הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
לפני המשחק:
אם בצהריים לא הייתי סגור על זה, אז אחרי שכל הצמרת ניצחה ברור לי שהמשחק מול לסטר הוא המשחק הכי חשוב של העונה הזו:
כן, אני יודע שאנחנו בספטמבר וזו רק תחילת העונה.
כן, אני יודע שעוד הכל יכול להשתנות.
לא, אנחנו לא נסגור פערים אם לא ננצח היום,
ולא, אין יותר זמן חסד לקלופ –
it's now or never
זה עכשיו או שהליגה בורחת.
פינת הקלישאה של קלופ:
על המשחק מול לסטר באמצע השבוע –
"בפתיחה זה היה יפה כי שיחקנו שוטף ויצירתי, והמשכנו כך, אבל כשלא מבקיעים זו בעיה" (אני חולק על החלק הראשון במשפט ומסכים עם סופו. נראה לי שכולנו מסכימים מה יותר חשוב).
המשחק:
האם אי פעם קרה ששחקן עבר תוך שתי דקות ממעמד של "מה אתה עושה?" למעמד של "איך עשית את זה?", כמו שסאלח עבר בפתיחת המשחק?
אפשר לשאול גם איך זה ששחקן, שנראה לי שמעולם לא נגח לשער, מבקיע בנגיחה מזוית כמעט בלתי אפשרית מיד אחרי שהחטיא מול שער ריק בבעיטה עם הרגל החזקה שלו.
אולי זה בגלל שקוטיניו בישל?
אז איכשהו שרדנו פתיחה מהוססת ומבולבלת עם מיליון איבודי כדור באיזור הרגיש ועכשיו הכל אמור להיות יותר קל… אמור כי מיניולה כמעט מסדר ללסטר את השיוויון.
לא רק סאלח עבר מטמורפוזה מהירה, גם קלופ עובר תוך כמה דקות ממצב של "נראה לי עוד דקה אנחנו סופגים" למצב של "איזה מזל שקוטיניו חזר וסופסוף יש מי שיבעט כדורי עונשין לשער ולא לשמיים". 0-2.
דקה 22, ויש סיכוי לנצח אם לא נעשה שטויות בהגנה. סליחה, תיקון: זה לא אם נעשה אלא כמה נעשה.
Credit to "Liverpool FC" Facebook page
לסטר לוקחים פיקוד ואנחנו לא סופגים, עד ש…
יש בעיטת קרן, בלאגן ברחבה ושער ללסטר. אז נכון שוארדי התחזה והיתה עבירה על מיניולה, אבל מצד שני גומז הפסיד במאבק האווירי ומיניולה ניצל מאדום על משיכת החולצה של היפני. 1-2 ואני מעדכן את הקצה של הכיסא שאני הולך לשבת עליו רוב המחצית השניה.
אחרי ההפסקה לסטר נראית הרבה יותר נחושה וליברפול חסרת ביטחון, כשדי ברור שהגול הבא יכריע את המשחק.
התנועה של לסטר קדימה פותחת שטחים להתקפה, אבל אנחנו לא מנצלים זאת מספיק, והעובדה ששני הבלמים שלנו עם כרטיס צהוב קצת מלחיצה אותי.
נכון שתשעים שניות זה זמן ארוך מדי לאוהד ליברפול להיות רגוע?
זה הזמן שעבר בין השערים של הקפטנים, הנדרסון וג'יימי וארדי. חשבתי ששער שלישי לליברפול יהיה מכריע, אז חשבתי. טעיתי. לא רק אני טעיתי. גומז טעה בסגירה של אולברייטון שהגביה ומורנו טעה בסגירה של גריי שבעט. חבל שוארדי לא טעה מול השער. 2-3.
מזל שהשופט טעה ולא נתן ללסטר פנדל שני אחרי היד של צ'אן ברחבה.
מזל שמיניולה לא בחר פינה לפני הפנדל שוארדי בעט (הוא כנראה ראה את התרשים לפני הבעיטה שוארדי בועט בד"כ לאמצע, או שהוא שמע את הצעקה שלי: אל תזוז, אל תזוז).
מזל שהשופט לא הרחיק את מיניולה.
חמש דקות מטורפות ואיכשהו אנחנו עדיין מובילים.
איכשהו סיימנו את המשחק עם יותר גולים מלסטר.
שורה תחתונה:
זה למה אנחנו אוהבים את הליגה האנגלית. משחק מטורף ומחצית שניה עמוסה באירועים.
גלן הודל בחר את קוטיניו כאיש המשחק, רק כי בטלויזיה אסור לבחור את השופט.
נכון שהשופט טיילור פיספס לא מעט פעמים, אבל אני לא מקנא במי שעומדות בפניו כל כך הרבה החלטות, בפרק זמן כה קצר. ניסיתי לעשות סיכום ולבדוק לטובת מי הוא טעה יותר, ולא הצלחתי (הפרשן של BT, השופט לשעבר גרהאם פול, טוען שההחלטה לפנדל היתה מוצדקת).
מתחרה ראוי על תואר איש המשחק – מיניולה. גם טעויות מוזרות, גם הצלות מטורפות. מה אפשר לבקש יותר משוער, אם אתה לא אוהד ליברפול כמובן. דרך אגב, המאזן שלו חמש הצלות מתוך שמונה פנדלים אחרונים.
ההתקפה עשתה כרגיל את שלה, כלומר הבקיעה, וגם ההגנה עשתה את שלה, כלומר ספגה.
לסטר חתכה את קו ההגנה די בקלות והכדורים עברו בין מאטיפ ללוברן שוב ושוב, וזה מול קבוצה שאף שחקן שלה לא עולה בהרכב של סיטי או יונייטד. התקפה קצת יותר טובה היתה מבקיעה מולנו היום לפחות חמישייה.
אין חדש תחת השמש – אנחנו ניצחנו 12-23 בבעיטות לכיוון השער. הפסדנו 7-6 בבעיטות למסגרת.
ניצחון חשוב שמשאיר אותנו בחיים בליגה, אבל קשה להיות מעודדים בגלל ההגנה הרעועה והקישור החלש.
אני גם לא מבין איך השיער של קלופ לא הלבין כולו.
ומה הביטלס היו אומרים על זה?
You don't know how lucky you are, boy
