ריצת 200 המטרים תמיד עמדה בצל של אחותה הגדולה והקצרה יותר, ריצת ה-100 מטרים. האיש המהיר בעולם תמיד היה הבן אדם שמחזיק את השיא ב-100 מטרים, ואירוע ה-100 מטרים נחשב תמיד כאירוע הראשי של תחרות האתלטיקה הן באליפות העולם והן באולימפיאדה.
סך הכל הגיוני לדרג את ריצת ה-100 מעל ריצת ה-200 מהרבה בחינות, אבל רגעי הקסם המעטים שהיו בריצת ה-200 מטרים, חקוקים לכל אוהד אתלטיקה עמוק בתוך הזיכרון.
לאחר שב-1968 טומי סמית (19.83 שניות) וב-1979 פייטרו מנה (19.72 שניות) שברו את שיא העולם באותה עיר בהפרש של 11 שנים (מקסיקו סיטי), חובבי האתלטיקה היו צריכים לחכות לא פחות מ-17 שנים נוספות עד שיגיע האתלט הבא וינפץ את השיא הותיק. והאתלט הזה אכן הגיע. ובגדול.
ב-1996, מייקל ג'ונסון, אלוף העולם האמריקאי בריצת 200 מטרים מאליפות העולם בגטבורג שנה קודם, שם חותם בספרי ההיסטוריה לאחר שכבר במבחנים האמריקאיים לאולימפיאדה הביתית באטלנטה, שבר את השיא העולמי ועצר את השעון על 19 שניות ו-66 מאיות.
לאחר חודשיים, ג'ונסון בן ה-29 הגיע לאולימפיאדה עם ציפיות מטורפות מצד האמריקאים. למרות הלחץ, הוא לא איכזב, ובריצה אחת בלתי נשכחת, שרף את המסלול בריצת הברווז האופיינית שלו, שבר את השיא העולמי של עצמו ועצר את השעונים על תוצאה בלתי נתפסת של 19.32 שניות. ג'ונסון הוריד לא פחות מ-34 מאיות מהשיא הקודם, הנתון הגבוה ביותר אי פעם.
השיא הזה נחשב עד היום לאחד השיאים האיכותיים ביותר שנשברו בעולם האתלטיקה. ג'ונסון מעולם לא התקרב לשיא הזה של עצמו בשום תחרות אחרת, לפני או אחרי האולימפיאדה. יתרה מכך, גם שיאו הקודם – 19.66 – הוא עד היום התוצאה השניה הכי טובה שלו בהיסטוריה.
משהו מאוד מיוחד קרה שם באותו ערב באטלנטה.
לאחר אותו ערב בלתי נשכח, היה נראה שריצת ה-200 מטרים ירדה למחתרת ובמהלך 12 השנים לאחר מכן, אף אצן לא ירד מ-19.62 שניות בריצה. נראה ששיא השפל בריצה הגיע באולימפיאדת סידני 2000. מייקל ג'ונסון ומוריס גרין, שהיה שיאן העולם ב-100 מטרים באותה עת, נפצעו שניהם באותה ריצה במבחנים האמריקאים האולימפיים ולא התחרו באולימפיאדה (כדאי לצפות בריצת הפציעות). את התהילה הם השאירו לאצן יווני אלמוני בשם קונסטנטינוס קנטריס, שלקח את הזהב באחת ההפתעות היותר גדולות שהיו על מסלולי הריצה. ג'ונסון אף הגדיל ואמר שריצת הגמר האולימפית היתה "מביכה", כלשונו, לאחר שהיווני קטף את הזהב עם זמן של 20.09 שניות בלבד.
במהלך השנים לאחר מכן לא היה נראה כי מישהו מתקרב לשבור את השיא של מייקל ג'ונסון. עד שהגיע אצן אלמוני מג'מייקה והראה לעולם שאין דבר כזה בלתי אפשרי. שמו של האצן הזה היה יוסיין בולט.
למרות שהקהל זוכר את בולט בעיקר בעקבות הריצות ל-100 מטרים, בולט החל את הקריירה דווקא בריצות ל-200 מטרים. מההתחלה זו היתה המומחיות שלו. בולט, שההישג הגדול שלו היה מדליית כסף בריצה ל-200 מטרים באליפות העולם ב-2007 באוסקה, הגיע לקיץ של 2008 בשיאו.
כבר בחודש מאי הצליח לשבור את שיא העולם ב-100 מטרים ובכך שם את עצמו בראש המועמדים לזהב אולימפי. לא הרבה ציפו שבולט יצליח לעשות תוצאה טובה בריצה הכפולה ונראה היה שהוא 'ישים את כל הביצים' על הריצה הקצרה.
באולימפיאדה עצמה, כפי שציפו, בולט אכן הצליח בפעם השניה לשבור את שיא העולם ב-100 מטרים ועצר את השעון על 9.69 שניות. הרבה אנשים החזיקו אצבעות וקיוו שהוא יצליח גם בריצה הכפולה, ובולט, כמו בולט, שידע שה'בייבי' שלו זו ריצת ה-200 מטרים, הבין בתוך תוכו שהוא מסוגל לעשות את זה.
ואז הגיע ה-20 באוגוסט. יוסיין בולט, בריצה מטורפת ובלתי נתפסת, ניפץ לרסיסים את השיא האלמותי של מייקל ג'ונסון מאטלנטה, והשאיר את השעון על 19.30 שניות. ללא ספק אחד מהרגעים הבלתי נשכחים במשחקים האולימפיים. בולט עצמו התקשה להאמין וכך גם כל מי שנכח באותו ערב היסטורי באיצטדיון האולימפי בבייג'ין (כדאי מאוד להקדיש חצי דקה ולראות את תגובתו בשידור חי של מייקל ג'ונסון, שנכח באיצטדיון כפרשן). 12 שנים אחרי, סוף סוף הגיע אצן והצליח לשבור את השיא העולמי ל-200 מטרים. בסך הכל בפעם הרביעית שזה קרה ב-40 השנים עד אותו יום.
חלפה שנה, ויוסיין בולט הגיע לברלין לאליפות העולם באתלטיקה בכושר שיא וכמועמד יחיד לדאבל ב-100 וב-200. נראה היה שבולט מתחרה רק בעצמו ובשעון ואין לאף אצן אחר שום אפשרות להתקרב אליו. הלחץ על יוסיין בולט לשבור שוב את השיאים העולמיים על מסלול הריצה הכחול בברלין היה עצום, אך בולט לא התרגש מכך והמשיך לצחוק ולעשות את ההצגות החיוביות שלו למצלמות לאורך כל שבוע האליפות.
בולט, בריצה מושלמת, שבר את שיא העולם ב-100 מטרים ועצר את השעון על 9.58 שניות לעיני 75,000 צופים באיצטדיון האולימפי בברלין. שיפור של 11 מאיות לשיאו הקודם. ושוב – גם בתחרות הזו, כולם ציפו לראות האם הוא יוכל לשבור את השיא גם ב-200 מטרים.
ואז, שוב הגיע ה-20 באוגוסט. בדיוק שנה אחרי שעשה היסטוריה בביג'ין, יוסיין בולט, כנראה בריצה הטובה בחייו, עצר את השעון על 19.19 אחרי 200 מטרים וניפץ לרסיסים את שיא העולם של עצמו. כמו ב-100 מטרים, בולט שיפר את השיא ב-11 מאיות. אחרי תוצאה כזו, לכל הפרשנים נגמרו המילים ונראה היה שזו תוצאה שלא תישבר בזמן הקרוב.
ואכן, 11 שנים אחרי אותו ערב היסטורי באיצטדיון האולימפי בברלין, לא רק שהשיא לא נשבר, אלא אף אחד אפילו לא התקרב אליו, גם לא בולט עצמו. האצן היחיד שהיה קרוב הוא יוהאן בלייק שהצליח לקבוע את התוצאה השניה בהיסטוריה – 19.26 שניות בתחרות בבריסל בשנת 2011 בריצה עם רוח גבית חיובית של 0.7. התוצאה הקרובה ביותר שבולט עצמו השיג לאחר מכן, היתה 19.32 שניות באולימפיאדת לונדון ב-2012.
חמש התוצאות הטובות בהיסטוריה של ריצת ה-200 מטרים הן של בולט (19.19 בברלין, 19.30 בבייג'ין ו-19.32 בלונדון), של יוהאן בלייק (19.26) ושל מייקל ג'ונסון (19.32 באטלנטה).
בשנה שעברה האצן האמריקאי נואה ליילס קבע תוצאה של 19.50 שניות, אמנם עדיין רחוק משיא העולם, אך הפוטנציאל לשפר את השיא קיים אצלו ורק ימים יגידו האם יוכל לעשות זאת.
ריצת ה-200 מטרים נבלעה עד לא מזמן בתוך תחרויות האתלטיקה העולמיות, אך מה שעשו מייקל ג'ונסון ואוסיין בולט לריצה הזו, נחקק עמוק בליבם של כל חובבי האתלטיקה בפרט ואוהבי הספורט בכלל.
יופי של כתבה. רק למען הדיוק יש לומר משחקים אולימפיים ולא אולימפיאדה. אולימפיאדה היא התקופה בת 4 השנים בין המשחקים האולימפיים. כדאי גם לציין שבולט התחיל כרץ 200 ו- 400 ועד גיל 20 לא היתה לו כלל תוצאה ב- 100 מ'. בגיל 16.5 הוא קבע 20.13 ב- 200 וזה שיא u18 עולמי עד היום בהפרש של 2 עשיריות מהבא אחריו שעשה זאת לפני שבועיים. באותו גיל הוא רץ 45.35 ב- 400. תוצאה שהיתה שווה אז מקום רביעי בעולם בכל הזמנים לגילו והיום מקום תשיעי. הוא גם מחזיק בשיא העולמי ל- 200 מ' לנוער u20, עם 19.93, היחיד שירד מ- 20 שניות בגיל הזה. יצוין שקבע את זה כבר בגיל 17.5. בקיצור, ניתן היה לנבא כבר ב- 2004 שאם יש מי שישבור את שיאו של ג'ונסון, יהיה זה כנראה בולט.