בס"ד
אם אתם אנשים קצת יותר מבוגרים ממני וחובבי כדורגל מושבעים, אתם בטח מכירים את המושג "הכיתה של שנת 92'", אותם שישה שחקנים של מנצ'סטר יונייטד – ביניהם דויד בקהאם, ראיין גיגס ופול סקולס, שלמרות שנאמר למאמן האגדי של יונייטד דאז, סר אלכס פרגוסון, "בחיים לא תנצח עם הילדים האלו", לקח איתם תארים רבים וסייע להם להיחרט בדפי ההיסטוריה לעד.
ובמעבר חד ליום ראשון האחרון (24/11/19). מנצ'סטר יונייטד שיחקה נגד העולה החדשה מהצ'מפיונשיפ, שפילד יונייטד. בדקה ה-52', ליס מוסט מעלה את שפילד ליתרון 2-0, בדרך לניצחון מדהים. אלא שבמשך 7 דקות, מדקה ה-72' עד הדקה ה-79', קרה דבר שיכול להפוך להיסטוריה. מנצ'סטר יונייטד הבקיעו שלושה שערים בפחות מעשר דקות, ושלושת המבקיעים הם יוצאי האקדמיה של הקבוצה: ברנדון וויליאמס, מייסון גרינווד ומרקוס ראשפורד, וכולם בגיל 22 ומטה. בפעם האחרונה שדבר דומה קרה? שנת 1996, כאשר סקולס, בקהאם וגיגס הבקיעו נגד נוטינגהאם פורסט.
אנשים רבים תוהים, וביניהם אני, האם זוהי התחלת "הכיתה של שנת 2019'"? האם גומז וגרינווד הם הבקהאם והגיגס החדשים? אז בואו נכיר קצת לעומק את השישה האלו שיכולים להיות הגיבורים הגדולים של הכיתה הזו:
מייסון גרינווד, אנגליה, בן 18, חלוץ
גרינווד נחשב בעיני רבים לכישרון הגדול מבין השישה. ב-19 ההופעות שלו במדי השדים האדומים, הבקיע 4 שערים. בעונת 17/18, היה מלך השערים של ליגת הפרמיירליג מתחת לגיל 18, עם 17 שערים. בספטמבר 2019, הפך לשחקן הצעיר ביותר שמבקיע במסגרת אירופית, שבועיים לפני שהפך לבן 18. באוקטובר האחרון, קיבל חוזה ראשון בקבוצה, כך שלפי הדיווחים ירוויח 25 אלף יורו בחודש. באותו המשחק מול שפילד, הפך לשחקן השלישי הצעיר ביותר שמבקיע עבור יונייטד, בגיל 18 ו-54 ימים.
אין ספק שהוא מתקדם כרגע בצעדי ענק אל עבר ההצלחה, ואישית אני מאמין שהוא ימשיך לשבור שיאים ולהרשים אותנו בכל משחק, כל עוד הוא יקבל את ההזדמנויות שלגמרי מגיעות לו מהמאמן סולשיאר.
אנג'ל גומז, אנגליה, בן 19, קשר התקפי
הנה קטע שכתב אחד מאוהדי יונייטד על סרטון ביצועים שלו ביוטיוב, שלדעתי מסכם את השחקן הנהדר הזה בצורה נפלאה: "כולם מתלוננים על הגובה שלו [1.70] ועל זה שהוא לא פיזי מספיק לפרמיירליג, אבל כל חייו הוא שיחק נגד שחקנים גדולים ממנו פיזית וגם בגיל, והוא הצליח להתבלט בגלל הכישרון הלא רגיל שלו. אני מקווה שסולשיאר יתן לו צ'אנס בקבוצה, כדי שיוכל להראות מה הוא שווה".
אז כמו שאותו בחור כתב, להרבה אנשים יש בעיה אחת עם גומז- הגודל שלו. הוא אכן בחור יחסית קטן, אבל הכישרון הגדול שלו ברגליים והדריבל המופלא שלו מחפה על כך בגדול [מזכיר לכם מישהו?]. המשפט שיחזור כאן הרבה הוא שצריך לתת לו הזדמנויות להוכיח את עצמו, ובמקרה של גומז זה צועק את המשפט. דווקא בגלל שהוא צריך להוכיח יותר מכולם, דווקא בגלל שהוא צריך את הביטחון הזה, הוא חייב לקבל את ההזדמנות.
טאית' צ'ונג, הולנד, בן 19, כנף ימין
יכולתי לכתוב בעצמי על צ'ונג, אבל כשאתה מיודד עם המומחה להולנדים בישראל, אין סיבה לא לשאול אותו עליו. הנה מה שאסף כהן, פרשן ספורט 1, כותב על טאית' צ'ונג:
"הוא נולד בקורסאו וגדל שם. אביו זיהה את הפוטנציאל, ובגיל 8 יצר קשר עם ג'ון דה וולף [בלם נבחרת הולנד שהגיע להפועל אשקלון בסוף שנות התשעים] שפתח לו דלת בפיינורד. צ'ונג עבר לשם ושיחק שם 8 שנים ותמיד סומן כהבטחה גדולה, בעיקר בגלל הדריבל והמהירות.
הוא עבר ליונייטד בגיל 16, למרות שגם צ'לסי רצתה אותו. צ'ונג נפצע בצורה קשה בגיל הזה, קרע רצועות ולא שיחק כמעט שנה. מאוד מזכיר את רובן בתנועה מימין לשמאל והבעיטה. וכשחזר מפציעה שיחק טוב, וזכה בתואר השחקן המצטיין של האקדמיה."
ובנוסף למה שאסף כתב, חשוב לי להוסיף את הפרט הבא: צ'ונג נמצא כרגע במצב המסובך ביותר מבין כל השישה. החוזה שלו נגמר בסוף העונה הנוכחית, והוא מחכה כרגע לקבלת החוזה שלו מיונייטד, שלא מגיעה [נכון לזמן כתיבת הטור]- וזאת למרות שקבוצות כמו יובנטוס כבר לוטשות אל הצעיר ההולנדי את עיניהן.
לטובת יונייטד, אני חושב שצריך לסגות את הסאגה הזו בקרוב – שהוא לא יחמוק להם מבין הידיים.
אקסל טואנזבי, אנגליה, בן 22, בלם
"אתה רואה אותו משחק כדורגל עם הראש והרגליים, כולם עכשיו רוקדים עם הביט של טונזאבי". זהו שיר שאוהדי אסטון וילה המציאו על טואנזבי כשהוא היה אצלם בהשאלה בשנה שעברה (ד"א קליט מאוד, מומלץ לשמוע).
טואנזבי יכול לשחק בכמה עמדות, כשהמועדפת עליו היא עמדת הבלם. אמנם הוא לא גבוה במיוחד (1.82), אבל הוא מחפה על כך בכוח פיזי אדיר ובמהירות פסיכית לבלם, כך שהוא מנצח הרבה מאבקים על הדשא. ולראייה, במשחק של ארסנל מול מנצ'סטר יונייטד לפני כשנתיים, טואנזבי הגיע ל"קרב" עם אלכסיס סאנצ'ז (שאז שיחק בארסנל), רץ איתו על הקו ואז פשוט ניער אותו מעליו באמצעות מכה עם הכתף, שגרמה לסאנצ'ז להתגלגל באוויר ולאבד את הכדור.
חלק מאוהדי יונייטד שאלו את עצמם מדוע הביאו את הארי מגוויר בכל כך הרבה כסף, במקום להשקיע בבלם צעיר שגדל מתוך המועדון, ואני מסכים מאוד עם הטענה הזו. טואנזבי הוא עדיין לא בלם וורלד-קלאס, כמובן שלא. אבל אין סיבה לשלם על מגוויר 85 מיליו יורו, כשיש לך אחד שגידלת בתוך המועדון, שיכול להפוך לאחד כזה תוך שנה-שנתיים, בהנחה שיקבל דקות משמעותיות לאורך העונה. כרגע יש לו 4 הופעות במדי יונייטד, נקווה לראות אותו הרבה יותר במשך העונה.
ברנדון וויליאמס, אנגליה, בן 19, מגן שמאלי
וויליאמס פרץ לתודעת אוהדי יונייטד כשזומן לראשונה בשנה שעברה למשחק מול פ.ס.ז' בליגת האלופות, למרות שהוא בסופו של דבר לא ישב אפילו על הספסל.
הוא עבר בשנה אחת מספר "קבוצות": מיונייטד עד גיל 18 עלה ליונייטד עד גיל 21, הופיע שלוש פעמים בקבוצה עד שעלה לקבוצה עד גיל 23, ולאחרונה זומן אף לקבוצה הבוגרת. הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת הגיעה העונה, כששיחק נגד רוצ'דייל בגביע קבארו, אבל נתן את משחק חייו (עד כה) מול פרטיזן בלגרד בליגה האירופית, או כמו שהעיד עליו מאמנו, סולשיאר:
"וויליאמס הוא איש המשחק. פשוט היה מדהים. הוא הגן מצוין, היה אדיר באוויר. הוא גם סחט את הפנדל כשרץ קדימה עם הכדור. יש לנו פה יופי של מגן שמאלי בקבוצה". את שער הבכורה הבקיע כאמור מול שפילד יונייטד, השער שפתח את הסכר ל3-2 תוך 7 דקות.
למרות שהוא רק בן 19, הרבה מאוד אוהדי יונייטד מקווים שהוא יהיה השחקן שיפתח בעמדת המגן השמאלי במקום לוק שואו או יאנג, ואת האמת- אין סיבה שתקוותיהם לא יתממשו בקרוב.
ג'יימס גארנר, אנגליה, בן 18, קשר אחורי
בעיני חלק מאוהדי יונייטד ששוחחתי איתם, גארנר מזכיר שילוב מיוחד של סקולס ומייקל קאריק. סגנון המשחק שלו דומה מאוד לאחד הקשרים הצעירים הכישרוניים ביותר בעולם כיום, פרנקי דה יונג.
גארנר ניחן במסירות ארוכות ויכולת לקרוא את המשחק בצורה פנומלית, כך שאפשר לרגע לתהות איך הוא בכלל ילד בן 18? לגארנר יש גם את הערך המוסף של מנהיגות, מה שהקנה לו את קבלת סרט הקפטן העונה בקבוצה של יונייטד מתחת לגיל 23. הוא מסוג השחקנים שמאמנים אוהבים שיש להם אותם בקבוצה.
אמנם הבכורה שלו ביונייטד הייתה קצרה במיוחד [עלה לשחק מול קריסטל פאלאס בדקה ה-90'], אבל אני בטוח שאלו לא היו הדקות האחרונות שלו ביונייטד.
כישרון כזה חייב להישאר במועדון, כי אם הוא ייפול בין הכיסאות, יונייטד הולכת להתחרט על זה תוך זמן מאוד קצר- כשאיזו ענקית כמו ריאל מדריד או יובטוס תשים עליו את הכסף הנכון ושם הוא ייקבל את הדקות שמגיעות לו.
///
אם אני צריך לסכם את החבורה הזו, הייתי אומר שהיא לא פחות כישרונית מזו של 92'. נכון, כרגע זה אולי נראה רחוק שהם יגיעו למקומות שבקהאם, גיגס וסקולס הגיעו- אבל חשוב לזכור שהשישייה של 92' היו צריכים דבר אחד- מישהו שיאמין בהם, אבל עד הסוף, ולאורך זמן.
האם סולשיאר יהיה הפרגוסון של הילדים האלו? ימים יגידו.
"היינו שישה
כתוב על הקיר
נשארתי אחד אם סופרים גם אותי.
כל החברים
שהיו לי
עוברים לי בראש עכשיו."
שישה/שלמה ארצי
