יומן האליפות של ליברקלופ: הגשר של מדיסון

יורגן קלופ הוא הבמאי והתסריטאי, הלב והפנים של הקבוצה, וראוי להגיד אותם בנשימה אחת.

טריילר:
מחפשים ניצחון שמיני ברציפות,
ברנדון תעשה מערוף, רוצים אליפות,
בצ'מפיונס, מגן מבשל למגן,
ממש דימיוני, זה לא יתכן.

ועוד אירוע דימיוני במשחק,
באנפילד, יתרון של שלושה היה ונמחק,
מול לסטר, יהיה קשה לא פחות,
גם הם בצ'מפיונס רוצים להיות.

גירסת הבמאי:
"אפילו אם מישהו יבעט את הכדור מאחורי גבי, ורדי יהיה שם! הוא תמיד אורב לכדור! הוא פשוט טוב" (מוטלה רפלד חושב שלבנדובסקי לא צריך כדור כדי לכבוש וקלופ חושב שורדי לא צריך להיות במגרש כדי לכבוש).

סרט רץ:
לוברן פותח, כי מאטיפ פצוע,
בלם שלישי ליד וירג'יל השבוע,
גם מילנר עולה, בו קלופ בטוח,
אני לא רגוע, אני קצת מתוח.

בלי להרגיש, מדובר ב"כמעט משחק עונה" שבו נפגשות שתיים משלושת הראשונות בטבלה, כשמעמדה של לסטר בצמרת מתחזק, כי טוטנהאם חוטפת שלישייה מברייטון במשחק המוקדם.

קלופ משנה את הפורמט וחוזר למערך שבו השתמש בחלק מהעונה שעברה, כשסלאח מקדימה ומאחוריו שלישיית קשרים כולל מאנה מימין. אני מרוצה מהשינוי כי היתה לי תחושה בשבוע האחרון שהיריבים למדו איך לתקוף אותנו.
תריסר דקות מהפתיחה, אחרי שליטה אדומה, מגיע מבחינתי המהלך של המשחק, ולא חשוב מה יקרה עד הסוף, כשטרנט לוקח כדור שפגע בדגל הקרן, מעביר בין הרגליים של מגן כחול, ומגיש אותו למילנר כדי שיבקיע. מילנר מחטיא.

המערך של קלופ מצויין, מדוייק,
לסטר בכלל לא במשחק,
ההגנה של לסטר ממש מצויינת,
המסירה האחרונה שלנו לא מדוייקת.

מאנה עושה עבודת הגנה נהדרת,
בדקה השלושים, הוא הראשון שבועט למסגרת,
וכשהוא עושה זאת שוב,
הוא כובש שער ממש חשוב.

חצי שעה מהפתיחה קלופ חוזר למערך הרגיל, לסטר יוצאת מהבונקר ומתחילה לתקוף, ועשר דקות אחר כך מאנה כובש אחרי מתפרצת מושלמת שהשיא שלה הוא אסיסט של מילנר מעבר להגנה ברגל החלשה שלו. 0-1 בזכות ביצוע מושלם.

למרות שלא היו הרבה הזדמנויות זו היתה מחצית ראשונה נהדרת של האדומים, ואני הרבה יותר רגוע, אבל עדיין חושש.
במחשבה שניה, מה יש לחשוש, הרי לסטר לא בעטו לכיוון אדריאן אפילו פעם אחת.

אחרי ההפסקה קלופ מחזיר את הקבוצה למערך הפותח והתנועה במגרש נשארת חד סטרית, לכיוון השער של שמייכל.

לסטר מתחילה לשחק וקצת לנסות,
בובי ומאנה מחמיצים הזדמנויות,
אדריאן מציל מול ורדי לבד,
רובו מחמיץ בבעיטה מהצד.
הקצב עולה, באוויר יש גול,
החבר'ה על המגרש נותנים את הכל,
שנה שעברה לסטר השוו,
האם זה יהיה דז'ה-וו?

כן. דז'ה-וו.
שתי דקות אחרי שאני כותב את השורות האלה, מדיסון עוקף את ההגנה, ומשחיל את הכדור בין הרגליים של אדריאן. 1-1 שכולו כח רצון כחול.

ברבע השעה האחרונה ניסינו וניסינו, אבל לא היתה לי תחושה שנבקיע. כאילו שכל החששות שלי התממשו. המומנטום היה כחול ולא אדום, עד שההגנה הכחולה טעתה ואולברייטון הכשיל את מאנה ברחבה, והמומנטום התהפך.
דז'ה-וו? לא ולא.
עצמתי את העיניים כשמילנר בעט את הפנדל ופתחתי אותן רק כשהשדר אישר שהיה גול. לא יכולתי לראות החמצה, פשוט לא יכולתי.

שחקן ראשי:
מאנה, ללא שום ספק.
אני אתחיל דווקא מהתרומה ההגנתית שלו. שוב ושוב הוא עצר את צ'ילוול בעמידה נכונה ותיקולים קצת מסוכנים אבל מדוייקים.
השער שלו היה ביצוע נפלא של דיוק וטיימינג מושלם, והוא הוציא מים מהסלע בפנדל, כשידע להיות במקום הנכון, וליפול באופן הנכון.
היום הוא היה בכל מקום.

שחקן משנה:
גוד אולד ג'יימס.
כנראה שכבר אין למילנר קשישא את הרגליים לרוץ ולהיות ראשון לכל כדור במשך תשעים דקות, אבל יש לו את חוכמת המשחק והלב שאין להרבה אחרים, ומסתבר שיש לו גם רגל שמאל.
האסיסט למאנה היה נהדר והעבודה ההגנתית שלו היתה יעילה ומדוייקת.
והכי חשוב, הוא יודע לבעוט פנדלים גם בזמן פציעות.

דבר המבקר:
בסיום המשחק נעמד קלופ מול היציע והפעיל את האוהדים באגרוף קפוץ ומונף באוויר.
הולה, הולה, הולה.
התמונה הזו מסכמת את כל סערת הרגשות שהמשחק הביא איתו וביחוד את שער הניצחון הדרמטי בזמן פציעות. בעונה שעברה לסטר לקחה לנו נקודות באנפילד והפעם היא ממש היתה קרובה לכך שוב, אבל איכשהו היכולת שלנו להביא נקודות הסיום גברה הפעם.

זה היה אחד המשחקים הטובים שלנו העונה, בעיקר בזכות גמישות המערך של קלופ והשינויים שהוא עשה תוך כדי המשחק, שממש לא אופייניים לו, וכנראה הפתיעו קצת את רוג'רס.
ההצבה של מאנה מימין נועדה לעזור לטרנט לעצור את צ'ילוול, המגן התוקף של לסטר, שרוג'רס משתמש בו המון בעזרה להתקפה, והפעם הוא היה שקט. שינוי המערך באמצע המחצית הראשונה פתח את המשחק ואת המרחבים לחלוצים והביא את השער הראשון.

אז למה ניצחנו רק בקושי?
קודם כל לסטר היא קבוצה איכותית של פייטרים שלא מוותרים עד הרגע האחרון. ברוב הדקות ההגנה שלהם עמדה מצויין מול ההתקפה האדומה ולא מעט פעמים הם ידעו לקרוא את התנועה והמהלכים של ליברפול.
בנוסף, התיאום ההתקפי שלנו עדיין לא מספיק טוב, וביחוד המסירות של סלאח שלא מצליח לתרגם את התנועה של מאנה לאסיסטים.
וחוץ מזה, גם קצת חוסר מזל, כשמצד אחד שתי בעיטות בלבד של לסטר הפכו לגול, ומצד שני הבעיטות שלנו לא היו מספיק מדוייקות.

ההגנה לא נזקקה למאמץ עליון, אבל טעות קטנה של וירג'יל בסגירה פתחה את הדרך לשער של מדיסון.
טרנט נתן משחק נהדר גם בסגירה ההגנתית וגם בתמיכה בהתקפה, עם סידרה של מסירות נפלאות שהיו מאוד קרובות לאסיסטים. לולא הירידה אצלו בסיום והמעורבות של מילנר בשערים הוא בודאי היה אחד משני המצטיינים. והמהלך שלו ליד הקרן, אוי, איזה מהלך נהדר. פואטרי אין מושן.
רובו היה נהדר, שרף את הקווים והיה קרוב לשער שני תוך שלושה ימים.

נתון השערים הצפויים (XG) מדגים את הפער בין הקבוצות היום: 3.75 – 0.1.
זה לא טעות. קראתם נכון. בבעיטות למסגרת התוצאה היתה 8 – 1.
ניצחון שמיני ברציפות העונה ושבע עשרה ברציפות בכלל.
אחד מהשיא. המשחק הבא הוא באולד טראפורד.

כותרות סיום:
אתם זוכרים את הסרט הנפלא "הגשרים של מחוז מדיסון"?
זו היתה דרמה רומנטית בבימויו ובכיכובו של קלינט איסטווד.
המשחק היום היה דרמטי כמו הסרט, הסיום היה רומנטי לא פחות והקבוצה הוכיחה קשיחות ואופי כמו קלינט איסטווד.
חצינו גם את הגשר שמדיסון ניסה לשים בדרכינו.

הפסימיסט יגיד: חייבים לסגור משחקים מוקדם יותר.
האופטימיסט יענה: מקבלים שלוש נקודות גם על ניצחון בזמן פציעות.
הפסימיסט יציין: בסרט מריל סטריפ לא הלכה עם קלינט.
האופטימיסט יאמר: ועדיין הסרט היה נפלא…