// מאת גל ארביטמן
מאבקי האליפות בישראל של השנים האחרונות בדרך כלל קמים ונופלים על עומק הסגל. בניגוד לרומנטיקה המתבקשת, לא תמיד הקבוצה המלהיבה והכישרונית יותר מסיימת את העונה עם התואר. אדרבה, מכבי תל אביב של השנים האחרונות היא האלופה המושלמת, ולכן גם ההוכחה המושלמת לתיאוריה הזו. הקבוצה של איביץ' הוכיחה שקבוצה אפורה יכולה לסיים את השנה כאלופה, אם יש לה סגל איכותי, ממושמע ועמוק מספיק. ולא סתם כאלופה, אלא כאלופה שכאילו משחקת בליגה משלה. משכנעת. דורסת. טובה בכמה רמות משאר הקבוצות, ללא שום יריבה אמיתית שקוראת עליה תיגר.
אין ספק שמכבי חיפה משחקת בשנתיים האחרונות כדורגל יפה. התקפי אבל אחראי, יצירתי ובאותה הנשימה גם מאוד מאורגן ומאומן. במצטבר, יש לשחקנים שלה את סך היכולות האישיות הטוב ביותר בליגה. היכולת לייצר מצב הבקעה תמיד קיימת כשחוליית ההתקפה שלך מורכבת מעומר אצילי, צ'רון שרי, דולב חזיזה וניקיטה רואקיבציה. אממה, כאמור, כדורגל יפה הוא לא תמיד כדורגל יעיל או מנצח.
הטענה הרווחת מתחילת העונה היא שהסגל של מכבי חיפה פשוט לא עמוק מספיק בהשוואה לזה המתאמן בקריית שלום. אמנם קיים שוויון או אפילו יתרון קל למכבי חיפה כאשר בוחנים את האחד עשר הטובים ביותר, אבל מספיקה היעדרות או פציעה אחת כדי להטות את הכף לכיוון הצהובים. השחקנים במקומות ה12 עד ה16 של מכבי תל אביב פשוט איכותיים יותר.
והנה, למרות פתיחת עונה מסחררת, התיאוריה המוכרת לגבי עומק הסגל הגיעה להוכיח את עצמה שוב. מכבי תל אביב התייצבה וכרגע צוברת נקודות בקצב מסחרר, למרות היעדרותם של השחקנים הטובים ביותר שלה (יהונתן כהן, פשיץ, סבוריט, ג'ראלדש). המכונה המשומנת עובדת היטב בעיקר הודות לשקט התעשייתי מסביב. מכבי חיפה, לעומת זאת, עברה פחות טוב תקופה מוכת קורונה וגם דרבי חיפאי אחד, שהשאיר אותה עם סגל דליל בהחלט. וכצפוי, נבואת הזעם התממשה: הקבוצה נראתה כמו צל של עצמה בשבועות האחרונים. למשך זמן מה הצליחה מכבי חיפה, בצעד לא אופייני, לחיות על אדי הדלק שעוד נותרו לה, להראות אופי, ולנצח למרות היכולת. כך עשתה נגד הפועל תל אביב בליגה ואום אל פאחם ומכבי פ"ת בגביע. למעשה, הניצחונות הלא טיפוסיים הללו של מכבי חיפה, אולי בהשראתו של ברק בכר, הם שמשאירים אותה רלוונטית במאבק על כל התארים העונה.
ובכל זאת, העומס והסגל הקצר לבסוף נתנו את אותותיהם, וחיפה איבדה נקודות נגד מכבי פתח תקווה בליגה. לכאורה, מכאן והלאה, הסיפור אמור להיות גמור. ההוכחה הסופית לכך שהסגל קצר מדי הגיעה. מכבי תל אביב כבשה את המקום הראשון, ולא תיכננה לוותר עליו בקלות. מנטליות האלופה גם היא משחקת תפקיד, כאשר למכבי חיפה הנוכחית אין בהרכב אף שחקן שלקח אליפות בישראל, מלבד עומר אצילי. לכן, לא מפתיע, שאותו עומר אצילי, הוא זה שהשאיר את חלום הדאבל של מכבי חיפה בחיים, לגמרי בעצמו. גם לא מפתיע שהוא השחקן היחיד שיודע מתי ואיך לדבר עם השופט ולמחות בפניו. יש דברים שרק זכייה באליפות יכולים ללמד אותך.
אבל כמו תמיד בכדורגל הישראלי, הסיפור מסרב להיות משעמם. דווקא כאשר מכבי חיפה חבולה וקצרה, גיבורים בלתי צפויים הופיעו. חלון ההעברות אמנם סגור, אבל זה לא הפריע למכבי חיפה להתחזק במספר שחקנים חדשים ומפתיעים. המחליפים שלה עושים סימני התאוששות, וזה עשוי להספיק בדיוק כדי להישאר בתמונה עד המחזור האחרון.
יובל אשכנזי, שהיה אולי הבורג המשמעותי ביותר בקישור של חיפה בעונה שעברה, וכבש לא פחות מ10 שערים בליגת העל והליגה האירופית, מתחיל לחזור לעצמו. לאחר פתיחת עונה לא מוצלחת, ואיבוד מקומו בהרכב, אשכנזי חטף מכות נוספות. פציעות טורדניות הכו בו, והיה נדמה כאילו הסיפור כבר כמעט גמור, לפחות העונה. בשני המשחקים האחרונים, ובמשחק אתמול במיוחד, אשכנזי הראה סוף סוף את היכולת הנהדרת שהתרגלנו לקבל ממנו. אשכנזי שנכנס כמחליף הצטרף נהדר מקו שני, והיה אחראי על מספר מצבי הבקעה מצוינים. זאת לצד נוכחות טובה ואגרסיבית במרכז המגרש- פעולות שאשכנזי בדרך כלל דווקא מתקשה בהם. במידה ואשכנזי אכן יחזור לכושר משחק, מכבי חיפה תרוויח הרבה מהעומק שלה בחזרה. היכולת להכניס מהספסל שחקן קישור בעל יכולת הבקעה ויצירת מצבים יכולה להיות הדרך של בכר לשנות את מהלך המשחק ואף להכריע אותו. אותה יכולת שכל כך בלטה בחסרונה עד כה העונה.
עין המצלמה אמנם התמקדה באופן טבעי בהופעתו של אצילי במשחק הגביע נגד מכבי פ"ת, אבל היה זה דווקא שחקן ירוק אחר שסיפק הופעה כמעט מושלמת. רמי גרשון, שחזר מאי המתים רק הודות להשעייתו של איעד חבשי לאחר אירועי הדרבי, סיפק תצוגת כדורגל סולידית בהחלט. בסטנדרטים של גרשון מאז ההגעה למכבי חיפה, מדובר בהפתעה של ממש. לא רק שהצליח להעביר 90 דקות ללא טעות קריטית, כנראה בפעם הראשונה מאז החזרה לישראל, הבלם\מגן הישראלי סיפק מספר פעולות איכותיות. העבודה ההגנתית שלו הייתה טובה ואחראית, ואופיינה בסגירות מהירות על שטח קטן ותאקלים מתוזמנים ואגרסיביים, בדיוק במידה הנכונה. גם בצד ההתקפי רשם גרשון משחק טוב, כאשר הצליח לשחרר מספר פעמים את הירוקים מהר קדימה בעזרת כדורים חכמים, ובעיקר נמנע, בהצלחה יתרה ובניגוד להרגלו, מלהפריע לשטף המשחק והנעת הכדור. וכך, לפתע- הסגל של מכבי חיפה מעמיק עוד יותר: לא רק שיש מגן שמאלי סולידי על הספסל, יכול להיות שבכר הצליח להרוויח במהלך אחד גם בלם. גם אמש, במשחק מול מכבי נתניה, שמר גרשון בדקות שקיבל על הופעה מושלמת (2\2 במאבקים, 3\3 מסירות מדויקות).
גם גודסווי דוניו ממשיך לספק יכולת משחק מרשימה. את סטטיסטיקת כיבוש השערים המרשימה שלו בהעדרו של רוקאיבציה כולם מכירים, אבל האמת, שהיא פחות רלוונטית. דוניו יבחן העונה ביכולתו דווקא לעלות מהספסל, ולבצע פעולות איכותיות בזמן משחק קצוב. בתחילת העונה היו כאלו שטענו, ובצדק מסוים, שדוניו פשוט לא טוב מספיק. הטכניקה שלו הייתה נראית לקויה, וכך גם אינטליגנציית והבנת המשחק. הוא נכשל בפעולות בסיסיות, וקיבל החלטות לא נכונות. אבל דווקא במקומות בהן לקה בתחילת העונה דוניו מרשים כעת. לא רק שהוא מצליח לעלות מהספסל, להטריד את הגנת היריבה ולייצר מצבי הבקעה, הוא גם שייף ושיפר את הנקודות החלשות שלו. במשחק אמש נגד מכבי נתניה הוא הפגין טכניקה מעולה כאשר עצר כדורים גבוהים ולא קלים שנשלחו אליו פעם אחר פעם בצורה מדויקת. הדריבל שלו היה חד ומרשים, והמסירות שלו כמעט מושלמות. כעת, לאחר שהוכיח כי הוא יכול להוסיף למחץ ההתקפי של מכבי חיפה גם כשחקן הרכב וגם כמחליף, אפשר כבר לומר בביטחון: למכבי חיפה יש מחליף לגיטימי בעמדת החלוץ.
וכאשר משלבים בין כל האירועים האלו, מתקבלת מגמה ברורה: מכבי חיפה הצליחה, באופן קוסמי כמעט, להעמיק ולעבות את הסגל שלה, עמוק בתוך חודש מרץ. היא הרוויחה קשר, מגן, בלם וחלוץ. עכשיו רק נותר לה לקוות שיאניק וילדסחוט יחזור להפגין יכולת טובה, וכך תוכל לרשום לעצמה מחליף איכותי לכל משבצת במגרש. וכאשר הסגל כבר לא כל כך רדוד, והיא עם הראש מעל המים, אפשר להסתכל למכבי תל אביב, שמראה סימני לחץ מפתיעים בעיניים, ולהתחיל לחלום. עם קצת מזל, אבל בעיקר אם תפגין הרבה אופי ותנצח את השדים שלה, מכבי חיפה יכולה לרוץ עד הסוף.
