שנת 2020 עומדת להסתיים והבלוגרים שלנו עם פרויקט סיכום מלא בדירוגים והפעם גיל שלו מסכם את שנת 2020 ב-UFC

מיד לאחר ההודעה הדרמטית של חביב, הרשת התחילה להרעיש עם הדיון התמידי על "מי העז? (Goat - Greatest of all time), וחביב מקבל המון "קולות".

אז איך נסכם את העשור? ובכן, לפנינו חמש קטגוריות, ובתוכן עשרת הגדולים\זכורים\חשובים וכו’. לא סידור מדעי, ואפילו חלק מהדברים שכחתי לחלוטין. אם כך, בואו נשלים את המלאכה עם הלוחמות והלוחמים

הקרבות של העשור ב-UFC. אני לא מדבר על הקרבות ה"גדולים" ש"הכניסו הכי הרבה כסף", יותר על קרבות שפשוט היה כיף לראות, שריגשו, שהלהיבו, שגרמו להנאה צרופה מ MMA.

הנוק אאוטים הגדולים של העשור ב-UFC

כשאני חושב על הקרב הזה, אני קצת נזכר ב WWE. לא בגלל שהקרב "מתוסרט" (להיפך), אלא מכיוון שמדובר בקרב בין שתי דמויות מנוגדות לחלוטין, שמוציאות המון אמוציות מהאוהדים. יש כאן מקרה קלאסי בין הגיבור, האיש הטוב שמייצג את כל מה שאוהדי הספורט המסורתיים אוהבים ויש את ה"רע". הלוחם שעסוק יומם ולילה ב"חימום" האווירה, וגורם להמוני אנשים לרצות לראות אותו סופג מכות מה"טוב".

צרפת מניפה את גביעה העולם, פדרר מוכיח שוב שגיל הוא רק מספר, אדה הגרברג שחתומה על הזכייה הראשונה של אישה בכדור הזהב. רשימת הרגעים הגדולים של 2018 לפניכם וזה הזמן לעשות סדר ולדרג.

בשבת הבאה עלינו לטובה (בישראל – בלילה בין שבת לראשון) ה-8 לדצמבר, קצת אחרי שנדליק נר שביעי, יערך אחד מאירועי ה UFC המצופים של השנה UFC 231.

אל קוקוי, לפי הסבר של פרגוסון עצמו, הוא דמות מפחידה. חיפשתי כמה פרטים נוספים, וכל מה שמצאתי אומר פחות או יותר את אותו הדבר – דמות מפחידה.

אין צורך לענות. אני לא תמים. זה לא מספיק מעניין. זה לא מספיק מעניין כי אין דיבורי טראש יוצאי דופן, או קרבות רחוב, או מעורבות בפלילים