2018 סיכום שנה ב UFC

שנת 2018 עומדת להסתיים והבלוגרים שלנו ממשיכים עם פרויקט סיכום מלא בדירוגים והפעם גיל שלו מסכם את שנת 2018 ב-UFC

לשאר הטורים בפרויקט סיכום 2018

באנר פרויקט סיכום שנת 2018

ה-UFC החליטו לעשות לי את החיים קשים בבואי לסכם את 2018. יש לא מעט מועמדים לכל מיני תארי סוף שנה, ונעבור עליהם ממש עוד מעט. אבל כמובן שיש עוד אירוע אחד אחרון ב-29 לדצמבר, בהשתתפות אחד הלוחמים המובילים במירוץ לתואר הגדול בכל הזמנים והיריב שגרם לו הכי הרבה צרות בקרב ביניהם בעבר… אז בואו נסכים כך – כל תארי השנה כוללים את מה שהתרחש ב 2018 עד ל-29.

בפרוץ 2019 – אם האירוע הנ”ל יעלה שאלות לגבי הזוכים תקבלו עוד טור צ’ופר. עלי.

אם כן, לעסק. שבע קטגוריות, חמישה מועמדים ומתוכם רק זוכה אחד ו… אין צורך לציין שכל מה שאתם עומדים לקרוא, משקף את דעתי, נכון? יצאנו לדרך.

</script>

 

– תגלית השנה – 

המועמדים בקטגוריה זו כוללים רק לוחמים או לוחמות שעשו את הופעת הבכורה בארגון ה UFC (לאוהבי MMA חלקם ידועים עוד קודם) בשנת 2018, כך שלוחמים כדוגמת חביב הקהל זאביט מאגומדשאריפוב לא ברשימה. עמכם הסליחה. כמובן שלא כל תגלית עונה על הציפיות תמיד לאורך זמן, אבל החמישה האלה גרמו לי להתרגש, ולחשוב על עתיד הספורט באופטימיות זהירה.

5. מקנזי דרן *

נפתח ונאמר שדרן מוכרת לרבים מחובבי ה-MMA כלוחמת ג’יו ג’יטסו מעולה, עוד לפני שדובר על כניסתה לארגון. עוד נאמר שהיסטוריית פספוס המשקל שלה מעיבה קצת על הבחירה, אבל בכל זאת, בכל פעם שלוחמת עם כישורי גראפלינג כאלה מצטרפת, יש לברך, ולקוות שרק תשתפר באספקטים נוספים של הקרב (והמוכנות לו).

4. קווין הולנד

אמנם בקרב הבכורה שלו בארגון (לאחר השתתפות בתוכנית גילוי הכשרונות של דיינה ווייט) הוא הפסיד בהחלטת שופטים, אבל קרב בכורה מול טיאגו סאנטוס אינו נחלתו של כל “רוקי” ואכן, בקרב אחרי הוא כבר ניצח ובהכנעה.

3. ג’ף ניל

עוד מציאה של התוכנית הדי מוצלחת של נשיא הארגון. נלחם פעמיים עד כה תחת הדגל של UFC ופעמיים הרשים מאוד, עם ניצחון אחד בהכנעה ואחד בנוקאאוט כתוצאה מבעיטה לראש. נתונים פיזיים טובים ואגרסיות מרשימות באופן כללי.

2. ג’וני ווקר

אמנם רק קרב אחד ב UFC בינתיים, אבל מול לוחם יחסית מוכר ועם רקורד בהחלט סביר ובקרב הראשון הוא כבר ניצח בנוקאאוט בעזרת המרפק. הבחור נראה מפחיד מאוד, ובמחלקה בה הוא נמצא, מי יודע… אולי הטיפוס שלו (בהנחה שלא מדובר בהבלחה) יהיה פשוט יותר מתגליות אחרות.

תגלית השנה: ישראל אדסניה

ובכל זאת, וללא תחרות – ישראל אדסניה הוא התגלית בה’ הידיעה. הלוחם שבאמת גורם לי ולרבים אחרים להתעודד, בבואנו לחשוב על מחלקת המשקל הבינוני של פוסט-אנדרסון סילבה. באופן אירוני (או לא), הניו זילנדי המשוגע ילחם באותו סילבה, לאחר שב 2018 הוא כבר נלחם – וניצח – ארבע פעמים, כל פעם מול לוחם ברמה יותר גבוהה. שלוש מתוך הופעותיו השנה זיכו אותו בהופעת הערב. ישראל ממשיך להשתיק מבקרים (עבדכם הנאמן היה ביניהם) כשהוא מראה שיפור מקרב לקרב (להזכירכם – כולם רק השנה!) ומשחק שלם יותר ממה שחשבנו. נתונים פיזיים וסגנון שמזכיר שניים מהגדולים ביותר – אנדרסון סילבה וג’ון ג’ונס – כל זה מעלה חיוך על שפתיי בכל פעם שמגיע קרב שלו. ממליץ לא לפספס את המסע שלו לפסגה.

Credit: Israel Adesanya official Facebook page

 

– הכנעת השנה – 

 5. אלכסיי אוליניק מכניע את ג’וניור אלביני בחניקת “יחזקאל”

מצד אחד אני אוהב מאוד הכנעות לא הגיוניות כמו יחזקאל, כך שאולי היה מקום לדרג את זאת במקום גבוה יותר. מצד שני, אוליניק – כך נראה – עושה קריירה מהחניקה הזו.

4. אדם וויצורק מכניע את אריין בוהלר ב”אומפלאטה”

לא שרמת התחרות כאן היתה מאוד גבוהה. אבל עדיין כיף לראות מישהו מנסה – וגם מצליח לבצע ולהכניע כך.

3. טטיאנה סוארז חונקת מאחור, את אלכס גראסו (חביבת המדור) – החל מ 1:54

החניקה האחורית (Rear naked choke) היא באופן מובהק הכי פופולארית ומוצלחת בתולדות הארגון, אבל סוארז שילבה כאן היאבקות מצויינת שביססה את העמדה, ממנה עברה לשליטה על הגב, ותפיסת החניקה. כל זה, בשילוב כוח מרשים, הופכים את החניקה זהו להכי מושלמת שאני זוכר השנה.

2. טייסון פדרו מכניע את ספרבק ספארוב ב”קימורה”

אני אוהב קימורה. אני אוהב כשמשתמשים בה ליציאה מעמדת נחיתות, אני אוהב שממשיכים להחזיק בה, ולהפוך את העמדה לאיום על יריב. אני אוהב שמבצעים התאמות נכונות ומצליחים להכניע את היריב. את כל זה עשה כאן פדרו.

הכנעת השנה: זאביט מאגומדשאריפוב מכניע את ברנדון דייויס ב…משהו

קראו לזה בריח ברך, או “בננה ספליט” אבל אנא, צפו בסרטון ותאמרו לי מה גרם שם לכניעת היריב? בהחלט יכול להיות שהיה שם לחץ מאוד כבד על הברך, אבל גם היתה שם מתיחה חזקה מאוד של שרירי הירך האחוריים. זאביט יכול היה ללכת לחניקה אחורית, והוא אכן ניסה, אבל בחר לא להתעקש (אולי משיקולי שמירה על אנרגיה, או שלא היה בטוח שהוא יכול לגמור עניין עם זה) והלך על יצירתיות. יופי טופי של הכנעת השנה. טכניקה, יצירתיות, הפתעה, כל מה שאפשר לבקש.

 

– נוקאאוט השנה – 

 5. עבדול רזאק אלחסאן מפיל את סבאח חומאסי לקרשים

האניבל סמית’ מהתוכנית “צוות לעניין” אהב לומר “אני אוהב כשתוכנית עובדת כמו שצריך” (תרגום חופשי). ובכן, לפעמים, זורקים אפר-קאט, והוא נוחת בצורה מושלמת. חומאסי כבר היה “אאוט” בדרך לרצפה.

4. דניאל קורמייה זוכה באליפות המשקל הכבד אחרי נוקאאוט על סטיפה מיוצ’יץ’

שילוב של טכניקה ותוכנית משחק, מביאה את קורמייה לטווח שהוא אוהב, ואז מרפק ששולח את האלוף אל הקרקע ומשם, כמה אגרופים כדי לסגור את הסיפור. וכל זה בקרב אליפות.

3. מקס הולוואי גורם לבריאן אורטגה להפסיק את הקרב אחרי הסיבוב הרביעי

פה לא מדובר בנוקאאוט טיפוסי. אפילו לא נוקאאוט טכני, בו השופט מפריד בין הניצים על מנת לשמור על בריאות הלוחם שסופג. פה מדובר על מתקפה של ארבעה סיבובים אינטנסיביים, עם ווליום שיא של חבטות שהולוואי מנחית על אורטגה. הנזק המצטבר כל כך קשה, שלאורטגה לא נשארת ברירה והוא לא חוזר לסיבוב החמישי. אין פה בושה, או ביקורת אגב. בריאן והצוות שלו לקחו החלטה חכמה ונכונה. תמיד יש “פעם באה” ועדיף להישאר בריאים עבור העתיד. ויש עתיד.

2. בריאן אורטגה שובר לי את הלב. מפיל את פרנקי אדגר

לפני שאורטגה פגש בהולוואי, הוא צריך היה להתמודד עם כמה אתגרים שיצדיקו את מעמדו כטוען הבלעדי לכתר. המבחן הקשה ביותר היה פרנקי אדגר. אלוף המשקל הקל לשעבר. ארבע דקות תמימות, אדגר נתן תצוגת תכלית של אגרוף, עם תנועת רגליים מרשימה. ואז, נחת לו מרפק שגרם לו לעצור. רק לשניה. אבל בשניה הזו, אורטגה זרק אפר-קאט שבאופן מילולי, הרים את אדגר לאוויר, ומשם נשאר רק לצנוח חסר אונים לקראת הפסד הנוקאאוט הראשון בקריירה של לוחם ענק.

נוקאווט השנה: יאיר רודריגז מפיל את הזומבי הקוריאני על הבאזר

זה לא היה קרב אליפות, לא באירוע בתשלום ואפילו אם רבים מחובבי MMA ציפו לקרב מהנה, מסופקני אם מישהו ציפה לסופו של הקרב הזה. לוחם צייץ אחרי הקרב “זה מה שקורה כשקוראני ומקסיקני נפגשים באוקטגון” (זכר לקרב של אותו זומבי, מול מקסיקני אחר – לאונרד גרסיה – שנחשב לקרב הכי טוב בתולדות הארגון עד לא ממש מזמן). הקרב נמשך כמעט כל 25 הדקות שהוקצבו לו, וכל מי שצפה, חזה שהזומבי נמצא שניות ספורות לפני ניצחון ברור בנקודות. אלא שמשום מה, הוא נשאר מאוד אגרסיבי, כשיכול היה לתת לעצמו 10 שניות של שיוט. ובכן, בשניות האלה זה מה שקרה… הבחירה בנוקאאוט הזה (שמתחרה גם על תואר כל הזמנים) היא בעיקר בגלל אלמנט ההפתעה, והיצירתיות שבו הוא נחת, כמו גם התזמון הבלתי אפשרי הזה. זו “שלשת ניצחון ממגרש שלם, בלי להסתכל, תוך כדי נפילה, תחת שמירה כפולה – על הבאזר” אם להשוות למושגי כדורסל לדוגמא.

 

– אירועי השנה – 

היו לא מעט אירועים מהנים מאוד השנה, כולל אירועים ללא תשלום. בכל זאת, בחרתי לתת חשיבות גבוהה יותר לאירועים בהם נערכו קרבות אליפות, עם לוחמים יותר מוכרים בסך הכל. אני גם מתייחס לקארד המרכזי, למרות שבקרבות המקדימים בדרך כלל יש לא מעט פנינים ולעיתים אפילו יותר “אקשן”.

5. UFC226 – מיוצ’יץ’ נגד קורמייה

אז מה היה לנו כאן?

  • קרב אליפות מרתק שנגמר בניצחון הטוען לכתר, והכתרתו לאלוף פעיל בשתי מחלקות בו זמנית.
  • קרב מטורף בין פול פלדר למייק פרי.
  • אנתוני פטיס מזכיר את “שואוטיים פטיס” עם הכנעה יפה מול מייקל קייסה.
  • חליל ראונטרי נותן נוקאאוט לאחד מהקיקבוקסרים הכי מהוללים שהגיעו ל UFC.

4. UFC227 – דילשואו נגד גרבראנדט 2

אז מה היה לנו כאן?

  • קרב אליפות (חוזר) ובו דילשואו מדגים שלא רק שהניצחון הקודם לא היה מקרי, אלא שהפער כנראה גדול יותר מאיך שזה נראה היה לפני.
  • אלוף משקל הזבוב הנצחי (שעזב בינתיים את ה UFC) דמיטריוס ג’ונסון מפסיד את התואר אחרי 11 הגנות רצופות.
  • רנאטו מוייקאנו ממשיך את המסע אל קרב אליפות עם ניצחון על קאב סוונסון בהכנעה.
  • טיאגו סאנטוס מתקשה, ובכל זאת מנצח את קווין הולנד.

3. UFC229 – נורמאגומדוב נגד מקגרגור

אז מה היה לנו כאן?

  • חוץ מהקרקס של לפני ואחרי הקרב המרכזי, היה קרב טוב – בעיקר של חביב – והכנעה מצוינת.
  • טוני פרגוסון ואנתוני פטיס נתנו לנו מועמד רציני לתואר קרב השנה!
  • דומיניק רייס ממשיך בהתפתחות שלו ומתקרב מאוד לפסגה, אחרי ניצחון על אובינס סיינט פרו.
  • דריק לואיס מלמד את אלכסנדר וולקוב שאי אפשר להפסיק להילחם עד השניה האחרונה.

2. UFC228 – וודלי נגד טיל

אז מה היה לנו כאן?

  • טיירון וודלי מחזיר את דארן טיל לפרופורציות ומבסס את מעמדו כאחד מאלופי המשקל החצי בינוני הגדולים בהסטוריה.
  • ג’סיקה אנדרג’ מוכיחה שוב שבמשקל קש היא מועמדת לאליפות.
  • זאביט מקפל את ברנדון דייויס כמו בייגלה.
  • עבדול ראזק אלחסן ממשיך לרסק סנטרים.

אירוע השנה: UFC231 – הולוואי נגד אורטגה

UFC 231
Credit to UFC Facebook page

אז מה היה לנו כאן?

  • מקס הולוואי מזכיר למי ששכח איזה לוחם מדהים הוא.
  • ולנטינה שבצ’נקו זוכה בחגורת משקל הזבוב אחרי ניצחון על יואנה, ושמה בסיס לדומיננטיות עתידית.
  • גאנר נלסון חונק את אלכס אוליביירה אחרי אחד המרפקים המפחידים של השנה.
  • טיאגו סאנטוס וג’ימי מנואה מביאים פטישים לקרב אגרופים.

 

– קרבות השנה – 

עוד יותר מאירועים טובים, היו המון קרבות טובים. אבל מה זה קרב טוב? האם זה קרב בו יש טכניקה מצוינת? האם קרב תחרותי מאוד? האם מדובר על הקרב עם הכי הרבה אגרסיות? ובכן, בשבילי מדובר בשילוב של כל אלה, עם התייחסות לחשיבות הקרב עצמו. אני אוהב קרבות בין שני לוחמים שמרוחקים מהחגורה, בהם נזרקים המון אגרופים, אבל יש הרבה יותר התרגשות מקרב שהמנצח בו מתקדם לאנשהו. לכן, יש פה פוטנציאל גדול לאי הסכמה עם מספר אנשים.

5. סטיפה מיוצ’יץ’ נגד פרנסיס נ’גאנו

הרבה דאגו למיוצ’יץ’ לקראת הקרב הזה. נ’גאנו אך זה מכבר שלח את אליסטייר אוברים לישון עם אגרוף אחד מדוייק ועשה לעצמו שם לקראת קרב על התואר. מודה שהכוח הזה הדאיג אותי תחילה, אבל די מהר שיניתי את דעתי, משום שטרחתי לחזור שוב אל סטיפה ולהיזכר שמדובר בשועל לא קטן. תוכנית הקרב שלו היתה לא פחות ממושלמת, והביצוע קרוב למושלם. הוא אכן ספג בומבה או שתיים, אבל עמד בזה יפה, והמשיך לשתק את היריב בשיטתיות. בסופו של קרב, מיוצ’יץ’ מקבע את מעמדו כאחד הגדולים בתולדות מחלקת המשקל הכבד (אם לא ה’). עד שבא קורמייה…

4. דסטין פורייה נגד ג’סטין גייטג’י \ דסטין פורייה נגד אדי אלברז

לא רציתי להכניס שני קרבות של פורייה בתוך דירוג של חמישה, אז אתם מוזמנים לבחור מול איזה יריב, דסטין המשיך לבסס את מעמדו כמתמודד לגיטימי בטופ של מחלקת המשקל הקל העמוקה. נגד גייטג’י זה היה ניצול עד תום של משחק הראש בקיר של היריב, ומול אלברז – עוד מתאבק עם אגרופים חזקים – הוא פשוט הציב עובדה. שני הקרבות גם היו מהנים מבחינת הפעילות בתוך הכלוב.

3. רוברט וויטאקר נגד יואל רומרו 2

בכל יום נתון – זה קרב השנה. אבל מכיוון שזו כבר הפעם השניה שוויטאקר מנצח (ואני לא נכנס לדיון האם לדעתכם הוא אכן ניצח), הוא יתכבד במקום השלישי והמכובד. קרב בין שני לוחמי המשקל הבינוני הכי טובים נכון לאותו הרגע, והוא היה תחרותי מאוד, טקטי מאוד ומהנה לצפיה. בסופו האוסטרלי מבסס את מעמדו כאלוף, ואמור להגן בהצלחה גם מול יריבו הבא – קלווין גאסטלום.

2. מקס הולוואי נגד בריאן אורטגה

אם קראתם על הקרב הזה בסעיף הקודם, אתם עלולים לחשוב שזה היה קרב קליל, כזה שסופו היה ידוע מראש. ובכן, כן ולא. כן היה לי ברור שמקס ינצח. כן היה לי די ברור שזה לא יהיה בהחלטת שופטים. אבל ממש לא היה בטוח למי שצפה בקרב. כולנו ראינו את אורטגה חוטף רק כדי לסיים את היריב בעבר. כולנו מודעים לכוח שיש לו בידיים וביכולת הגראפלינג שלו. במהלך שלושת הסיבובים הראשונים, בכל פעם שהוא החזיר, קפץ לנו איזה פרפר. אולי הוא חוזר? ואז מקס שוב שולח קומבינציה (או חמש). עד שמקס התנפל בסיבוב הרביעי זה היה קרב פתוח לכאורה. שני לוחמים מצויינים, קרב אליפות, טכניקה מדהימה מצד מקס, פוטנציאל נפיץ מצד אורטגה… מה אפשר לבקש יותר?

קרב השנה: טוני פרגוסון נגד אנתוני פטיס

Credit: UFC official Facebook page

מאז פציעתו ההזויה של פרגוסון שמנעה מאיתנו (שוב) את התענוג של קרב בינו לבין חביב נורמאגומדוב, היו המון דיבורים, ובעיקר שאלות. איך הוא יחזור? האם יוכל לחזור ולהתמודד באותה רמה, ובאותה אינטנסיביות לה הוא הרגיל אותנו? ובכן, הקרב הזה ענה על כל השאלות ועוד כמה. עם רגל ביונית (או משהו כזה) הוא נכנס לכלוב, וכמובן שפטיס ניסה. השאלה לגבי הפציעה נענתה לכאורה. הקצב המטורף והלחץ המתמיד שלו היו שם, היכולת לספוג ואפילו להיות זמן מה על הקרקע בעמדה נחותה, ובכל זאת להמשיך להסב נזק ולחזור – גם זה היה. ובסוף הקרב נעצר כי פטיס שבר את היד. וזה קרב שפשוט שם סימן קריאה לכל מי שעוד לא ברור לו מה אמור להיות קרב האליפות הבא – חביב “הנשר” נורמאגומדוב נגד טוני “אל קוקוי” פרגוסון. כל קרב אחר יעשה צחוק מהחגורה.

 

– לוחמות השנה – 

קשה לבחור, כשהלוחמות המובילות נלחמו פעם או פעמיים בלבד ב 2018. (אמנדה נונייז וכריס סייבורג ילחמו ביניהן בסוף דצמבר, מה שיביא את שתיהן למאזן של שני קרבות השנה). אני מזכיר, זהו דירוג של השנה ולא מי יותר טובה באופן אבסולוטי. ובכל זאת:

5. טטיאנה סוארז

שני קרבות ושני ניצחונות מצויינים ששמים אותה על המפה בצורה חד משמעית. אני אופתע מאוד אם לא תגיע לקרב חגורה בשנה-שנתיים הקרובות (בהתחשב בלו”ז, פציעות וכו’).

4. ולנטינה שבצ’נקו

קרב אחרי קרב בוטל, עד שהגיעה יואנה ונתנה לה את ההזדמנות לה חיכתה כל כך הרבה זמן. לקחת חגורה מול יריב כזו זה יפה.

3. ג’סיקה אנדרג’

שני קרבות נגד שתיים מהמדורגות גבוה במחלקת המשקל היותר תחרותית. מה שהיא עשתה לקרולינה קובלקייביץ’ מציב אותה כמתמודדת מספר אחת. חד משמעית.

2. אמנדה נונייז

ככל הנראה לוחמת ה MMA הטובה בעולם. שברה את ראקל פנינגטון הקשוחה (יותר מדי) ועומדת בפני קרב מול סייבורג המפחידה. אם תנצח, כמובן שתחליף מקומות ברשימה הזו עם הלוחמת של השנה.

לוחמת השנה: רוז נמאיונס

UFC223 No. Sleep. Till Brooklyn

אם בסוף 2017 נשאלה השאלה הם רוז נישלה את יואנה מהתואר הלכאורה תמידי שלה בפוקס, הרי ב 2018 היא חזרה אל האוקטגון ושמה סוף לעניין הזה. מעט מדי פעילות השנה, ורק העובדה שאת הניצחון על יואנה עשתה בקרב על תואר, ושיואנה מהווה תחרות יותר גדולה לרוז, מאשר פנינגטון היוותה לנונייז מציבות אותה בראש הדירוג (נכון לכתיבת שורות אלה)

 

– לוחמי השנה – 

פה היה יותר מבחר, אבל הטרנד הזה של להילחם פעם בשנה מעיב גם פה על הבחירה שיכולה היתה להיות קלה יותר.

5. דסטין פורייה

איזו שנה היתה לבחור הזה, עד שנפצע… ניצחון על גייטג’י בנוקאאוט, ניצחון על אדי אלברז בנוקאאוט. כניסה לדיון הציבורי הלגיטימי לגבי קרב חגורה. נאחל לו החלמה מהירה ושיבה אל מסכינו במהרה בימינו.

4. הנרי סחודו

רק קרב אחד. במחלקה שרבים נוהגים לבקר. אבל הניצחון על מייטי מאוס, דמיטריוס ג’ונסון חייבת לזכות אותו במקום ברשימה המכובדת הזו.

3. חביב נורמאגומדוב

נכון שהזכיה שלו באליפות לא היתה נגד האלוף המכהן, או נגד המדורג ראשון במחלקת המשקל הקל. ובכל זאת, ראינו כמה קשוח אייקווינטה בקרב מול חביב, וממש עכשיו מול קווין לי. ואז הגיע קונור, והתברר לכולם שחביב – אין מה לעשות – פשוט טוב יותר. שני קרבות בימינו מביאים אותו למקום השלישי והמכובד.

2. ישראל אדסניה

ארבעה קרבות! 4. כולם נצחונות, וכל אחד יותר משכנע מקודמו. גרף עליה חד, ולא נראה שיש סיבה לחשוש שיאכזב. זו בהחלט היתה השנה שלו, ורק לחשוב שבשנה הבאה הוא יכול אפילו להופיע במקום הראשון. אבל השנה הזו, ההישגים הבאמת מרשימים שלו, מספיקים כדי להיות הסגן המאוד מוערך של…

לוחם השנה: דניאל “די סי” קורמייה

Credit: Daniel Cormier official Facebook page

ניפחתי לכם את הראש מספיק על די סי, אז בקצרה – ב 2018 קורמייה הגן על חגורת המשקל החצי כבד, די בקלות מול וולקן אוזדמיר, ניצח את אחד האלופים הגדולים של מחלקת המשקל הכבד, והגן גם על חגורה זו. לוחם השנה – דניאל קורמייה.

******

אז מה נאחל ל 2019 – רק בקשה אחת – אלופים יקרים, לוחמי טופ 10 חביבים – אנא – יותר מקרב או שניים. ונאמר אמן.

לשאר הטורים בפרויקט סיכום 2018

תפילה חרישית ליותר קרבות!
Credit: Rafael Dos Anjos official Facebook page
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!