אני אוהד הפועל באר-שבע הרבה שנים, משהו כמו 23. סה"כ היה כיף, השאיפה הייתה תמיד או לטווח הקצר – לעבור עוד שלב בגביע, לא להתבזות מול אחת הגדולות, או להימנע מירידת ליגה.

כמות הפסקאות שכתבתי ומחקתי לפני שהגעתי לגרסה הסופית של הפוסט הזה היא עצומה. גם עכשיו אני לא חושב שיש לי את המילים הנכונות לתאר את התחושות שלי ושל שאר אוהדי הפועל באר שבע (ואולי גם של קבוצות אחרות) ביחס למאור מליקסון ולפרישה שלו היום, אבל זה הכי טוב שהצלחתי.

אנסה לנתח את הסגל הנוכחי של הפועל באר שבע ולהבין איפה בכל זאת נמצאות נקודות התורפה והחוזקה של האדומים

אחרי עונה בה הקבוצה והשחקן הכי טובים ב-5 השנים האחרונות העבירו מקל וקיץ משוגע שטרף מחדש את כל הקלפים, ה NBA פותחת עשור חדש עם ציפיות גבוהות מאי פעם. כותבי הזווית מנסים לחזות איך זה יראה

אולי קצת מצחיק להגיד את זה על קבוצה שבשני העשורים האחרונים חוותה שתי ירידות ליגה וניצלה לא פעם מירידה במחזור הסיום, אבל על הפועל באר שבע עברה אחת העונות הקשות ביותר שחוותה הקבוצה. אמנם את הירידה ביכולת, השובע ואיבוד הצניעות שכל כך אפיינה את המערכת ניתן היה לחוש כבר בעונת 17/18, ועדיין, לעונה כל כך גרועה - אף אחד לא ציפה.

מקבוצה נוצצת עם משכורות עתק ושחקנים שכבר עשו דבר או שניים בכדורגל הישראלי, הפכה באר שבע לחבורה של פועלים. כל השחקנים, מהשוער ועד אחרון שחקני ההתקפה, יודעים שיש להם מחליף רעב בסגל שרק מחכה להזדמנות לקנות את עולמו, כל שחקן עולה על המגרש עם סכין בין השיניים ורואים את זה בכל דקה ודקה.

ערן זהבי הוא שחקן כדורגל ענק בקנה מידה ישראלי. טרם נראה במחוזותינו שחקן בעל השפעה כזאת על ליגת העל, על נבחרת ישראל ועל רגשות של כל כך הרבה אוהדים (לטוב ולרע).

בניית העונה הבאה היא אתגר גדול למערכת הצעירה שטרם הוכיחה שיודעת לצאת ממשברים גדולים. ברק בכר והצוות המקצועי יצטרכו לקבל החלטות קשות ולי לא נשאר אלא לתרום את דעתי בעניין.

אז מה בעצם אני רוצה מכם? רק להסביר למה לדעתי, הלא פופולרית, מדובר בתואר סתמי שרק מונף להיות נחשב

עם השנים הבינו לאט לאט מאמנים של קבוצות קטנות בליגות השונות שלשחק על 0-0 כאנדרדוג זה הכי יעיל מבחינת צבירת נקודות