האמת, כשיונייטד הציגה את המדים לעונה החדשה, זה כבר אמור היה להיות ברור. החולצות הוורודות האלה שלבשו שחקני הקבוצה מבטאים היטב את מה שמרגישים המון מאוהדיה (ועבדכם הנאמן ביניהם) – האדום דהה עד מאוד, כמו הקבוצה. אלה לא שדים אדומים. במקרה הטוב, שדונים ורדרדים חמודים כאלה.

Credit: Manchester United Official Facebook Page

אין אף אחד חף מפשע, בכל הארגון הזה שנקרא מנצ'סטר יונייטד. אולי למעט אנשי משק, מערך הסעות וכאלה. אבל לזה – כמו לתצוגות של השחקנים על המגרש – אין קשר ישיר לכדורגל. הקבוצה עייפה, רדומה, איטית וזקנה. הסגל לא מאוזן, המאמן חסר אונים, ולרוב מאחר בשינויים, והבעלים… יונייטד פצועה, והחל מהדקה ה 70 בערך במשחק מול ווסטהאם, ללא חלוץ, אחרי שראשפורד הכהה (לא צבע, ההיפך מחדות) מתח, או כיווץ, או משהו. האיש השווה מיליונים, הפרצוף הכי חמוץ באנגליה, פול פוגבה אינו נראה, והיחיד שנראה כאילו הוא רוצה – אשלי יאנג – לא יכול.

החמאתי ליונייטד כשעשו שני צעדים משמעותיים בפגרה – ללא ספק וואן ביאסקה ומגוויאר הם תוספות מאוד משמעותיות לחוליה שבשנה האחרונה היתה זוועה. וואן ביאסקה מוגבל עדיין התקפית, אבל סוגר את האגף שלו באופן מרשים. אבל החיסרון ההתקפי שלו מאוד מורגש, במיוחד לאור הבעיה הגדולה ביותר – הקישור (עוד מעט נדבר גם עליהם).

מצד שמאל הדברים אמורים היו להיות פשוטים יותר, עם מגן דו כיווני, שתומך בהתקפה ועובד טוב מאחור. הבעיה של לוק שואו היא שהוא נפצע פעם בעונה- לעונה… וכך חוזרים שוב ושוב ליאנג, ששיאו ההתקפי מאחוריו, וזה ההגנתי אף פעם לא היה… נוסיף לזה את לינדלוף שהשתפר מעט, לצידו של מגוויאר, אבל עדייו לוקה בהתקפי פאניקה שמשאירים פתאום חורים. ומאחורי כולם, דה חאה שחזר לעצמו אחרי עונה שחורה מצידו.

מסקנות הגנתיות

יש להשלים את המלאכה, ולהביא מגן שמאלי שראוי להרכב קבוצה שרוצה לשחק בצמרת ובזירה האירופית. כדאי מאוד מאוד להמשיך ולעבות ולגבות את הבלמים. עוד אחד או שניים "לא יזיקו בכלל".

לפחות הוא חוזר לעצמו Credit: Manchester United Official Facebook Page

ומה קורה בחוד? השם קצת מטעה, שכן "חוד" מרמץ על "חדות", על "עוקץ". היחיד שעוד איכשהו מוצא רשת הוא ג'יימס החביב. אני מאוד שמח בהחתמה הזו, ומאמין שתוכיח את עצמה ככל שיעבור הזמן. יש לדניאל נטייה, קצת להגזים בפעולות אישיות (חלק מזה נובע מהקישור שלא מפעיל אותו מספיק), וברגע שייצר כימיה טובה יותר עם חבריו לחלק הקדמי, נראה נשק יותר קטלני.

ראשפורד, כאמור לא פוגע מזה זמן רב, וגם הוא קורבן של קישור בעייתי, אבל בניגוד לעבר, הוא נראה כמי שנותן לתסכול להרוג לו את המוטיבציה. מרסיאל התחיל יפה ונפצע, ובכל מקרה לוקה בהרבה מקרים, בקבלת החלטות שערורייתית באיזור הרחבה. ו… זהו. יש כמה צעירים נחמדים שאולי בעתיד יתגלו כשוס, אבל בינינו, יונייטד זה לא מועדון להמתנה ארוכה. אני בהחלט בעד תהליך, אבל תהליך שלא יהיה כרוך בקריסה טוטאלית ואובדן מעמד של מועדון שמושך את השחקנים שכולנו רוצים לראות בו.

מסקנות התקפיות

יש להתחזק לפחות בחלוץ 9 חזק נוסף, ועוד שניים שיהיו אלטרנטיבה (אם לא ההרכב) באגפים.

סיבה אחת לחייך Credit: Manchester United Official Facebook Page

אבל דילגנו על הקישור, וזה מוזר, כי הצופה מהצד עלול לחשוב שיונייטד היא כולה קישור. משחק רוחבי, איטי, חסר מעוף, שמתובל מדי פעם בנסיונות לא מוצלחים לדריבל מצד שחקנים כמו מקטומיניי או מאטיץ'… בחלק ההגנתי, מאטיץ' איטי מדי, מקטומיניי גם לא סילון, ופרד מדי פעם מחלץ נקי.

בחלק ההתקפי, מאטה – אולי השחקן האהוב עלי בסגל הנוכחי – פשוט מעבר לשיא מבחינה פיזית ולא יכול לעשות את הדברים שהוא רוצה. לינגארד רך, וגם לא משחק הרבה, ופוגבה… איך אומרים – עזוב אותנו בשקט כבר, נודניק. לא רוצה – לא צריך. אם כבר הקבוצה נראית כמו שהיא נראית, לא ברור איך ויתרו במועדון על כל כך הרבה מיליוני יורו, והתעקשו להשאיר את המלפפון החמוץ הזה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מעריך אותו מקצועית, ואשמח לראות אותו במדריד או יובה לדוגמא… מקומות בהם הוא גם רוצה לשחק.

מסקנות קישור

אוברול. טיפול 10,000. החלפת ראש מנוע. למעט אולי לינגארד – להחליף את כ-ו-ל-ם. זה לא קישור שמתאים לפרמייר ליג, ובטח לא לליגת האלופות. את מי להביא במקום? צריך להביט על הפרופיל הנוכחי של הקישור, ולהביא בדיוק את הנגטיב שלו. יצירתיות, מהירות, חוכמה בחלק ההגנתי.

לא איתנו Credit: Manchester United Official Facebook Page

כשסר אלכס פרגוסון לקח פיקוד על המועדון, הוא עבד בשלושה שלבים. קודם כל ניקוי אורוות. שחרור עקבי של כל מי שלא התאים בכלל לקבוצה. שלב שני היה היה זכיה בלוטו. אריק קאנטונה. שלב שלישי היה גם סוג של מזל, עם מחזורי נוער מצויינים.

המון מים זרמו בתמזה מאז, והמודל של פרגי לא יחזיק מים בנוף של היום. אי אפשר להעמיד קבוצות כמו אלה שהוא הביא לשיאים מרשימים. לא מספיק מספר 7 תורן וסביבו עשרה פועלים ממשומעים (למרות שאי אפשר ממש לקרוא לגיגס פועל, אבל אתם מבינים את הכוונה).

עוד שינוי, ואולי המשמעותי ביותר היא ההנהלה של המועדון. הגלייזרים בראש, ואד וודוורד שמרשה לעצמו (בחוצפה) להחמיץ פנים במשחקי הקבוצה, על ניהולה הוא מופקד, פשוט זרקו את המגבת ביום בו פרש המנג'ר האגדי. מאמנים באו, הלכו, התחננו, וקיבלו בוטנים. בעוד ליברפול, ויותר מזה – סיטי השנואה, רוכשות כל יהלום בהווה או בהתהוות, יונייטד ליקטה פירורים, הפציצה על פלופ אחרי פלופ.

עד שלא יתרחש שינוי קיצוני, אני אפילו לא מדבר על המאמן. סולשיאר, מוריניו, ון חאל… בואו נכין סגל, איתו יוכל כל מאמן לעשות משהו.

אז מה צריך לקרות?

אני חושב שזה לא בדיוק מדע גרעיני… זה די ברור. צריך להחליף חלק משמעותי מהסגל שפשוט לא ראוי לחולצה האדומה. ואת זה, כמובן לא עושים ביום. צריך כמה חלונות (אני מדבר על כשנתיים לפחות) של עבודה חכמה והשקעה. אנחנו, האוהדים נחכה בסבלנות שזה יקרה, אלא ש…

מה יקרה?

התסכול של אוהדי יונייטד נובע מכך, שככל הנראה, מה שהיה הוא מה שיהיה. קשה להאמין שההנהלה הזו תתן את מה שצריך, כדי שהשינוי הראוי יקרה.

עכשיו יבואו ויאמרו "מה אתה רוצה? הוציאו 90 מיליון על מגוויאר". נכון. יכלו למכור את פוגבה במעל 100. יכלו להתחרות בעבר על רונאלדו בצורה רצינית יותר (מה שהיה מייצר הכנסות חסרות תקדים). יכלו לעשות עוד לא מעט דברים, ועוד יכולים. זה עניין של מוטיבציה, ושל הבנה בכדורגל. וודוורד את גלייזר כנראה חלשים בשני האלמנטים האלה.

אז אולי הצעד הראשון צריך להיות מכירת המועדון…

מי קונה?

Credit: Manchester United Official Facebook Page