על פניו הכל בסדר. מכבי תל אביב השלימה שלשום את המחזור השני כשבמאזנה 6 נקודות, שוער חדש ונוצץ הגיע למלא את השורות, המטרה באירופה הושגה מעל ומעבר ואפילו נאחס הסיבוב הראשון בבאר שבע נשבר לאחר נצחון חוץ בשיניים. אז למה בעצם אני כל כך מודאג?

אני יודע שאתם תרדו עלי. אתם תגידו, וכנראה במידה גדולה של צדק, שאני נסחף, לא אובייקטיבי, פועל מהבטן ולא לוקח בחשבון את כל הנתונים.

השנים חלפו תוך כדי מעקב אחר טורנירים מדי פעם ואז הגיע טורניר ווימבלדון לשנת 2003. משחק רבע הגמר הפגיש את שיאן הזכיות בגראנד סלאם בכלל ובווימבלדון בפרט, פיט סמפראס האגדי, עם טניסאי צעיר ואלמוני ללא הצלחות משמעותיות בסבב, בחור שוויצרי עם קוקו אסוף בשם רוג׳ר פדרר.

אני קם לראות את המשחקים ובסל של קליבלנד אני שמח בשביל דיוויד, ובסל של גולדן סטייט אני מאושר בשביל סטף וזה קצת מוזר בספורט תחרותי

אני יודע שאני לא לבד ויש עוד המון אנשים שרוצים להביע את הדעה שלהם, את הצד שלהם ואת הזווית שלהם על המתרחש בעולם הספורט והם טיפה חוששים.

לכולנו יש חלום נוסף. משהו שאנחנו רוצים להגשים מעבר לעיסוק הרגיל שלנו. משהו עם חזון ותשוקה גדולה. בשבילי זה תמיד היה ספורט.