משחקי ההכנה מאחורינו, העונה אוטוטו נפתחת, והנה 5 דברים שישמח אותי לראות בעונה הקרובה (בלי קשר להצלחה של הווריורס).
1.הצלחה של הבאסטים
לפני כמה ימים דריימונד גרין טען בפני התקשורת שאין מספיק ביקורת על פיתוח השחקנים בקבוצות הליגה. גרין אמר את זה כדי להגן על מרקיז כריס שנחשב לבאסט אחרי שלא הצליח לממש את הפוטנציאל שלו עד היום בפיניקס, יוסטון וקליבלנד. אני מסכים עם דריימונד וכתבתי את זה בעבר. יש 3 גורמים שקשורים להצלחת השחקנים בליגה:
1. מחלקת הסקאוטינג – ובעצם כל מי שמעורב בבחירה של השחקן.
2. השחקן עצמו – אופי, מוסר עבודה, כשרון, פוטנציאל.
3. מחלקת פיתוח השחקנים.
כשבחירת דראפט גבוהה תכשל, בדרך כלל יאשימו את הסקאוטינג והשחקן. לא את מי שאחראי על פיתוח השחקנים.
בעונה הקרובה יש לנו הזדמנות לבדוק את התזה הזו. 5 בחירות גבוהות יפתחו דף חדש בקבוצות חדשות. לונזו בול וברנדון אינגראם עברו מהלייקרס לפליקנס, ולא עמדו בציפיות מהם בלייקרס. שניהם יהיו בעונת מבחן. אינגראם מסיים את חוזה הרוקי שלו, בול מנער את הכשלון בלייקרס, את הכשלון בBBB (ביג ברנד בול). צריך לזכור שדיאנג'לו ראסל כבר הצליח להציל את הקריירה שלו אחרי שעזב את הלייקרס והצליח יפה בנטס.
בנוסף אליהם, 3 בחירות גבוהות של פיניקס יפתחו דף חדש: דראגן בנדר, מרקיז כריס וג'וש ג'קסון. בנדר סיים את חוזה הרוקי וחתם על חוזה מינימום במילווקי. הוא נראה טוב במשחקי ההכנה, בעיקר נראה כמו שחקן כדורסל ולא ילד מפוחד. הוא נראה חזק, לא הססן. הבעיה העיקרית שלו תהיה למצוא מקום ברוטציה. מאחורי יאניס, אילאיסובה, האחים לופז, די גי' ווילסון. ההזדמנות תגיע מתישהו, כי 82 משחקים זה המון. כשהיא תגיע, בנדר יצטרך לקחת אותה ב-2 ידיים. אני מאמין שעוד יש לו מה לתת.
לכריס הייתה עונת רוקי טובה, אחריה הוא הלך אחורה וממש הצליח לגרום לאוהדי פיניקס לשנוא אותו. הוא עבר ליוסטון וקליבלנד וגם שם לא הצליח. גם הוא נראה טוב במשחקי ההכנה ונהנה מהפציעות של וק"ס ולוני. הוא הצליח לשכנע את הווריורס להחתים אותו ולשחרר את מקיני. יהיו לו דקות, הוא יצטרך להחזיר תמורה.
ג'וש ג'קסון יתחיל את העונה בג'י ליג, ונראה שהוא מבין את מצבו, ושהוא צריך להתחיל מלמטה. יהיה מעניין.
אני לא סופר את פורזינגיס שהצליח גם בניקס, ואת הארט שלא היה בחירה גבוהה.
Credit to "Marquese Chriss" Facebook page
2. פוזישנלס בסקטבול
בשנים האחרונות היה נראה שהחמישיה הנמוכה של הווריורס הפכה את תפקיד הסנטר למיותר. בעיני זה לא מדויק. הווריורס הצליחו כי היה להם את דריימונד גרין שהצליח להתמודד עם סנטרי הליגה. בעיני הווריורס העלו חמישייה שבה העמדה של השחקן לא באמת משנה. כולם מסוגלים לשמור, כולם מסוגלים לנהל, ליצר, לקלוע. בעיני זה היה הרבה יותר כדורסל חסר עמדות, מסמול בול.
בשביל שזה יקבל את החותמת הרשמית, זה צריך להצליח גם הפוך – זאת אומרת בקבוצה שבה תהיה חמישייה גבוהה, עם שחקנים גבוהים שמשחקים בעמדות הגארד – פילדלפיה. בן סימונס יכול לשחק PF בליגה בקלות, גם טוביאס האריס. שניהם יפתחו בחמישיה עם הורפורד, אמביד, וג'וש ריצ'רדסון. חמישייה סופר גבוהה וסופר מוכשרת. הורופרד ואמביד מסוגלים לצאת החוצה, לקלוע שלשות, לרווח, להניע כדור, ליצור לעצמם ולאחרים. דווקא סימונס הוא החוליה החלשה בכל מה שנוגע לריווח. אם החמישייה הזו תצליח – זה יחזיר את הגבוהים למרכז.
3. הפתעות
מצד אחד יש תחושה שהכל פתוח והכל יכול לקרות, מצד שני יש דברים שאנחנו לא לוקחים בחשבון. מצד אחד אנחנו חיים בתחושה ששום דבר לא באמת יפתיע אותנו, מצד שני יש פתאום תופעות כמו סקרמנטו בעונה שעברה, או הקפיצה של הווריורס בעונת 14-15. אני לא מדבר פה על תופעות בסדר גודל של לסטר, אני כן מדבר פה על קבוצות שקצת יפתיעו אותנו. הנה רשימה:
א. אני רוצה לראות את פיניקס מנצחת יותר מ-30 משחקים.
ב. אני רוצה לראות את סקרמנטו או ניו אורלינס מגיעות לפלייאוף.
ג. אני רוצה לראות את הניקס משחקים כדורסל קשוח ונמצאים במאבק הפלייאוף (בואו לא נסחף).
ד. אני רוצה לראות את הבולס בפלייאוף.
ה. אני רוצה לראות את אטלנטה מאיימת על הפלייאוף.
מן הסתם לחלק מהדברים יש סיכוי גבוה יותר מאחרים. אם רק אחד יקרה, יהיה מעניין.
4. הצילו את החד קרן!
אנחנו רואים בשנים האחרונות יותר ויותר שחקנים ייחודיים, חד פעמיים, כמו שביל סימונס קורא להם – יוניקורנס. קריסטאפס פורזינגיס, יאניס אנטטקומפו, ועכשיו זאיון וויליאמסון. שני הראשונים הם גבוהים עם יכולות של גארדים. וויליאמסון מן הסתם לא יחשב ליוניקורן על פי התיאוריות של סימונס, אבל הוא ייחודי באותה מידה. לא היה לנו שחקן כל כך כבד, כל כך אתלטי, בגובה שלו. זאיון כבר עבר מספר פציעות, ולא יפתח את העונה בגלל פציעה לא ברורה בברך (הודעה מאוד מלחיצה של הפליקנס). גם פורזינגיס חוזר למגרשים אחרי שנה וחצי בחוץ. לגבי שניהם יש ספקות האם הם יכולים להשאר בריאים.
זה יהיה עצוב מאוד לראות שחקנים בסדר הגודל הזה שלא מצליחים להשאר על הפרקט. אני מקווה לראות את זאיון משחק 60 משחקים, את פורזינגיס מגיע ל-65, ואת יאניס זוכה בעוד MVP. יאניס במשחקי ההכנה זו תופעה שאי אפשר לעצור. פוסט אפים, חדירות, יצירה לעצמו ולאחרים. ועכשיו גם קליעה. שחקן שעושה הכל מהכל.
5. רוקי העונה הולך לשחקן שנבחר מעל בחירה 15
משהו בתהליך הלוטרי מעצבן את כולם. הטנקינג, התקווה, היאוש. השינויים שהליגה עשתה בלוטרי הם צעד אחד. זה משנה את הסיכויים, אבל לא מבטל את הטנקינג, כי עדיין הסיכוי יותר גבוה ככל שאתה יותר למטה. בשביל להאיץ את התהליך, אני אשמח לראות שחקן שנבחר מאוחר זוכה ברוקי העונה.
מלקולם ברוגדון עשה את זה ממעמקי הבחירה ה-36, אבל נראה היה יותר כמו ברירת מחדל. במחזור הזה יש המון כשרון בעשירייה הראשונה, אבל לא חסר כזה גם בשנייה ובשלישית. הכל עניין של הזדמנות. אני אשמח לראות מישהו כמו ניא"ו (ניקייל אלכסנדר-ווקר), או ברנדון קלארק פורץ. זה יגרום לקבוצות לחשוב שוב. הבעיה היא שהמחשבה והדמיון מוגבלים. כשדריימונד גרין מצליח, הקבוצות מחפשות תואם גרין. כשברוגדון מצליח הם מחפשות תואם ברוגדון. הן לא רואות את התמונה הגדולה, והיא שמרוב פוטנציאל, לא רואים את היער. קבוצות מהמרות על פוטנציאל, על חשבון יכולת מוכחת. קלארק נבחר נמוך כי הוא בן 23. גרין וברוגדון נבחרו נמוך כי הם היו בני 22 בזמן הדראפט. קבוצות מעדיפות ילדים בני 19 עם פוטנציאל בשמיים, גם אם הם לא הספיקו לקרוע אפילו זוג נעליים (זאיון הספיק), ולא עשו כלום בכדורסל. באותו זמן שחקנים שהשלימו את כל התקופה במכללות נחשבים מוקצים לסיבוב השני, או לפחות לבחירות 20+.
****
את שושלת הלוחמים כבר קניתם? 100 ספרים כבר נמכרו והפרוייקט הגיע לבחירת הצוות בהד סטארט. מהרו לרכוש את העותק שלכם!
