לאחר שליגת העל הסתיימה מוקדם מהצפוי עם אליפות חד צדדית של מכבי תל אביב, הקבוצות כבר סופרות את הימים לפתיחתה של עונת 2019/2020 ומתחמשות בכל הכוח כדי שאולי הפעם הם יצליחו לייצר מרוץ אליפות מרתק עד שריקת הסיום.
את המשפט: "חלומות לחוד ומציאות לחוד" כל אחד מאיתנו מכיר. לפי איך שהדברים נראים עד כה אנחנו מתקרבים לעוד עונה עם סוף ידוע מראש.
קצר בתקשורת
שתי הקבוצות שעד כה פועלות במרץ בחלון ההעברות ונמצאות בגדר חידה לקראת העונה שבפתח הן בית"ר ירושלים והפועל באר שבע. ההחתמה של לוי גארסיה הייתה יריית הפתיחה למהפך שממשיך לקרום עור וגידים בבירה, אלא שאז משה חוגג שלף את האס הראשון שלו – עלי מוחמד (בתקווה שהקהל בטדי ייתן לו שקט) שנחשב לזר הטוב ביותר בליגת העל אשתקד ולקינוח, 1.8 מיליון יורו שנשלחו לנגב בתמורה לאחד הקשרים בעלי הפוטנציאל שעדיין לא מומש – מיכאל אוחנה. עם סל ההחתמות הנוכחי, לצד פיגורה על הקווים שמכירה את טעם האליפות כמו רוני לוי שחזר למועדון לקדנציה נוספת מקפריסין, בית"ר יכולה לעשות עונה סנסציונית.
לצד כל הרכישות, עדיין קיימת בעיה בבית וגן ושמה הקשר ההדוק של משה חוגג והתקשורת. אני לא מתכוון לחלוק על המהלכים שחוגג עשה עבור הקהל הירושלמי עד כה – הנחות שונות למשחקי בית במסגרת כרטיס בית"ריסט, עזרה בתפאורות למשחקים גדולים והמלחמה שהוא מנהל כנגד הצד הגזעני של אוהדי בית"ר, בעיניי הוא הבעלים האולטימטיבי שבית"ר יכלה לבקש – יושר מקצועי לצד רצון ונכונות להשקיע במחלקת הנוער ומתחם האימונים וטיהור המועדון מרחשי הרקע והגזענות שעדיין קיימים בו .
כשהתראיין בסיום העונה שעברה הוא טען שייקח צעד אחורה ולכן מינה את יוסי בניון ואלי אוחנה.
אמנם בניון קיבל את תפקיד המנהל הספורטיבי, אך חוגג עדיין דומיננטי בכל הנוגע למדיניות החוץ של קבוצתו. הוא מרבה להתראיין לתקשורת וכבר הצהיר שהמטרה היא אליפות ושהכסף הרב שהושקע עד כה הוא לא לשווא ושבית"ר נבנתה כדי להיאבק על כל התארים. כל זאת נאמר לאחר עונה של כישלון טוטאלי שכללה רכישת שחקנים רבים שלא הביאו קבלות, פיטורי מאמן ומקום ראשון, אך בפלייאוף התחתון. הרבה מהלכים שנויים במחלוקת בשביל עונת בכורה של בעלים בקבוצת כדורגל.
קבוצה לאליפות לא בונים בעונה אחת, אלא בתהליך שכולל טיפוח של שחקני בית, רכישת זרים שירימו את רמת הכדורגל בבירה ולא ישתוו לישראלים בסגל ושמירה על נכסים ממחלקת הנוער. חוגג צריך לקחת צעד לאחור מהמיקרופונים, להציב את המטרות שלו ככל שהעונה מתקדמת, לא להוסיף עוד לחץ מיותר לזה שקיים במועדון הירושלמי, לסטות קצת מהדרך הפופוליסטית בה בחר לנהוג עם כניסתו לתפקיד ולתת לזמן לשחקנים שבחר לעשות את שלהם.
הקהל הבית"רי משווע לשקט ולחזרה לימים יפים יותר ודי מאס בהבטחות שווא. אני מאמין שבנוגע למדיניות חוץ, חוגג יכול לקחת שיעורים או שניים מבעלים אחרת בליגת העל שאותה הוא מכיר היטב שבזכות צניעות והשקעה נכונה עשתה הישג חסר תקדים בליגת העל שלנו.
המבחן הגדול של בכר
אם כבר עסקנו בבירת הנגב, בהפועל באר שבע חיכו בקוצר רוח לקיץ. הקרע שנוצר בין אלונה לקהל לאחר הבחירות, בנוסף לאוסף השחקנים שנרכש בחיפזון במהלך הקיץ ולא הניב תוצאות, הובילו לתחילת המהפכה בסגל ולניקוי אורוות רבתי שנמצא בעיצומו. שיר צדק, דור אלו, אריק סאבו, חן עזרא, עדן בן בסט וקווין טאפוקו שהגיע בקול תרועה רמה מחדרה ולא סיפק את הסחורה, קיבלו אישור לנהל מו"מ עם קבוצות אחרות והנה לכם עוד קבוצת "מנודים" בליגת העל.
שלושה זרים חדשים כבר הגיעו, ביניהם שוערה של הפועל חיפה ארנסטס שטקוס, אך השניים הנוספים הם עדיין בגדר חידה: ג'ימי מרין הקוסטה ריקני (בן 22) שנחשב לקשר בעל כישרון רב לקראת פריצה ותעלומה ושמה חוזה אנחל קאריו (בן 25) שלא הצליח להשאיר חותם ממשי בקבוצות שבהן שיחק. דוד קלטינס שהגיע במפתיע בעקבות השת"פ בין הקבוצות על מנת לעשות את הקפיצה לליגות גדולות יותר ורמזי ספורי שכבש 8 שערים ב27 משחקים בעונה האחרונה לצד גל לוי ונאור סבג שעלו מהליגה הלאומית וכמובן עדן שמיר, שעזב את הצפון לטובת החום של הנגב. איזי יכול להיות מרוצה מכך שבתוך שנתיים עשה אקזיט מכובד על שניים מהשחקנים שלו.
הצעדים שעושה הנהלת באר שבע עד כה מעידים על כך שהמטרה היא לבנות שלד חזק ואיכותי שיחזיק מספר שנים בדומה לעונות האליפות. אך בעיניי, קבוצה חזקה בכדורגל הישראלי היא שילוב של שחקני בית בשלים לצד שחקנים בעלי ניסיון ובזה באר שבע לוקה בחסר. למעט תומר יוספי באר שבע לא עשתה שימוש באף שחקן מבית ולא נראה שדבר כזה עומד על הפרק. הבעיה העיקרית בבירת הנגב היא שהשקט שאפיין כל כך את המועדון של אלונה ברקת נעלם.
הלחשושים בנוגע לניסיון הנוסף שלה לחזור לפוליטיקה לא פוסקים וכולם מבינים שבמצב כזה כמות התמיכה שלה תרד משמעותית. נוסיף לזה את העובדה שישנה גם אי ודאות בנוגע למאור מליקסון, שהוא העוגן של הקבוצה על המגרש וכרגע אין תאריך משוער לחזרה שלו למגרשים.
וכאן, מגיע המבחן הגדול והמשמעותי של ברק בכר בשנים האחרונות – לחבר את כל חלקי הפאזל ולהחזיר את ההשפעה שהייתה לו על הנעשה במגרש כפי שעשה בעונות האליפות.
לדעתי, היא אבדה כמעט לגמרי ככל שהעונה התקרבה לשלבי הסיום ואת החותמת לכך קיבלנו ב 4-0 שספג מהיריבה המרה במחזור האחרון של העונה לאחר שהבטיח בפה מלא ש"אין סיכוי שנובס מול מכבי תל אביב". בנוסף, אם בבאר שבע יכוונו להצלחה במפעל האירופי במקביל לליגה שלנו, סביר להניח שהעונה הקרובה תסתיים באותו אקורד.
סוס שחור בצהוב?
הקבוצה שבוודאות תהיה הסוס השחור של כל קבוצות ליגת העל וגם מהווה איום על שלושת המקומות הראשונים היא מכבי נתניה, שעד כה עובדת ביעילות רבה בחלון ההעברות הנוכחי. החזרה של אלמוג כהן מגרמניה לבית החם בעיר היהלומים, הקאמבק שמתבשל מכיוונו של חן עזרא והחתמתו של רועי קהת לצד צעירים בעלי פוטנציאל, הציתו את הרעב הגדול של אוהדי מכבי נתניה עוד יותר לאחר שהעונה שעברה הייתה מצוינת בקנה המידה של המועדון, אך הסתיימה עם טעם חמצמץ עם הפסד בגמר גביע המדינה. הצמד החם של הכדורגל הישראלי ברדה&דראפיץ' בראשותו של אייל סגל כבר הוכיחו שהם מסוגלים לבנות קבוצה שתשחק כדורגל שמח ויפה לעין לזמן ממושך.
אך למרות הרכש הנוצץ של הקבוצות השונות, צר לי לבשר לכל אוהדי הכדורגל בישראל שצמאים לשינוי ברמה ולאלופה חדשה בעונה הקרובה: צלחת אליפות נוספת תיכנס לארון התארים העמוס בקריית שלום.
על אף חוקי הפייר פליי שהשפעותיו עדיין סובבות את המועדון, הצליחו הצהובים לשמור על הנכסים המרכזיים מהעונה שעברה כמו דור פרץ, מלך הבישולים דור מיכה, האיש על הקווים ולאדן איביץ' ובנוסף לשחקני בית שירחיבו את הסגל עוד יותר כמו עדן קארצב ואילון אלמוג וחלוץ זר שיצטרף ככל הנראה, גולת הכותרת היא החזרה לאצטדיון בלומפילד החדש.
מכבי תל אביב שוב תציג לראווה את הסגל העמוק והאיכותי בליגת העל. אני מייחל שאם זהות האלופה לא תשתנה, לפחות רמת הכדורגל תשתפר משמעותית ונקבל מרוץ אליפות עד שריקת הסיום של העונה. ולכו תדעו, לפעמים חלומות מתגשמים.
