תהיתם לעצמכם פעם מה קורה כשטכניקה ברמה הכי גבוהה בעולם, תשוקה ויכולת הגנתית מצוינת נפגשים? אנדר הררה, זו כנראה התשובה.
לפעמים, שינוי טקטי קטן יכול להוליד מציאות חדשה עבור קבוצת כדורגל. לא 100 מיליון יורו, לא ילד פלא שעולה מהנוער ולא השוער הכי טוב בעולם. ביום חורפי אחד, כשהקבוצה שלו קירטעה ויכולות האימון שלו שוב עמדו בספק אחרי הכישלון הקולוסאלי בצ'לסי, החליט ז'וזה מוריניו על קישור חדש:
מייקל קאריק הוותיק שהוספד יתעסק בלנשוך ולהרביץ ליריב, לעזור לבלמים הלא מי יודע מה מנוסים ולנהל את המשחק מאחור כאילו השנה היא בכלל 2007, אנדר הררה ילחץ את היריב ויהיה החולייה המקשרת בין ההגנה להתקפה, ופול פוגבה ינהל את המשחק מקדימה ויתפנה יותר למשימות ההתקפה.
התוצאה?
22 משחקי ליגה ללא הפסד, שהגיעו לשיאם עם ניצחון ענק 0:2 על צ'לסי, שהיה פשוט מפגן כוח של 'מספר 6' הכי טוב בליגה בעיניי – אנדר הררה, שהוכיח מדוע הוא ה-50/50 המושלם.
בראש ובראשונה, הקשר הספרדי ביצע מצוין את המשימה הקשה שמוריניו הטיל עליו – לעצור את שחקן הכנף הכי טוב בליגה העונה, אדן הזאר. תביטו במספרים שמספרים יפה על ההצלחה של הררה: 4 תיקולים מוצלחים, 4 חטיפות ועוד 4 הרחקות, כולל אחת קריטית בדקה ה-65 שמנעה מצב כיבוש ודאי של צ'לסי, שבעטה כל המחצית הראשונה רק פעם אחת לשער של דה חאה. מוריניו, שכבר לקח אליפות עם סגל כמעט זהה לחלוטין לזה של קונטה, ידע שניטרול של אדן הזאר הוא למעשה ניטרולה של צ'לסי כולה. למזלו, היה לו את האיש הנכון למשימה.
וזה לא הכל. תוסיפו למשימה ההגנתית של הררה גם את תרומתו ההתקפית שניצחה את המשחק – בישול לראשפורד בדקה השביעית (ועוד שני מצבי הבקעה שהררה יצר) ושער בתחילת המחצית השנייה שדי גמר את הסיפור. משחק של 10 בעיתון, כמו שהיו אומרים פעם.
לא משנה איך תיגמר העונה עבור השדים האדומים – אם תהיה שם סבלנות לתת לתלכיד שמוריניו יצר לרוץ עוד עונה, אני משוכנע שהתוצאות גם יגיעו במהרה.
במהררה.
