחקן ראשי:
אין.
פשוט לא היה היום מישהו שבלט מעל כולם. מישהו שנתן משחק מושלם.

שחקן משנה:
אדריאן.
ההצלה שלו מול טאמי שמנעה שיוויון היתה משמעותית מאוד בהמשך. הוא הציל עוד שני מצבים מעולים שבסופו של דבר נפסלו, אבל הוכיח שוב שהוא מחליף נהדר לאליסון.

דבר המבקר:
אני לא מאמין שאני כותב את זה אבל מוריניו היה גאה בנו היום.
ניצחון שהושג בזכות ניצול מקסימלי של מצבים נייחים, מעט כדורגל והרבה לחימה בהגנה.
שלוש נקודות שהגיעו אחרי שדווקא צ'לסי שיחקה טוב יותר, הניעה את הכדור טוב יותר והגיעה להרבה יותר מצבים ממשחק שוטף. בדקות הסיום נראה היה גם שצ'לסי רוצה יותר, שזה משהו שמוריניו לא היה מסכים לראות מקבוצה שלו וברור שגם קלופ לא חי איתו בשלום.

על אדריאן כבר דיברנו ושאר ההגנה עמדה לא רע בלחץ.
וירג'יל ומאטיפ היו מאוד יציבים ולולא פעמיים שבהן הם פיספסו בכיסוי במרכז הרחבה בסיום, והסגירה הלקויה של קאנטה בשער, אולי הם היו שחקני המשחק. ארנולד היה מעורב בשני השערים, בהכנה לאסיסט ובשער מרהיב, ומצד שני רוב האיומים של צ'לסי היו מהאגף שלו, והציבו עליו לחץ עצום. הייתי מצפה מקלופ למצוא לכך פיתרון טקטי, כמובן לצד שיפור, שבודאי יגיע, ביכולות ההגנתיות של טרנט. רוברטסון נתן כרגיל 120% ותרם בישול לפירמינו.

הקישור התמקד כרגיל בסגירת שטחים, עם ניסיונות מגושמים של וינאלדום והנדרסון לתרום להתקפה. פאביניו היה נהדר בצד ההגנתי, תרם לשער הראשון, אבל גם לשער של קאנטה, כשהסתפק בליווי רחוק, בבקשת עזרה מהחברים ולא בלחץ על הכדור.
סלאח ומאנה היו לא מדוייקים ולא מרוכזים ונראה שעדיין לא התאוששו מהמריבה לפני שבועיים או מההפסד לנאפולי. גם פירמינו לא חזר על ההצגות המבריקות שלו העונה, אבל עשה מה שחלוץ מקבל עליו משכורת, הוא הבקיע גול.

אני לא זוכר משחק שבו בעטנו הרבה פחות מהיריב (6 – 13), שלטנו בכדור פחות מהיריב (45% – 55%) והיינו נחותים גם במדד השערים הצפויים (1.1 – 1.7).
היינו נחותים בכל הפרמטרים ההתקפיים ובכל זאת ניצחנו.
בשבוע שבו שלוש מה"גדולות" מפסידות, חייבים להיות מרוצים מניצחון, ולא חשוב איך הוא הושג, בוודאי אם לסיטי וליברפול ביחד יש רק ארבע נקודות פחות משאר ארבע ה"גדולות".

כותרות סיום:
בתקשורת אוהבים לקרוא לכך ניצחון של אופי, ולמרות שאיני יודע מה משמעות הביטוי הזה, אני אקבל אותו.
ניצחון שהושג בעיקר בזכות הניסיון והקשיחות של ליברפול שהיו עדיפים הפעם על רוח הנעורים של צ'לסי, ומול קבוצה שתעשה צרות לכולם ונמצאת בקו עליה ברור.
אז עשינו קצת טעויות, אבל הרמנו את הראש והבאנו שלוש נקודות.
הללויה.

הפסימיסט יגיד: לא זוכים באליפות כשמבקיעים רק ממצבים נייחים.
האופטימיסט יענה: לא זוכים באליפות אם לא מבקיעים גם ממצבים נייחים.
הפסימיסט יציין: במחצית השניה נראה היה שצ'לסי תמיד צעד אחד לפנינו.
האופטימיסט יאמר: נכון, אבל סיטי חמש נקודות אחרינו.