2020: סיכום שנה ב UFC

שנת 2020 עומדת להסתיים והבלוגרים שלנו עם פרויקט סיכום מלא בדירוגים והפעם גיל שלו מסכם את שנת 2020 ב-UFC

לומר על 2020 שהיא היתה שנה מטורפת, יהיה אנדרסטייטמנט. החיים שלנו השתנו מהקצה אל הקצה, וזה קרה מהר מאוד. ההתאמות שנאלצנו לעשות בחיינו הפרטיים מאתגרות. המגבלות שחלות עלינו מאיזור מרץ, חסרות תקדים בעולם ה"מערבי" של אחרי מלחמת העולם השניה. אירוע ה MMA האחרון שהתקיים בפני קהל, היה UFC 248 שהתקיים ב 7 למרץ בלאס וגאס. הבא אחריו התקיים שבוע אחר כך בברזיליה, ברזיל, ללא קהל. ואז. העולם הפסיק.

אתחיל לסכם את 2020, עם מי שמבחינתי הוא איש השנה בספורט העולמי – דיינה ווייט, נשיא ה UFC.

Credit: Dana White Official Facebook Page

 

לרגע אחד, ווייט לא חשב אפילו לעצור. אחרי אותו אירוע בברזיל, היו אמורים להתקיים עוד אירועים מדוברים בלונדון, קולומבוס ועוד, ואם זה היה תלוי בו, אין לי ספק שהם היו מתקיימים. בפועל, התבטלו חמישה אירועי קרבות בין אמצע מרץ ועד ה 9 במאי, כשבתווך ווייט וה UFC מתעקשים למצוא מקום שיסכים לארח אותם. ניסו בוגאס, במתקן הפרטי שלהם, וניסו בשמורה אינדיאנית. בשורה התחתונה, פוליטיקאים הטילו וטו, וחודשיים עברו עד שה UFC הצליחו לקבל אישור לקיים קרבות בג'קסונוויל, פלורידה, תוך שהם מציגים פרוטוקול בדיקות, בידוד וניהול אירוע שמאז מאומץ (בפורמט זה או דומה) ע"י לא מעט ארגונים. התהיה של דיינה לגבי העצירה המוחלטת, וההתעקשות שלו להמשיך, בסופו של דבר הוכיחו את עצמם בכך שה UFC היו לאורך זמן מה, הספורט הפעיל היחיד באמריקה, וכמעט היחיד בעולם. נוסיף על כך, את היוזמה ללכת לאבו דאבי ולסגור מתחם\בועה על "אי" שמותג בהצלחה, ומדובר בפרומוטר (מקדם אירועים) שעשה את עבודתו בצורה הכי טובה שאפשר לחשוב, בתנאים קרובים לבלתי אפשריים.

לפני שנתחיל לבחור את הטופ בכל קטגוריה, אומר את המובן מאליו (מנסיון עבר, חשוב). כל הכתוב משקף אך ורק את דעתי, כאוהד MMA. פחות חשובים לי אספקטים כמו "פופולאריות" או מי "מכניס כסף" או "עוזר לספורט" וכו' וגו'. יותר חשובים לי אספקטים שקשורים ישירות לספורט. ובגלל ש 2020 גרמה לנו מספיק עוגמת נפש וקשיים, השנה אני לא מתעקש על כללים יותר מדי נוקשים, ולא תמיד אבחר רק אחד.

נכתב ב 13 לדצמבר, יום אחרי UFC256 ושבוע לפני האירוע האחרון של השנה

– תגלית השנה – 

השנה, החלטתי לא לתת פה דירוג, אלא רק לבחור את הלוחם הנבחר. למרות שלא מעט לוחמים עשו את הופעת הבכורה שלהם ב UFC השנה, רק אחד באמת עשה את זה בצורה שאי אפשר שלא לשים אליה לב. בהחלט הייתי יכול לתת כמה שמות שראויים לכבוד על סמך הופעת בכורה וכו', אבל הבחירה כאן כל כך ברורה, שאני לא מוצא טעם. 

תגלית השנה: חמזאט צ'ימאייב

אחד הדברים היותר מרעננים שקרו ב Fight Island השנה היתה הופעתו של חמזאט צ'ימאייב, לוחם ממוצא צ'צ'ני, שגר ומתאמן בשבדיה. משום מקום, הוא הופיע על מסכינו לראשונה באירוע השני במתחם באבו דאבי. בקרב האחרון בקארד המקדים, הוא ניצח את ג'ון פיליפס במשקל 185 פאונד בהכנעה מאוד מרשימה. בראיון של אחרי הקרב הוא דיבר, אבל אף אחד לא ממש הקשיב. עשרה ימים אחר כך, הבחור התייצב לעוד קרב, הפעם במחלקת משקל נמוכה יותר (170 פאונד), ואת הקרב הזה, שהיה הקרב הפותח בקארד המרכזי, ניצח בנוקאאוט טכני באמצע הסיבוב הראשון. הפעם, כבר התחילו להקשיב לו, והוא התחיל לנצל את אור הזרקורים כדי לקדם את עצמו. ב 19 לספטמבר, הוא כבר נלחם בפעם השלישית ב 2020, ושוב במחלקת המשקל הבינוני (185) והפעם חיסל את יריבו – ג'ראלד מירשארט באגרוף בודד, אחרי 17 שניות! אחרי שלושה קרבות בחודשיים, הייתם אולי חושבים שהוא יחפש לנוח, אבל הוא המשיך לבקש קרבות, וקיבל קרב מול אחד המדורגים הכי גבוה במחלקת החצי בינוני (170) – ליאון אדוארדס. לרוע מזלו, אדוארדס אובחן חיובית לקורונה והקרב נדחה (על פי דיווחים) לינואר הקרוב, מה שמנע ממנו חצי שנה פנטסטית מבחינת הספק. הקרב מול אדוארדס עשוי להיות מבחן מאוד רציני, ואם יעבור אותו בהצלחה… השמיים הגבול. מה נאמר – כוכב נולד.

Credit: Khamzat Chimaev official Facebook Page

 

בתקווה שבדיון על 2021, נוכל לכלול ברשימה את מיודענו, נתן לוי!

 

– הכנעת השנה – 

 5. טיאגו מויסס מכניע את מייקל ג'ונסון עם בריח קרסול.

בריחי רגליים לא מאוד נפוצים ב MMA המודרני, ולרוב אף לא משתלם לנסות אותם, כי בכך פותחים את הראש ופלג הגוף העליון לספיגה. אבל מדי מעם נוצרת הסיטואציה המתאימה, והביצוע של מויסס ממש יפה, כשהוא מסובב לג'ונסון את הרגל, מכריח אותו להפנות את הגב (ובכך אין יותר איום מכות), מבודד את הרגל והעקב ומקבל את שכרו.

4. אלג'מיין סטרלינג מכניע את קורי סנדהאגן בחניקה אחורית

חניקה אחורית היא כנראה ההכנעה הנפוצה ב MMA, אבל ההכנעה הזו נכנסת לרשימה מפאת רמת היריב, כמו גם המהירות והטכניקה בה הושגה. סטרלינג פשוט מטפס על קורי, משפר עמדה ומכניע אותו בזריזות, כשהם עדיין לא מיוזעים וקשה מאוד להחליק החוצה ממנה. (סליחה על ה"מוזיקה"…)

3. אריאנה ליפסקי מכניעה את לואנה קרולינה בבריח ברך.

רמת התחרות לא מאוד גבוהה, ולכן ההכנעה הזו לא נמצאת גבוה יותר, אבל בהחלט יש פה ניצול הזדמנות יפה, וביצוע מושלם.

2. מקנזי דרן מכניעה את האנה סייפרס ב…עוד בריח ברך.

אבל… אבל… אמרת שזה לא מאוד נפוץ. נכון, אבל כשהמבצעת היא מקנזי דרן, אולי הגראפלרית הכי מוכשרת ב UFC, אז זה הגיוני. מה שאהבתי בסיומת הזו במיוחד, זה שהיא חיפשה את ההכנעה – כל הכנעה – מהרגע הראשון. הורדה לקרקע, תנועה בלתי פוסקת ומגמתית, בניסיון לתפוס משהו. יד, רגל, צוואר – מה שבא ברוך הבא. וכשתפסה את הרגל, זה כבר היה די גמור.

 

הכנעת השנה: צ'ארלס אוליביירה מכניע את קווין לי בגיליוטינה

גיליוטינה היא גם הכנעה די נפוצה, וצ'ארלס אוליביירה כשרוני מאוד וגם ארוך גפיים. קווין לי, מנסה ללכת לניסיון הורדה לקרקע, ואוליביירה פשוט מלביש לו על הצוואר והגרון מלקחיים. רמת התחרות גבוהה, ביצוע מושלם. זו הגיליוטינה אולי הכי הדוקה שאני זוכר, וללי, לא באמת היה סיכוי לצאת ממנה. ניתן לראות שאוליביירה לא מאוד מתאמץ, כי הפוזיציה מושלמת. לי נרדם לשניה או שתיים, דבר שניתן לראות לפי הנסיון שלו להמשיך להיחלם אחרי שהשופט כבר עצר את הקרב.

(אתם מוזמנים כמובן לצפות בכל התקציר. המהלך המדובר מתחיל ב 2:42)

– נוקאאוט השנה – 

 5א. יש לקודי הפתעה בשבילך, רפאל…

כשקודי גארברנט מתכופף מעט, עם יד ימין שמוטה לכאורה לצד הגוף, וכאשר נשארו אולי שתי שניות לסוף הסיבוב השני, נראה שאנחנו בדרך לסיבוב שלישי. אבל אז, כמו נחש, הוא מתיישר, ומרים אפר-קאט? הוק? תקראו לזה איך שתרצו. האגרוף הזה נוחת בדיוק איפה שהוא אמור לנחות, והקרב מסתיים.

 

5ב. קווין הולנד מפיל את ג'ואקין באקלי

כולם יודעים מה זה 1-2. הנה (סליחה על המוזיקה).

5ג. שון אומאלי עם walk-off KO על אדי וויינלאנד

4. קאוס וויליאמס מרדים את עבדול ראזק אלחסאן

אלחסאן (שכיכב בטופ 5 של הקטגוריה הזו בסיכום 2018) הפעם בצד הסופג, ואיך… יש פה כמה אלמנטים, כולל קומבינציה של וויליאמס, שכללה כמה הטעיות, לפני שחדרה בדיוק באמצע הגארד של אלחסאן, התנגשות של שני כוחות שפועלים בכיוונים הפוכים (פיזיקה פשוטה) וכוח טבעי של החובט. מוווושלם.

3א. ג'ורדן לוויט מפיל (תרתי משמע) את מאט וויימן למזרון. 

שותפו לאימונים של נתן לוי בקרב בכורה בארגון עם נוקאאוט מהסרטים. היו כבר דומים, וזו לא הפעם הראשונה, אבל מה שהיה מקורי פה, והכניס את הנוקאאוט הזה לרשימה, היתה ההתאמה שלוויט עשה, שניה לפני ההטחה לקרקע. הוא העביר את יד שמאל אל הפנים של וויימן – וזה מראה כוונה. ההטחה, אם כך היתה מכוונת, כולל שימוש בזרוע, על מנת לחזק את ההטחה ולהוסיף אימפקט לפני היריב. כל הכבוד.

3ב. חם מהתנור – קווין הולנד (שוב קווין…) מוצא דרך לתת לרונאלדו "ג'אקרה" סוזה נוקאאוט ממצב ישיבה

כפי שאומר הפרשן בסרטון המצורף, זה לא רעיון טוב להגיע לקרקע מוקדם, עם לוחם כמו ג'קארה. אבל קווין הולנד הוא פשוט בחור עם לא מעט רעיונות שונים. פשוט… צפו בזה…

2. ישראל אדסניה משתיק את פאולו קוסטה ועדת מעריציו…

קרב אליפות מצופה, יריב בלתי מנוצח שנראה כמו שוורצנגר. שבועות (אם לא חודשים) מספר לנו קוסטה, שהוא הולך לשבור את אדסניה וכו'. מגיע הערב, והאלוף נותן תצוגת תכלית של סטרייקינג מהוקצע, מדוייק וקטלני. אי אפשר לומר על אדסניה שאין לו כוח, אבל הוא לא בהכרח נחשב כסטרייקר עוצמתי מאוד. הוא אולי (כנראה) הסטרייקר הכי איכותי ב UFC ואולי בכל MMA, וזה הביא לנוקאאוט שמדורג במקום השני. תהנו. (אם תתעקשו לקפוץ ישירות ל 2:40)

 

נוקאווט השנה: ג'ואקין באקלי עם… זה

אם אתם לא אוהדי MMA ואפילו די הארד קור, בספק אם שמעתם את השם ג'ואקין באקלי. את הנוקאאוט הזה אפשר – ורצוי – לראות בלופ. באקלי שולח בעיטה שמאלית, אותה היריב תופס. באקלי מסובב את הגוף, ובעוד הרגל שלו מוחזקת על ידי קסנגנאיי, שולח את הימנית, שנוחתת בול בפוני… "סתם" קרב ללא משמעות מיוחדת, אבל הביצוע המושלם הזה, והסיטואציה הזו, הם הגורמים לכך שזהו הנוקאאוט של 2020. שנה משוגעת – נוקאאוט משוגע (עוד נחזור למשוגעים…)

 

– אירועי השנה – 

היו לא מעט אירועים מהנים מאוד השנה, כולל אירועים ללא תשלום. בכל זאת, בחרתי לתת חשיבות גבוהה יותר לאירועים בהם נערכו קרבות אליפות, עם לוחמים יותר מוכרים בסך הכל. אני גם מתייחס לקארד המרכזי, למרות שבקרבות המקדימים בדרך כלל יש לא מעט פנינים ולעיתים אפילו יותר "אקשן". בנוסף לכל ה"הסתייגויות" האלה, השנה הזאת הוציאה את הקהל מהאולמות, מה שיכול (בין אם נרצה או לא) להטות את ההרגשה שלנו כלפי אירוע זה או אחר. לכן, הדעה שאני מביע כאן, יותר סובייקטיבית מהרגיל.

5. UFC Fight Night: קולבי קובינגטון נגד טיירון וודלי

אז מה היה לנו כאן?

  • אמנם אירוע לא ממוספר (לא Pay per view) אבל בראשו, קרב טעון רגשות בין שניים מהטובים במחלקת המשקל החצי בינוני (170 פאונד). טיירון וודלי, אחד מאלופי המחלקה הגדולים שהיו, הגיע לקרב הזה, אחרי שאיבד את האליפות לקמארו אוסמן, ואחרי הפסד קשה נוסף לגילברט ברנז. קובינגטון הגיע אף הוא, אחרי הפסד לאוסמן, אבל כשהוא בשיאו. אחרי קרב די חד צדדי, קובינגטון מנצח בנוקאאוט טכני.
  • בקרב שקדם לו, נלחמו דונלד "קאובוי" סרוני וניקו פרייס, שני לוחמים שאוהבים להילחם. השופטים עושים יותר מדי כבוד לקאובוי ונותנים לו את הניצחון (והוא אומר בראיון של אחרי הקרב שלא הגיע לו). מאוחר יותר התוצאה משונה ל"ללא הכרעה".
  • בקרב לפני, חמזאט צ'ימאייב (זוכרים? תגלית השנה) נותן נוקאאוט תוך 17 שניות.
  • את הערב פתחו קווין הולנד ודארן סטיוארט בקרב מהנה, ולאחריו מקנזי דרן (זאת מ"הכנעת השנה") עם הכנעה אחרת, על ראנדה מרקוס, ו ג'וני ווקר הבלתי יציב, עם נוקאאוט על ריאן ספאן.

4. UFC 250: אמנדה נונייז נגד פלישיה ספנסר

אז מה היה לנו כאן?

  • אירוע שבראשו, הלוחמת הטובה בכל הזמנים, מול יריבה שלמרות נחיתות בכישרון, תמיד מראה רוח לחימה גבוהה. הקרב עצמו לא היה מאוד מאתגר, אבל מכיוון שספנסר כל כך קשוחה ועמידה, קיבלנו תצוגת תכלית מנונייז.
  • בקו-מיין איבנט, קיבלנו בחזרה את קודי גארברנט, שחזר מפציעה ולאחר כמה הפסדים קשים, עם אחד מהנוקאאוטים של השנה.
  • לפני כן, אלג'מיין סטרלינג עם הכנעת השנה.
  • את הערב פתח שון אומאלי, עם עוד נוקאאוט מהסרטים, ולאחר מכן ניל מאגני ניצח את אנתוני רוקו מרטין.

3. UFC 251: קמארו אוסמן נגד חורחה מאסבידל

אז מה היה לנו כאן?

  • מה שמפריד בין האירוע הזה למקום גבוה יותר, הוא מיין איבנט מאוד לא משכנע, וקרב נשים ברמה מאוד נמוכה שפתח את האירוע.
  • חורחה מאסבידל, על גבי כמה ניצחונות מרשימים, קיבל את ההזדמנות לקרב על התואר, בהתראה מאוד קצרה, ונאלץ לעשות את המסע מארה"ב לאבו דאבי, ולחתוך משקל בימים ספורים. לקרב האליפות הזה, הוא הגיע תשוש מלכתחילה, ויחסי הכוחות גם כך נטו לטובת הניגרי באופן מובהק. למרות כל האמור, ולמרות שאוסמן הראה דומיננטיות, היא לא התבטאה באופן מרשים, אלא בשליטה על מאסבידל כנגד הגדר.
  • לפני כן, היו לנו שני קרבות אליפות הרבה יותר מהנים ומעניינים. מקס הולוואיי ניסה להחזיר לעצמו את התואר במשקל הנוצה, מול מי שלקח אותו ממנו – אלכסנדר וולקנובסקי, בקרב צמוד מאוד. עוד קרב אליפות נערך בין ז'וזה אלדו הותיק לבין אחד הכוחות העולים מרוסיה, פטר יאן. אחרי מלחמה טובה, יאן מצליח לסיים את אלדו בסיבוב החמישי בנוקאאוט טכני, וזוכה בחגורת משקל התרנגול.
  • אחרי שאמנדה היבאס מסיבה לפייג' ואנזנט את הפסדה האחרון בארגון, בקרב די חסר משמעות, עלו רוז נמאיונס וג'סיקה אנדראג' לקרב חוזר ביניהן. אחרי שאנדראג' לקחה מרוז את החגורה, היא הפסידה אותה לסינית וויילי ז'אנג, בעוד נמאיונס לקחה הפסקה ארוכה. בקרב הזה, נראה היה ששתי הלוחמות יישמו את הלקחים המתאימים לשתיהן מהקרב הראשון, אבל רוז ביצעה את ההתאמות יותר, ומספיק כדי לקבל את ההחלטה בסוף שלושה סיבובים.

2. UFC 253: סטיפה מיוצ'יץ' נגד דניאל קורמייה 3

אז מה היה לנו כאן?

  • בקרב המרכזי, נפגשו לשובר שוויון, שניים מלוחמי המשקל הכבד הטובים בהסטוריה. אחרי שקורמייה ניצח בקרב הראשון, והפך לאלוף המשקל הכבד והחצי כבד בעת ובעונה (ובכך, היה ללוחם השנה של 2018), נפגשו השניים בשנית, אז ניצח מיוצ'יץ'. קורמייה הגיע לקרב הזה מתוך ידיעה שזה יהיה גם קרב הפרישה שלו, ומיוצ'יץ' הגיע במשקל הכי נמוך שלו אי פעם. סטיפה היה מהיר וחד מדי עבור די סי, הצליח למנוע את המשחק הקרקע שלו, וניצח בקרב ובטרילוגיה, אחרי החלטת שופטים אחידה.
  • בקרב שקדם, מרלון ורה האקוודורי הנחיל לשון אומאלי את הפסדו הראשון כשאחרי בעיטה לרגל שגרמה לאומאלי לאבד שווי משקל והגבילה את תנועתו לחלוטין, ורה התנפל עליו וסיים את הקרב בנוקאאוט טכני כתוצאה מאגרופים ומרפקים על הקרקע.
  • בקרב השלישי של הערב, ז'אירזיניו רוזנסטרוייק (נשבע לכם שיש אדם כזה), בקרב מאוד טכני וסבלני, נתן נוקאאוט יפהפה לג'וניור דוס סאנטוס, ועוד לפני, ראינו נוקאאוט מרשים של דניאל פיניידה על הרברט ברנז, וניצחון בהחלטה למראב דבאלישווילי על ג'ון דודסון.

אירועי השנה:

UFC 249 טוני פרגוסון נגד ג'סטין גייטג'י

וגם: UFC256 דייויסון פיגוריידו נגד ברנדון מורנו

Credit: UFC Official Facebook Page

אז מה היה לנו כאן?

  • היה אמור להיות לנו כאן (בפעם המיליון) טוני פרגוסון נגד חביב נורמאגומדוב, על האליפות במשקל הקל, אך מפאת מחלתו של אביו של האלוף, שוב חמק הקרב הזה מבין אצבעותינו. בזמן אמת, זה גרם לי לירידה מסויימת בהתרגשות לקראת הקרב החלופי, אבל במבט לאחור, קיבלנו קרב מעולה (יותר של ג'סטין גייטג'י שלקח את מקומו של חביב בהתמודדות), בין שני לוחמים שאוהבים לתקוף, ופחות אוהבים להגן.
  • בקרב לפני, נפגש הנרי סהודו המעולה עם אחת מאגדות הארגון, דומיניק קרוז לקרב שהסתיים (לכאורה) באופן מעורר מחלוקת. בכל מקרה, היה שם מפגש בין שני ענקים, שהסתיים בניצחון מוחלט של האלוף, סהודו.
  • בקרב השלישי של הערב, צפינו באחד הנוקאאוטים הטובים של השנה (שלא נכנס לטופ 5… סליחה). פרנסיס "הטורף" אנגאנו פתח בבליץ משוגע של מכות, והפיל את ז'אירז'יניו רוזנסטרוייק (זוכרים? אמרתי לכם שיש כזה) תוך 20 שניות…
  • עוד לפני זה, קיבלנו קרב בו, קלווין קייטר נותן ליריבו, ג'רמי סטיבנס סיבוב שלם להיות היוזם ולאגור נקודות. בכל הזמן הזה, קייטר תיזמן את ההתקפות של סטיבנס, ועם פתיחת הסיבוב שני, הפך את היוצרות ואחרי סדרת קומבינציות מצויינות, הפיל אותו עם מרפק על מנת לנצח בנוקאאוט.
  • את הקארד המרכזי פתח קרב פחות איכותי, בין גרג הארדי (בוז) לבין יורגן דה קסטרו, אבל לא סבלנו יותר מדי.
  • בקיצור: ארבעה לוחמים מעולים בראש הקארד, ארבעה סיומות מתוך חמישה קרבות, קצת מחלוקת, הופעות מרשימות של ג'סטין גייטג'י וקלווין קייטר, מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?
Credit: Dana White Official Facebook Page

אז מה היה לנו כאן?

  • שני לוחמי הקרב המרכזי נלחמו רק שלושה שבועות מוקדם יותר, על אותו הקארד (UFC255). האלוף פיגוריידו, נלחם בקרב המרכזי של הערב וניצח בצורה חד משמעית ומרשימה את הטוען לכתר, אלכס פרז ושמר על התואר. מורנו, בקרב הברנדונים ניצח את ברנדון רויבאל, בנוקאאוט בסוף הסיבוב הראשון. לקראת הקרב הזה, היה "ברור" לנו שפיגוריידו הולך לדרוס את מורנו, בדרך לעוד ניצחון חד צדדי. מה שקיבלנו היה משהו אחר לגמרי… ועל כך עוד יכתב בקטגוריה נפרדת…
  • הקרב שהצית לאוהדי ה MMA את הדמיון והתיאבון, היה הקרב הקודם, בין טוני פרגוסון לצ'ארלס אוליביירה. שני לוחמים מסוכנים בכל איזור של הקרב, עם סטרייקינג יצירתי, גראפלינג עוד יותר יצירתי, ושאיפה לסיים קרבות. השאלות המרכזיות היו "האם טוני התאושש מההפסד הקשה מאוד לג'סטין גייטג'י?" ו"האם אוליביירה מוכן לקרב ברמה הזו של טופ 5 לגיטימי במשקל הקל?". אתמול, נראה שקיבלנו תשובות די ברורות. טוני נראה רע מאוד, ואני רוצה לתת את הקרדיט לאוליביירה שכנראה מוכן. שליטה אבסולוטית מפעמון לפעמון, של הברזילאי המוכשר הזה.
  • לפני שני אלה, עלו שתי אלופות עולם בג'יו ג'יטסו לקרב שעל הנייר, נראה כמו הבטחה לקרב הססני ומשעממם שיתנהל על הרגליים, וייצר סוג של "לא לפה ולא לשם". אכן קיבלנו קרב שהתנהל רובו ככולו בעמידה, אבל למרות שלא היה מדהים, לפחות סיפק לא מעט "אקשן" והתנגשויות של שתי נשים שניסו להכתיב אחת לשניה את הקצב והפוזיציה. עלה על הציפיות הדי מועטות, ולכן היה די מהנה בסך הכל.
  • זוכרים את הנוקאאוט מישיבה, של קווין הולנד מהקטגוריה הקודמת? אז כאן זה קרה.
  • את הערב פתח מפגש בין אלוף המשקל הכבד לשעבר, ג'וניור דוס סאנטוס הותיק, לבין הפרוספקט המעניין ביותר במחלקה, הצרפתי סיריל גאן. דוס סאנטוס הביא את הקשיחות הרגילה, אבל גאן הביא משחק סבלני וטכני, שלט בטווח עם עירוב של בעיטות מצויינות ומכות שהלכו והצטברו, עד שהוריד את הברזילאי לקרקע עם מרפק חזק, וסיים את הקרב מיד לאחר מכן, בנוקאאוט שכנראה יזמן לו קרב מסקרן נוסף מול לוחם מדורג גבוה יותר.
  • בקיצור: שתי סיומות יפהפיות לפתיחה, תצוגת תכלית של אוליביירה, וקרב מעולה בראש האירוע. לקחתי זמן לחשוב האם יש פה הטיה של זמן, ולא נראה לי. ואם כן, עדיין ממליץ לכל מי שרוצה, למצוא את האירוע הזה ולצפות בו.

 

– קרבות השנה – 

עוד יותר מאירועים טובים, היו המון קרבות טובים. אבל מה זה קרב טוב? האם זה קרב בו יש טכניקה מצוינת? האם קרב תחרותי מאוד? האם מדובר על הקרב עם הכי הרבה אגרסיות? ובכן, בשבילי מדובר בשילוב של כל אלה, עם התייחסות לחשיבות הקרב עצמו. אני אוהב קרבות בין שני לוחמים שמרוחקים מהחגורה, בהם נזרקים המון אגרופים, אבל יש הרבה יותר התרגשות מקרב שהמנצח בו מתקדם לאנשהו. לכן, יש פה פוטנציאל גדול לאי הסכמה עם מספר אנשים.

5. בריאן אורטגה נגד צ'אן סונג יאנג (הזומבי הקוריאני) \ טוני פרגוסון נגד ג'סטין גייטג'י

לא יכול לבחור אחד, אז אתם הרווחתם שתי המלצות צפייה חמורות! שני הקרבות הללו כאן, למרות ששניהם היו די חד צדדיים בסופו של דבר, מכיוון שהיתה שם תצוגה יוצאת דופן בעיקר מצד המנצח, וזאת מול יריב מהיותר ראויים.

בריאן אורטגה לקח הפסקה ארוכה מאוד, אחרי קרב בו נראה חסר אונים, מול מקס הולוואי. בקרב ההוא, ניכר היה שהוא בנחיתות משמעותית בכל מה שקשור לסטרייקינג ברמה הטכנית. תמיד היה לו כוח בידיים, אבל לא מספיק טכניקה, או תנועה על הרגליים. הולוואי פשוט שבר אותו ואת רוח הלחימה שלו, וזה כנראה חילחל עמוק, שכן אחרי ההפסקה הארוכה שלקח, בקרב הראשון, מול לוחם קשוח ומנוסה בדמות הזומבי הקוריאני, הוא הציג יכולת מאוד משופרת באיזור הזה. יותר מכך, הוא בחר לנהל את הקרב דווקא בעמידה ובכל זאת, ניצח באופן חד משמעי. זה לא שהוא הפך לפלויד מייוות'ר, אבל בכך שנשאר צמוד ליסודות, ועבד בפשטות, הוא ניצח את הקוריאני בכל מפגש ופתאום יש לנו מועמד חדש\ישן לקרב אליפות במשקל נוצה.

הקרב השני הפגיש בין שני לוחמים מאוד מוכרים ואהובים על רבים. לפני הקרב, היה ברור לנו שאנחנו הולכים לראות קרב מטורף, נטול הגנות, שבו יש סיכוי לכל אחד לתת לשני נוקאאוט. לכל אחד היו החוזקות הידועות, והקרב לא איכזב, לפחות מכיוונו של גייטג'י. פרגוסון שידוע ב"שגעונות שלו", חתך משקל לקראת קרב מול חביב, שבוטל (יכול היה להפסיק בחיתוך, אבל… טוני…) ואחר כך חתך שוב משקל לקרב מול ג'סטין, ולכן יקבל מעט הנחת "שגעת". אבל מה שהפתיע יותר מכל, אינה העובדה שגייטג'י ניצח. הוא לוחם ראוי בהחלט. מה שהפתיע היתה המשמעת הטקטית שלו, לעומת קרבות קודמים שלו (בעיקר מדובר על הפסדים בנוקאאוט לדסטין פורייה ואדי אלברז). בעזרת עבודה סבלנית ויסודית במשך כל הסיבובים הראשונים, ובעיקר הימנעות מלהתנפל על טוני בכל פעם שנראה היה שהוא פגוע, הוא הצליח ליצר כל כך הרבה נזק מצטבר, שבשלהי הסיבוב החמישי (ולדעת עבדכם הנאמן, מאוחר מדי), השופט החליט שטוני סבל מספיק, ועצר את הקרב. בעקבות הניצחון, קיבל גייטג'י את ההזדמנות להילחם מול חביב נורמאגומדוב, על התואר.

4. מרווין וטורי נגד ג'ק הרמאנסון

קרב שהתרחש לא מזמן, ולכן חשבתי כמה וכמה פעמים האם מדובר בהטיה של קירבת זמן. בסוף החלטתי שהוא חייב להיות כאן, כי מדובר בקרב בין שני לוחמי טופ 10 במשקל הבינוני, בו נזרק מספר שיא של מכות למשקל הזה. מבחינה טכנית, אין הרבה להרחיב, מעבר לעובדה שמכיוון שבסיבובים הראשונים, וטורי הצליח לתסכל את הרמאנסון באיזור הנוחות שלו (הקרקע), שאר שלושת הסיבובים התנהלו על הרגליים, שם היתרון היחסי של וטורי בא לידי ביטוי. קרב מהנה מאוד לצפייה בגלל שהיה מאוד אקטיבי, משני הצדדים. כל אחד מנסה בתורו לתקוף, ובסופו של דבר, וטורי יוצא כשידו על העליונה, מפאת יעילות במכות שלו, לעומת היריב. מבחינת המשמעות של הקרב, הרי שמדובר על ניצחון שמקפיץ את האיטלקי לעמדה מאוד קרובה לקרב אליפות. בהתאם לנסיבות שייוצרו, הוא יכול להיות רחוק ניצחון או שניים מההזדמנות לקרוא תיגר על החגורה.

3. ג'ון ג'ונס נגד דומיניק רייס

קרב אליפות, כראוי לרשימה כזו. האלוף המגן, עולה מול לוחם רעב, שמגיע על גבי רכבת של 12 ניצחונות רצופים, ללא הפסד. רבים מאוד מאלה שצפו בקרב (כולל אני), חשבו בזמן אמת שרייס ניצח. השופטים חשבו אחרת, וכפי שיכולתי לראות מצפייה חוזרת (לפחות ארבע פעמים), השופטים צדקו. הסיבוב הראשון היה של הטוען לכתר, ללא ספק. אבל החל מהסיבוב השני, ניתן היה לראות שג'ונס לקח את הזמן שלו ותיזמן את יריבו טוב. רייס לא הפסיק לנסות, אבל אחוז מאוד גבוה מהמכות שלו לא פגעו בג'ונס, שביצע תנועה בלתי פוסקת, ופגע ברייס מספיק פעמים כדי לנצח סיבוב אחרי סיבוב. ניתן לנקד את הקרב 4-1 לג'ונס, או 3-2 בנדיבות כלפי רייס, אבל בשורה התחתונה, היה קרב שבזמן אמת היה מרתק, מסעיר לפרקים, מעורר מחלוקת, שבסופו של דבר השאיר את החגורה אצל האלוף. רייס נראה כבר הרבה פחות טוב בקרב הבא שלו, נגד יאן בלחוביץ'.

2. דסטין פורייה נגד דן הוקר

דסטין פורייה, רכב על רצף של חמישה נצחונות מרשימים (כולל על ג'ים מילר, אנתוני פטיס, אדי אלברז, ג'סטין גייטג'י ומקס הולוואי) כדי לזכות בקרב על האליפות מול חביב נורמאגומדוב בשלהי 2019, אותו הפסיד (כמו כולם…) בהכנעה. אחרי הקרב הזה, דסטין לקח קרב מול לוחם די לוהט מבחינת ההייפ (וגם באופן לגיטימי) בדמות דן הוקר הניו זילנדי. שני הלוחמים מוכשרים מאוד ומסוגלים לעשות צרות לכל לוחם במשקל הקל, גם על הרגליים וגם על הקרקע (יתרון מה לפורייה). הקרב התאפיין במומנטום מתחלף, כששני הסיבובים הראשונים היו שייכים באופן מובהק להוקר, שהיה אפילו קרוב לסיים את הקרב לפני שנגמר הסיבוב השני. החל בסיבוב השלישי, פורייה, כנראה לחץ על איזה מתג פנימי ויצא להשתלט על העסק. אני לא יודע לומר יותר, חוץ מ – לכו לראות את הקרב הזה, וכמה שיותר מהר!

 

קרבות השנה:

וויילי ז'אנג נגד יואנה יודצ'ייצ'ק

וגם: דייויסון פיגוריידו נגד ברנדון מורנו

Credit: Joanna Jedrzejczyk Official Facebook Page

קרב מול יואנה יודצ'ייצ'ק לטעמי, הוא סוג של תעודת יושר לכישרון היריבה. אחת משלושת הלוחמות הגדולות בהסטוריה הקצרה של ספורט הנשים, מציבה מכשול כמעט בלתי עביר. סטקיירינג ברמה הכי גבוהה, כושר גבוה, הגנה טובה מאוד נגד הורדה לקרקע. יש לה הכל מהכל. וויילי ז'אנג גם היא, לוחמת מיוחדת. יש לה כוח פיזי, וכוח בידיים שרק למעטות יש (בטח ובטח במשקל הנוצה). כששתי הלוחמות האלה נפגשו, קיבלנו קרב בלתי נשכח שהתנהל לאורך כל חמשת הסיבובים שלו, בקצב גבוה, עם תפוקה גבוהה מאוד של אגרסיה משני הצדדים. יואנה יצאה מהמלחמה הזו, עם עוד מצח, כתוצאה מהמכות שספגה, אבל התמונה הזו משקרת מעט, כי גם היא פגעה באלופה הרבה מאוד פעמים. שתי הלוחמות הציגו רוח לחימה גבוהה, רצון ליזום, טכניקה וכוח. בסופו של יום, הסינית קיבלה את הניצחון בהחלטה מוצדקת, גם אם קרובה. הקרב הזה עשה יופי של שירות ל MMA הנשים.

Credit: Dana White Official Facebook Page

אני מודה ומתוודה, הופתעתי. לא שאני לא מעריך קרבות של לוחמים במשקלים נמוכים מאוד. הופתעתי, בעיקר מההופעה של ברנדון מורנו, אותו כנראה לא הערכתי מספיק. על סמך הופעות עבר, הוא נראה לי כמו לוחם "מקסיקני" טיפוסי. כזה שהולך קדימה בכל מחיר, וכשהוא נתקל ביריב שמסרב לוותר, הוא מקבל איזה נוקאאוט בשל הגנה לקויה, או בסדר עדיפות נמוכה. כשמנגד עולה לוחם מאוד אגרסיבי ומוכשר כדייויסון פיגוריידו, בראש שלי ראיתי סיומת בסיבוב הראשון לטובת האלוף. הסיבוב הראשון התנהל, לא מאוד רחוק מהתסריט הזה, ופיגוריידו שלט בו באופן די ברור. אבל מורנו לא נראה מזועזע. הוא נלחם רגוע יחסית וסירב להיבהל מהאגרסיביות האופיינית של פיגוריידו. הסיבוב השני היה שקול יותר, ואחרי שתי הורדות לקרקע מצידו של מורנו, היה מאוד קרוב להיות לטובתו. בסיבוב השלישי, אחרי "בעיטה נמוכה" (ל"יהלומי הכתר") השופט הוריד נקודה לאלוף, מה שהפך את הקרב למעניין עוד יותר מבחינת הניקוד. בשני הסיבובים האחרונים פיגוריידו ניסה להחזיר לעצמו את הנקודה, ומורנו סבל מבעיה בכתף. אחרי חמישה סיבובים מאוד אינטנסיביים השופטים קבעו תוצאת תיקו, שאמנם השאירה את התואר עם פיגוריידו, אבל הביאה הרבה כבוד למורנו, ואנחנו קיבלנו את אחד מהקרבות הכי טובים של השנה, בדקה ה 90 ובאופן בלתי צפוי.

 

– לוחמות השנה – 

הלוחמות המשמעותיות נלחמו השנה מעט מאוד. פעם אחת לרובן. לכן אבחר רק שלוש לוחמות השנה:

3. ולנטינה שבצ'נקו

אמנם, עם שני קרבות היא הפעילה יותר, אבל רמת התחרות נמוכה יחסית. צ'וקגיאן היא ממש לא ברמה. מאיה הציגה קצת יותר קושי. ולנטינה בקרוז קונטרול, ממשיכה לשלוט במחלקה שלה בקלות יחסית.

2. אמנדה נונייז

קרב אחד, אבל ניצחון משכנע ביותר מול לוחמת קשוחה באופיה.

לוחמת השנה: וויילי ז'אנג

Credit: Weili Zhang Official Facebook Page

קרב אחד (קרב השנה!). הציבה את עצמה בראש המחלקה באופן די מובהק, לאחר שלקחה את החגורה מג'סיקה אנדראג' (ב 2019), וניצחה את יואנה במלחמה מאוד קשוחה (ב 2020). הציפייה היא לראות אותה נלחמת ברוז נמאיונס, וניצחון בקרב הזה יכניס אותה לשיח הלוחמות הגדולות ביותר (בוודאי במשקל הקש).

 

– לוחמי השנה – 

פה היה יותר מבחר, אבל גם אצל הגברים, הלוחמים היותר "משמעותיים" כגון אלופים וטוענים לכתר, לא נלחמו הרבה השנה. חביב נורמאגומדוב וקונור מקרגור נלחמו פעם אחת, אלוף המשקל הכבד וזה של החצי כבד פעם אחת… קשה קשה, אבל לא אתעצל ואציג לכם חמישה לוחמים שעשו שנה מעט יותר משמעותית מאחרים.

5. ישראל אדסניה

אלוף המשקל הבינוני, הוא אחד האלופים היותר פעילים של 2020 עם שני קרבות. רק על העובדה הזו לבדה, מגיע לו להיות ברשימה. הוא גם נתן את אחת מהתצוגות המשובחות ביותר שניתן לצפות בקרב אליפות, נגד פאולו קוסטה. הבעיה… הוא גם שותף לקרב האליפות הכי גרוע של השנה (ואולי אי פעם…). לא אשמתו הבלעדית, בהחלט לא. אני מחזיק את יואל רומרו אשם הרבה יותר גדול בקרב המשמים הזה, מכיוון שבעיקר עליו, כטוען לתואר, היתה האחריות לתקוף. ישראל נלחם בחוכמה, אבל לא באגרסיביות, ברמה שלא מתאימה לו (וראינו למה הוא מסוגל, גם לפני וגם אחרי). אבל בשורה התחתונה, מדובר באלוף שלא מחפש את הקרב הקל, ועולה להילחם מול כל יריב שה UFC מציבים מולו. התכנון, נכון להיום, הוא להעלות אותו מחלקה ולקבוע לו קרב מול אלוף המשקל החצי כבד – יאן בלחוביץ'.

4. גילברט ברנז

גילברט ברנז חזר לקראת סוף 2019 לקטגורית המשקל החצי בינוני, אחרי תקופה לא יציבה במשקל הקל. מאז הוא על רצף של ארבעה נצחונות רצופים ומרשימים. על שני האחרונים קיבל בונוס על ההופעה של אותו ערב קרבות. כל כך עלתה קרנו של ברנז, שה UFC ייעדו לו את קרב האליפות ב UFC251 מול קמארו אוסמן. בדקה ה 90 הוא אובחן חיובי לקורונה והפסיד נכון לאותו הזמן, את ההזדמנות לחורחה מאסבידל. שני קרבות ב 2020 שכללו ניצחון מהדהד על טיירון וודלי, ונוקאאוט על דמיאן מאיה, איתו לא היסס לרדת את הקרקע, ואף ניצח אותו גם במאבק הזה. מעניין לראות איך ומתי יחזור, אבל למרות שהרכבת שלו ירדה זמנית מהפסים, אי אפשר להתעלם מההתקדמות שביצע בתחילת השנה.

3. קווין הולנד

בטור הסיכום של 2018, הולנד היה ברשימת התגליות, ובמשך הזמן הוא מקיים את ההבטחה. חמישה (5) קרבות!!! זה ההספק שלו (ובעצם זה בתוך 7 חודשים בלבד). ומדובר בלוחם שסבל עוד מביטול קרב ברגע האחרון… והעובדה שחמשת הקרבות הסתיימו בניצחונו זה כבר מדהים. העובדה שארבעה מתוכם הסתיימו בנוקאאוט או הכנעה, זה כבר מעבר למילים. ה UFC מאמינים בו, שכן רמת התחרות שהוא פוגש נמצאת בעליה, כשהקרב האחרון שלו (אלא אם כן יתנדב להילחם עוד פעם…) היה מול רונאלדו "ג'קארה" סוזה הותיק והמיומן. קווין כבר התחיל להשמיע רעשים בכיוונו של האלוף, אדסניה ולמרות שעדיין מוקדם, אולי אפשר לראות את הקרב הזה באופק הלא מאוד רחוק.

2. יאן בלאחוביץ'

שני קרבות יש לפולני הקשוח והלא מאוד מוערך הזה. בקרב הראשון הוא פירק את קורי אנדרסון תוך שלוש דקות בנוקאאוט שזיכה אותו בבונוס. כשג'ון ג'ונס, האלוף הנצחי של המשקל החצי כבד, הודיע שהוא מוותר על החגורה על מנת לעלות למשקל הכבד, ה UFC קבעו קרב אליפות בין האחרון להילחם בג'ונס (דומיניק רייס) ובלאחוביץ'. לרייס, בלאחוביץ' נתן קצת יותר זמן לשחק. אחרי סיבוב ראשון די דומיננטי ושיטתי מצד בלאחוביץ', בסוף הסיבוב השני הוא פגע בו בקומבינציה קצרה, חדה וחזקה כדי לזכות באליפות המחלקה. הזינוק שבלאחוביץ' ביצע, מלוחם מכובד שלא באמת "נחשב", לאלוף (הפולני השני שעושה זאת, אחרי יואנה) מקנה לו את המקום השני, מיד אחרי…

לוחם השנה: דייוויסון פיגוריידו

Credit: Deivison Figuereido Official Facebook Page

איש קטן, במשקל 125 פאונד, מלך על המחלקה הכי פחות אטרקטיבית של ה UFC. ובכל זאת, אלוף UFC שנלחם ארבע (4) פעמים ב 2020, כולל בהתראות יחסית קצרות. לוחם מאוד אגרסיבי, שתמיד מחפש (ובדרך כלל מוצא) לסיים קרבות.אמור היה להילחפ מול קודי גארברנט (ההוא מהנוקאאוט), אבל מפאת פציעתו של קודי, המשיך להילחם ולהגן על חגורתו. אני מאמין שעוד לא שמענו את המילה האחרונה לגבי הקרב הזה, ובוודאי שלא לגבי הלוחם המצויין הזה, שמחזיק בכישורים מצויינים גם על הקרקע וגם בעמידה. שותף לקרב השנה. קשה לבקש יותר מלוחם.

******

אז מה נאחל ל 2021 – כמו שביקשנו בסוף 2018 – אלופים יקרים, לוחמי טופ 10 חביבים – אנא – יותר מקרב או שניים. ונאמר אמן. ונסיים באיחולי 2021 מצויינת לנציג הישראלי ב UFC, נתן לוי. מכין מקום ברשימה של השנה הבאה! כן ירבו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח