שזו באמת עונה שקשה לחזות בה את העתיד הקרוב, אנסה להסתמך על העבר בשתי דרכים. הראשונה תהיה תיאוריית ה-40 לפני 20 של פיל ג'קסון, והשניה תהיה לפי הדירוג ההתקפי וההגנתי של הקבוצות בליגה.

זה סוף פתאומי לקריירת נ.ב.א יפה שאפשר לנסות להגדיר את מה שלא היה בה דרך הפציעות לשחקנים שלצידו של אולדרידג' לאורך הדרך.

במקביל למירוץ החימוש בין הלייקרס לנטס, אצל האורלנדו מג'יק החליטו שמספיק ושלחו בזה אחר זה את אוון פורנייה, ניקולה ווצ'ביץ' וארון גורדון בטריידים שמסמנים את תחילתה של עוד בנייה מחדש לאירגון, השלישית במספר מאז סיום עידן דווייט הווארד. לא בטוח בכלל שבפעם הזו הם יעשו את זה כמו שצריך.

עבודת הסחיבה שלילארד עושה העונה היא אולי המרשימה ביותר בתוך כל קו"ח של הקריירה שלו. זה לא באמת יספיק ל-MVP ככל הנראה, אבל זה כן קונה לו מקום של כבוד במאוזכרים לפרס.

אז קצת לפני פגרת האולסטאר ופחות או יותר בנקודת האמצע של עונת הנ.ב.א, אודי ריבן ודני זסטנקר ישבו לשוחח (או יותר נכון לשלוח הודעות אחד לשני) על הדברים הטובים, הרעים ומה שביניהם. וגם קצת על דני אבדיה. 

לרגל המאורע, צללתי קצת להיסטוריה של המופע הזה, על מרכיביו השונים ובסוף גם נגיע להווה.

בטור אנסה לקטלג את סוגי ההטבעות שאנו יכולים להיתקל בהם במשחק נ.ב.א. ההבחנה היא לא בין טכניקות ביצוע שונות. אין חשיבות לסדר, ואין פה דירוג.

מעבר לחבורה של לברון ג'יימס, אנתוני דייויס ושות', יש אלטרנטיבה? במזרח מרגיש שיש לנו קצת בלאגן. במערב? לא בטוח שבאמת יש, אבל אם כן, האופוזיציה יכולה לבוא רק מ-3 קבוצות.

רגע לפני הדראפט, אהוד ריבן סוקר את הבחירות מספר 1 בליגת הNBA

כשראסל ווסטברוק עזב את יו.סי.אל.איי, אחרי שנתיים במכללה, לא היו יותר מדי תחזיות שצפו לו את הקריירה שהייתה לו עד עכשיו בליגה. בטח לא המספרים האלה. אבל כשמסתכלים מעבר לנתונים, קשה שלא לקבל איזושהי תחושה של החמצה.