הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
לפני המשחק:
יש דילמה מסויימת כשהקבוצה שלך משחקת נגד שחקן ישראלי ועוד אחד כמו תומר חמד שהוא חלומה של כל אם עבריה באשר היא. מצליח, חתיך, משקיען ואישה יפה.
נכון שאני רוצה ניצחון, אבל אני גם רוצה שתומר יצליח. מה עושים?
חולמים על תוצאה כמו 2-4 לליברפול עם שער מצמק של חמד, אחרי שהוא נכנס בתחילת המחצית השניה, ושנותן תקווה לברייטון ועוד שער אחד שלו בגארבג' טיים.
ככה כולם מרוויחים.
פינת הקלישאה של קלופ:
והפעם עקיצה צינית ומעט מפתיעה של יורגן כלפי הקהל האנגלי: "יכול להיות שזה קצת מפתיע את האוהדים באנגליה, ששחקן שהיה טוב בליגה אחרת, יכול להיות טוב גם בפרמייר ליג!" (סימן הקריאה הופיע במקור).
המשחק:
לפני הפתיחה אני מרוצה כשאני מגלה שחמד על הספסל, בהתאם לתוכנית שלי, ואפילו כיאל, שהייתי בטוח שהוא עדיין פצוע, יושב לידו.
אחרי חצי שעה של "משחק" נראה שהחלומות שלי על שישה שערים הם לא רק בגדר חלום, אלא אפילו בגדר חלום פרוע לחלוטין, ואז צ'אן מנצל חסימה קטנה של לוברן ונוגח את הקרן של קוטיניו פנימה והחלום נראה טיפה'לה ריאלי יותר.
דקה וחצי עוברת והתקפה מתפרצת מושלמת מסתיימת עם אסיסט שני של קוטיניו, ועוד ברגל שמאל, לפירמינו שמבקיע מקרוב. 0-2.
מחצית ראשונה בסגנון מוריניו, כלומר משעמם אבל יעיל.
מחצית עם אחוזי אחזקת כדור אינסופיים (69%) וחסרי תועלת לחלוטין, כשחלק מהשחקנים, וביחוד וינאלדום, נראים אבודים, וחלק אחר, נניח מילנר, מתרוצצים סביב סביב בלי הרבה תועלת או יעילות.
האם כל זה היה שווה בשביל שני השערים? כן, ביחוד שקיבלנו אחריהם שני דריבלים מרהיבים של קוטיניו, שחבל שלא הסתיימו באיזה שער או לפחות בעיטה לשער.
ולא פחות חשוב, מחצית שבה השינויים בהגנה עברו ללא נזק מיוחד.
עברנו חצי דרך לחלום, עכשיו מחכים שחמד יכנס.
אפרופו חלומות, האם הדקה ה 48 היתה חלום או מציאות?
מה יותר חלומי מהצלה ענקית של מיניולה כשמארי הברייטוני ממש נוגע באף של השוער, הרחקה של לוברן, דהירה ואסיסט של סלאח בדרך לשער של פירמינו.
מה שנקרא, ארבע עשרה שניות, חמש נגיעות, שלושה שחקני התקפה וגול. 0-3.
אפרופו חלומות, יכול להיות שהשופט חלם בזמן הגבהת הקרן שמשום מה הסתיימה בפנדל של ברייטון?
מגיע או לא מגיע, כצפוי השער הזה הפך את ברייטון למנצ'סטר סיטי. כן, גם הכחולים האלה יודעים להתקיף, ואנחנו כידוע יודעים לספוג.
כשברייטון מתחילה לשחק אנחנו מקבלים כדורגל מלהיב עם קצב מצוין והמון הזדמנויות להבקיע את הרביעי שנגמרות בכלום. רק שלא נצטער על זה בסוף.
בינתיים מסתבר שלברייטון יש לא-ישראלים על הספסל ושחקנים שאני לא מכיר נכנסים. כנראה שאף אחד לא סיפר למאמן שלהם שהרבה ישראלים צופים במשחק הזה.
מסתבר גם שמארי מתעקש להחמיץ מתוך הרחבה שלנו. איזה מזל.
וגם איזה מזל שהחומה קפצה כשקוטיניו בועט עונשין שטוח. 1-4. האמת, זה לא מזל אלא בעיטה מבריקה של הברזילאי שמשלים משחק מושלם עם הבישול האחרון לגול העצמי של דאנק.
שורה תחתונה:
ניצחון ניצחון. 1-5 זו תוצאה שנקנה בכל מצב ובכל מגרש.
במבחן התוצאה מעבדת הניסויים ורכבת החילופים של קלופ מוכיחה את עצמה.
בהתקפה כל שילוב של שלושה מתוך ארבעת הסילונים מביא תוצאות בשבועות האחרונים. חוץ מהתיקו נגד צ'לסי בכל המשחקים הקבוצה כבשה והרבה, והיום זכינו לראות למה ברצלונה רוצה את קוטיניו.
המהירות שבה אנחנו מצליחים לחצות את המגרש היא מדהימה ונראה שבעיקר יש שיפור בזיהוי ההזדמנויות להכות ביריב, כלומר מתי לרוץ קדימה למתפרצת משוגעת ומתי להתחיל התקפה מאורגנת.
דרך אגב, בכל מחצית בעטנו שש פעמים לשער ושלוש למסגרת, ואחוזי ההצלחה עולים משבוע לשבוע.
בהגנה נשאר רק לוברן מההרכבים המוכרים לאחרונה, אבל ברייטון לא הצליחה לכבוש מהשדה למרות שהיו לה שתיים-שלוש הזדמנויות טובות. התיאום בהגנה היה סביר, אם כי חוסר ההיכרות בין שחקני ההגנה הביא לליקויים בהנעת הכדור מאחורה שברייטון לא ידעה לנצל. הניסוי של וינאלדום בצד שמאל נכשל.
הקישור היה יעיל, אם כי עדיין חסרות לי יותר פעולות עומק של הנדרסון ומילנר. להגן זה טוב, אבל לפעמים החבר'ה מקדימה יהיו צריכים יותר עזרה. את מחצית השעה הראשונה כולנו נעדיף לשכוח.
חלמתי על שישה שערים וזה מה שקיבלנו.
ממשיכים במסע ברוח אופטימית.
ומה הביטלס היו אומרים על זה?
Number 9, number 9
