הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
לפני המשחק:
הכי קל זה להגיד "מה זה ההרכב הזה ומה קלופ חשב לעצמו כשהוא החליט".
הכי קל אבל ממש ממש מתבקש, אז הנה אני אומר.
איך אפשר יהיה להבקיע עם שני שחקנים בלבד שמסוגלים לאיים על השער.
איך הגעתי לשניים? סאלח + קוטיניו וסטארידג' ביחד שווים אולי מאנה אחד.
טוב שקונטה חושב היום כמו קלופ.
לפי ההרכבים נראה לי שיהיו רק אפסים בתוצאה.
פינת הקלישאה של קלופ:
"I am not so easy to excite, actually"
בעברית – אני לא מתרגש כל כך מהר (בחייאת יורגן, ומה זה כל הקפיצות והחיבוקים והנשיקות והדמעות והמשקפיים המתעופפות? אמנם יש לי השגות על הניהול המקצועי שלך, אבל אני מעדיף אחד כמוך שאיכפת לו ומראה את זה על איזה צנון מצוי).
המשחק:
עד הדקה העשרים נראה היה שההרכב הניסיוני של קלופ עושה עבודה לא רעה בלחץ אפקטיבי על צ'לסי.
כצפוי לא היתה שום הזדמנות וגם אם היתה אין כזכור לכם מי שממש יבקיע, אז המשחק המשיך להתנהל בקצב מסחרר, אבל בלי תכל'ס.
ואז הזארד התחיל לשחק.
בסידרה של מהלכים מבריקים, כולל מעבר על פני הנדרסון כאילו היה קונוס, הוא הוכיח לכולנו מה זה וורלד קלאס, ושם את השחקנים שלו שוב ושוב מול מיניולה. מזלינו שגם בצ'לסי אין כמעט שחקני התקפה. הקלות שבה צ'לסי מגיעה לרחבה האדומה, ביחוד כשגומז ומורנו מנסים ל"עזור" ל"התקפה" רק גורמת לי להגיד תודה לקונטה שהכניס להרכב רק שני שחקני התקפה.
ומה קורה בהתקפה האדומה?
סטארידג', איטי וחלוד, משוטט אבוד וכשהכדור מגיע אליו הוא מכדרר את עצמו לדעת.
כל שחקני הקישור אינם מצליחים לייצר מסירת עומק אפקטיבית אחת והמגינים מתעקשים תמיד להגביה החוצה או לחלק המגרש הריק.
היחיד, אבל היחיד, שמצליח להיות אפקטיבי, יצירתי ומאיים במקצת על השער הוא סאלח.
התוצאה? 64% אחוזי אחזקה בכדור ואפס בעיטות למסגרת.
בהפסקה אני תוהה האם קלופ יודע שפרשת השבוע היא "ויצא" ואני מקווה שהוא יצא מהקיבעון הסטנדרטי שלו ויעשה חילופים כבר בהפסקה…
קלופ כנראה לא התעמק בפרשת השבוע והשינוי הקטן היחיד שהוא עשה היה להחליף צדדים בין סאלח ואוקס, והמהלך אכן הוכיח את עצמו כי בדקה ה 53 הגיעה הבעיטה הראשונה למסגרת. מותר להיות קצת ציני לפעמים, לא?
לפחות הקהל יצא מהאדישות שלו והתחיל לדחוף את הקבוצה קדימה.
כשעל המסך היה כתוב שליברפול שולטת ב 75% מהזמן בכדור התחלתי קצת לחשוש.
חצי דקה אח"כ חצי צ'לסי עשתה מתפרצת והיה חסר רק השפיץ של הנעל לגול כחול.
המשחק מגביר מהירות וזה הרי השם האמצעי של סאלח, וכשקוטיניו מחליט סוף כל סוף לעשות תנועת עומק החלטית, סאלח מסיים סידרת מסירות על שטח של מטר ורבע בהשתתפות קוטיניו, באקיוקו ואוקס בבעיטה ברגל החלשה פנימה. 0-1.
צ'לסי מתחילה ללחוץ וכל הגבהה לרחבה היא מינימום התקפת לב בגלל חוסר היכולת המדהים שלנו להרחיק כדור בפעם הראשונה, או השניה וכו' וכו'.
בצד השני קייהיל נותן סדנת אומן בעמידה נכונה ברחבה עם ידיים צמודות כדי להציל גול בטוח.
קונטה זורק למגרש שלושה שחקני התקפה וצ'לסי מתקרבת יותר ויותר להשוות, ומצליחה כשוויליאן המחליף מגביה מעל מיניולה. את עיניו הפקוחות בתדהמה של קלאבן המתבונן בכדור צונח אל הרשת אני לא אשכח הרבה זמן.
מוחמד "אני היחיד שמאיים על השער בקבוצה הזו" סאלח מצליח לבעוט נהדר, אבל לא להבקיע והכל נגמר.
שורה תחתונה:
1-1 צפוי ביותר, בכל זאת זה קורה כבר ארבע שנים ברציפות באנפילד.
הניסיון של קלופ להרכב מהפכני לא ממש הצליח. לא ממש חשובה הסיבה למה הוא החליט עליו, מה שברור זה שגולים ההרכב הזה אינו מסוגל כמעט לתת.
צ'לסי היתה יותר מאורגנת ומסודרת ולצערה ולשמחתינו קונטה הצטרף לקלופ באגף "המאמנים שעושים חילופים מאוחרים מדי".
ההגנה האדומה עשתה עבודה סבירה, אבל הבדלי הרמות בינם לבין קייהיל ואזפיליקוטה פשוט ברורים כשמש. בחלק הקידמי היה סאלח וזהו. כל השאר התרכזו במשימות ההגנתיות. לפחות לאלאנה נגע קצת בכדור.
אז נכון שלא ממש הגיע לנו לנצח, אבל רבאק מה כבר ביקשנו, שמונה דקות לשמור על יתרון? זה מוגזם?
צ'לסי אמנם היו מאוד מסוכנים, אבל בסופו של דבר בעטו רק פעם אחת למסגרת במחצית השניה. כולם יודעים איך זה נגמר.
זה היה עוד משחק בהיסטוריה הארוכה של הקבוצה. לפחות שמרנו על פער סביר מהרביעייה המובילה. ליותר מזה אי אפשר כנראה לצפות.
ומה הביטלס היו אומרים על זה?
Well, you know
We're doing what we can
(מתוך השיר מהפכה…)
