למה אני לוקח אתכם לטיול במורד סמטת הזכרונות? מכיוון שיש לי שריטה. יש שאומרים שריטה עמוקה. לשריטה שלי קוראים אלירן עטר. (הו, אלירן עטר) קשה לי להסביר איך זה התחיל.

אני מרשה לעצמי להניח שרובכם לא שמעתם את החדשות האלה, ויותר מכך – כשאספר לכם, לא תבינו למה הן מעניינות. מוכנים? בבוקר ה 21 לחודש פברואר, 2019 לספירה, הודיע ג'ורג' סיינט פייר על פרישה.

בשבע השנים בין 2012 ל 2019, קיין נלחם חמש פעמים. המספר הנמוך הזה הוא תולדה של הפציעות החוזרות ופוקדות אותו כמו קללה.

ואז התבהר לי משהו בראש, יומני! אני בדיאטה של צום! צום מספורט, ליום שלם. אתגר, אבל אולי מעז יצא מתוק?

שבע קטגוריות, חמישה מועמדים ומתוכם רק זוכה אחד. יצאנו לדרך.

טיירון "הנבחר" וודלי כנראה לא היה הבחירה הראשונה של דיינה ווייט, אם היה נשאל "את מי היית רוצה לראות כאלוף ה UFC במשקל 170?", ואין גם שום סכנה שייבחר על ידי האוהדים ללוחם הטוב או הפופולארי ביותר. אבל וודלי אכן לוחם "נבחר"

בשבת הבאה עלינו לטובה (בישראל – בלילה בין שבת לראשון) ה-8 לדצמבר, קצת אחרי שנדליק נר שביעי, יערך אחד מאירועי ה UFC המצופים של השנה UFC 231.

ה UFC חוגג 25 שנים לאירוע הראשון שלו. לרגל המאורע, רציתי לשתף קצת מהפינה שלי כאוהד.

אל קוקוי, לפי הסבר של פרגוסון עצמו, הוא דמות מפחידה. חיפשתי כמה פרטים נוספים, וכל מה שמצאתי אומר פחות או יותר את אותו הדבר – דמות מפחידה.

אין צורך לענות. אני לא תמים. זה לא מספיק מעניין. זה לא מספיק מעניין כי אין דיבורי טראש יוצאי דופן, או קרבות רחוב, או מעורבות בפלילים