הקלישאה ההוליוודית העתיקה אומרת שהטוב תמיד מנצח בסוף. לא משנה כמה הגיבור של הסרט נראה אבוד, בסוף, כנגד כל הסיכויים, הוא יצליח לגבור על הנבל. זה לא משנה אם מדובר בסרט אקשן, דרמה, קומדיה רומנטית, סרט גיבורי-על ובייחוד שמדובר בסרט עם אלמנט ספורטיבי.
מצד אחד, מי מאיתנו לא אוהב האפי-אנד? זה הרי סוד ההצלחה של אותם סרטים, אנשים משלמים כרטיס בשביל לראות את ה'טוב' מנצח.
מהצד השני, יש משהו טיפה אבסורד בלדעת שהסוף תמיד יהיה טוב. כלומר, לא בזה שהסוף הוא טוב, אלא בעצם הידיעה, אם אני לא אהיה מופתע מהסוף האם אני אהנה ממנו באותה מידה? אם בנאדם יחליט לראות 'האביר האפל', הוא יודע שבאטמן ינצח את הג'וקר, אבל מבחינתו זה הסוף שהוא ציפה לו, אז הוא מרוצה.
אם נסתכל על עולם הספורט, החוויה טיפה שונה. כמו בסרטים, גם בספורט יש סיפורים ודרמות לא פחות גדולות וגם בספורט יש 'טובים' ו'רעים', כל אחד לפי האהדה שלו. ההבדל הוא בתוצאה.
כשאוהד ריאל צופה בקלאסיקו, הוא מצפה לניצחון כמובן. אבל עצם זה שכל תוצאה היא אפשרית, הופכת את הצפייה במשחק ליותר חוויתית ומותחת (והרי זה מה שאנחנו האוהדים באמת אוהבים). פה לדעתי יש יתרון דווקא לצפייה במשחק כדורגל, כדורסל או אפילו קרב UFC לעומת צפייה בסרט. מקבלים גם את המתח וגם את הסוף הבלתי צפוי.
הבעיה היא שבשנים האחרונות, יותר ויותר אירועי מסתיימים בניצחון של הטוב או האנדרדוג, לפעמים בצורה מתוסרטת והוליוודית מדי. מספיק להסתכל על טורנטו זוכה באליפות הNBA או לראות איך ילדה בת 15 מגיעה משום מקום כדי לנצח את סרינה וויליאמס הגדולה בווימבלדון. אבל השיא מבחינתי הם המהפכים בליגת האלופות.
בשנתיים וחצי האחרונות, מאז אותו 6-1 מפורסם, יותר מדי משחקים מסתיימים עם מהפך דרמטי וניצחון כנגד כל הסיכויים. זה אולי מהנה פעם בכמה עונות לקבל כזאת דרמה, אבל לראות כמעט בכל משחק תוצאות שכאילו הוכתבו מראש גרמו לי להרגיש כאילו אני צופה בסדרת דרמה סוחטת דמעות עם סוף ידוע מראש, ולא במשחק כדורגל בו הכל יכול לקרות.
אני אישית, כבר לא רואה הבדל בין הניצחון של ליברפול על ברצלונה לבין הסוף של 'הנוקמים: סוף המשחק'. לא שיש לי בעיה עם מהפכים ודרמות בספורט, אני בעד דרמות ומתח גם בספורט. אבל אם אפשר שיהיה פעם בשנה ולא כל שבוע. ובכלל, דרמות ומהפכים לא חייבים להיות כל כך הוליוודים ועם האפי-אנד.
ניסיתי לחפש דוגמאות למקרים בהם הרוב המוחלט של האוהדים הנייטרלים מצאו לעצמם סוג של גיבור, אחד כמו בסרטים שכולם בעדו. אחד שמולו ניצב נבל שרובנו המוחלט היינו רוצים לראות מסיים בצד המפסיד. מצאתי כמה מקרים כאלו, כאלו שאמנם היתה בהם דרמה גדולה, אבל זה לא בהכרח אומר שהם הסתיימו בסוף שמח כמו בסרטים:
סוארס – גאנה
המקום: רבע גמר מונדיאל, אצטדיון "סוקר סיטי" יוהנסבורג דרום אפריקה
הגיבור: נבחרת גאנה בכדורגל
הנבל: לואיס סוארס
תקציר העלילה:
הכל כבר היה סגור, שום דבר לא היה יכול למנוע את הניצחון. גאנה הייתה קרובה מתמיד להעפלה ראשונה בהיסטוריה של נבחרת אפריקאית לחצי גמר הגביע העולמי, ועוד בטורניר הראשון שנערך ביבשת.
בדקה ה-120, במצב של 1-1, גאנה מקבלת קרן. הכדור כבר מכריע את השוער, אבל לצערם של לא מעט אוהדים ברחבי אפריקה והעולם, לואיס סוארס, מרחיק את הכדור מהקו תוך כדי שהוא נעזר בידו. לשופט לא נותרה ברירה, אלא לשרוק לפנדל ולהרחיק את סוארס.
ברגע הזה כל האצטדיון, ועוד לא מעט צופים בבית הרגישו שזה מגיע. בעיטה אחת מוצלחת וגאנה בחצי הגמר. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים, את התמונה של סוארס חוגג אחרי שכבר ירד בדמעות לחדר ההלבשה, לא מעט אוהדים כבר יתקשו לשכוח.
בולט – גאטלין
המקום: אליפות העולם באתלטיקה, גמר 100 מטר גברים, האצטדיון האולימפי בלונדון
הגיבור: יוסיין בולט
הנבל: ג'סטין גאטלין
תקציר העלילה:
הכל כבר היה סגור, שום דבר לא היה יכול למנוע את הניצחון. הרי אף אחד לא חשב על תסריט בו בולט לא חוצה ראשון את הקו. בטח לא בגמר אליפות העולם. בטח לא במקצה 100 מטר האחרון בקריירה שלו. הבעיה היא שחוץ ממנו הוזנק גם האמריקאי ג'סטין גאטלין במסלול מספר 7.
גטלין, אצן שגם כך לא אהוב במיוחד לאחר שהושעה בעבר בגלל שימוש בחומרים אסורים, התקבל בשריקות בוז מהקהל המקומי, שרק חיכה ליריית הזינוק האחרונה בקריירה של הג'מייקני.
ברגע הזה כל האצטדיון, ועוד לא מעט צופים בבית, הרגישו שזה מגיע. עוד 10 שניות ובולט כבר יחגוג עוד זכיה מרגשת. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים, את התמונה של בולט ניגש לברך את גאטלין בסיום הריצה, לא מעט אוהדים כבר יתקשו לשכוח.
פדרר –ג'וקוביץ'
המקום: גמר ווימבלדון, המגרש המרכזי, אול אינגלנד קלאב, לונדון
הגיבור: רוג'ר פדרר
הנבל: נובאק ג'וקוביץ
תקציר העלילה:
הכל כבר היה סגור, שום דבר לא היה יכול למנוע את הניצחון. פדרר בדיוק הגיש אייס שני ברציפות ועמד על שתי נקודות משחק, כשהוא מגיש לזכיה בטורניר.
ג'וקוביץ', טניסאי שגם ככה לא אהוב, לפחות לא כמו שני הענקים של הטניס פדרר ונדאל, עוד הצליח לנצח שני שוברי שוויון במשחק כדי להגיע למערכה חמישית, אבל התחושה הייתה שפדרר מתעלה על עצמו במאני טיים וזוכה בווימבלדון בפעם השמינית.
ברגע הזה כל האצטדיון, ועוד לא מעט צופים בבית הרגישו שזה מגיע. עוד הגשה אחת מוצלחת ויש עוד גראנד סלאם לאוסף. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים, את התמונה של מירקה פדרר מסתכלת במתח עצבים ותסכול מהיציע, לא מעט אוהדים כבר יתקשו לשכוח.
לוקאס מורה – אייאקס
המקום: גומלין חצי גמר ליגת האלופות, יוהאן קרוייף ארנה, אמסטרדם.
הגיבור: אייאקס
הנבל: לוקאס מורה
תקציר העלילה:
הכל כבר היה סגור, שום דבר לא היה יכול למנוע את הניצחון. אייאקס, שבמשך כל אותה העונה הרגילה אותנו לכדורגל אטרקטיבי ומהנה לצפייה, כשעל הדרך היא מדיחה את האלופה בשלוש השנים האחרונות בשמינית הגמר ואת הכוכב הכי גדול של אותה הקבוצה ברבע הגמר.
טוטנהאם, קבוצה שגם ככה לא הרבה רצו לראות בגמר על חשבון ההולנדים, הגיעה לגומלין ב'דרבי היהודים' בפיגור 1-0 מהמשחק באנגליה, ועוד פיגרה במחצית 2-0.
ברגע הזה כל האצטדיון, ועוד לא מעט צופים בבית הרגישו שזה מגיע. עוד 45 דקות ואייאקס תבטיח את המקום שלה בגמר. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים, את התמונה של שחקני אייאקס נופלים על הדשא, שניה אחרי שלוקאס מורה כובש את השלישי שלו ממש בשניה האחרונה, לא מעט אוהדים כבר יתקשו לשכוח.
כל האירועיים הנ"ל אמנם היו טראומתים, ובניגוד לסרטים כנראה שהרבה לא יחזרו לצפות בהם שוב, אבל מבחינתי לפחות, עדיף משחק טוב ואפילו אחד שמסתיים בהפסד מפתיע וכואב על פני עוד מהפך צפוי ומתוסרט מהאולפנים של ליגת האלופות 2018-2019. בתקווה שהעונה הקרובה בכל ענף שהוא, תביא לנו דרמה אבל כזאת שיכולה לקרות רק במציאות.
בסופו של דבר זה כל היופי בספורט, באמת הכל יכול לקרות.
