רפאל, פאל דרדאי, ארנה פרידריך, גויקו קצ'אר ופטריק אברט היו חלק מהסגל של הרטה ברלין בעונת 2008/9. קצ'אר גם הבקיע את השער הראשון של הרטה באותה עונה, בנצחון 0:1 על האנובר במחזור הראשון ובאחד המשחקים הגרועים בהם צפיתי בכל ימי חיי. 42,169 איש ישבו באצטדיון האולימפי באותו היום, איש מהם לא תיאר לעצמו ששלוש הנקודות הללו יהיו האחרונות של הרטה עד למחזור העשירי.
זו היתה העונה הגרועה בהיסטוריה של הרטה ברלין, גרועה קצת פחות מזו של ברלינאית אחרת שהחזיקה בשיא הקבוצה הגרועה בבונדסליגה, גם אם כניסה לפרטים מציגה תמונה קשה יותר דווקא עבור הרטה.
שחקני טסמניה ברלין קיבלו בעונת 1965/6 הודעה חשובה בהפתעה גמורה: שובו מחופשת הקיץ שלכם, הקפיצו את הקבוצה שלנו לבונדסליגה (סיפרתי בעבר את סיפורה של טסמניה במסגרת הכתבה 'הבונדסליגה כפי שלא הכרתם') וכששחקני כדורגל שלא אמורים לשחק בבונדסליגה מקבלים שבועיים בלבד להתכונן לעונת משחקים מלאה בבונדסליגה קשה יותר להאשים אותם בכישלון.
הרטה ברלין של עונת 2009/10 לא היתה מוכנה לעונה החדשה כמו שצריך: עם תום עונת השיא שהסתיימה במקום הרביעי בטבלה עזבו שחקנים בכירים, ביניהם מרקו פנטליץ' ואנדריי וורונין. לוסיאן פאבר לא הצליח להסתדר עם הסגל שנותר לו ביד, פוטר לאחר תבוסה 5:1 להופנהיים והותיר את המשימה בידיים של פרידהלם פונקל, האיש שהיום מוביל את פורטונה דיסלדורף לבונדסליגה ושאז נאלץ לנסות ולעשות את הבלתי יאומן: להציל את הרטה ברלין מירידת ליגה. פונקל לא הצליח לעשות דבר, הקבוצה סיימה את הסיבוב הראשון עם שש נקודות בלבד. במחזור ה-33 נגמר הסיפור עם תיקו בלברקוזן שחתם את ירידת הקבוצה לבונדסליגה השניה.
הייתי שם, במחזור האחרון של העונה, במשחק ביתי באולימפיה שטדיון מול באיירן מינכן. אווירת נכאים היתה במגרש, עשרות אלפי צופים שהגיעו בלי חשק לצפות במשחק שלא קבע דבר: שבוע קודם לכן הבטיחה באיירן את האליפות, שבוע קודם לכן הבטיחה הרטה את הירידה. גם שער השוויון של אדריאן ראמוס לא הצליח לנחם איש, בעיקר מאחר והיה זה שוויון זמני, גם את המשחק האחרון בעונה הפסידה הרטה, 3:1 בסיום.
הייתי שם בכל אותה עונה נוראית. ישבתי בכל משחק ביתי ביציע המערבי של האצטדיון האולימפי, קופא מקור בחורף, חורק שיניים בצוותא עם יוהאנס, מקווה לראות סופסוף משהו נורמלי שיוצא מהרגליים של השחקנים. והם כמו עשו לנו בכוונה, לא הצליחו לסדר לעצמם את הראש, לא היוו יריבה סבירה לאף אחת מהקבוצות, הפסידו והפסידו והפסידו.
*
בסוף השבוע האחרון נזכרתי בעונה הנוראית ההיא אחרי שצפיתי במשחק בין פ.צ קלן ל-ורדר ברמן. היה קשה לצפות במשחק, אפס אפס בין שתי קבוצות רעות שלא נראו מסוגלות ליותר ממה שעשו עד עכשיו: ארבע נקודות לברמן, שתי נקודות לקלן.
שתי נקודות לקלן.
בתום תשעה מחזורים.
אפילו הרטה, בעונת הבלהות שלה, עמדה על שלוש נקודות בתום תשעה מחזורים.
לא מקנא באוהדים של פ.צ קלן, שממלאים בכל פעם מחדש את היציעים, שבמשחק התחתית של התחתית מול ברמן מילאו את האצטדיון עד אפס מקום בשביל אפס אפס מחורבן, שמאמינים בקבוצה שלהם הרבה יותר מאוהדי הרטה ברלין שמעולם לא מילאו את האצטדיון האולימפי, גם לא בימים היפים של הקבוצה. הייתי שם, בדיוק במקום שלהם, ועכשיו עדיין סתיו, לא ממש קר בחוץ, כי כשבחוץ קר בתוך האצטדיון קר קצת יותר, ועוד מעט יגיע החורף עם טמפרטורות מקפיאות ואנשים במעילים וצעיפים וגעטקס שלא מצליחים להתחמם ביציעים ייאלצו לצפות בשחקנים שלא מצליחים לחמם אפילו במעט את הלב.
ימים קשים נכונו לפ.צ קלן, ויש לי סימפטיה לקבוצה של העיר השניה בגרמניה שאני אוהב, לעיר הגדולה-קטנה בה ביקרתי לא פעם: מתרגש לצאת מהרכבת בתחנה המרכזית שלה, לרדת ברגל מרחק חמש דקות הליכה לנהר הריין, לטייל על הרינג, להרים את הראש גבוה גבוה אל קצה הקתדרלה, לשתות את ה'קולש' שאני כל כך אוהב, הבירה הייחודית שיש רק בקלן.
ולא שאוהדי הקבוצה לא מכירים את הסיטואציה: עד לא מזמן זכתה פ.צ קלן לכינוי 'קבוצת מעלית' בשל העליות והירידות התכופות שלה, לעתים תוך עונה אחת בלבד. ב-2013/14 קיוו במועדון ובעיר שזו תהיה העליה האחרונה לבונדסליגה, מאז ועד היום לא ירדה הקבוצה, עכשיו זה מרגיש קרוב מתמיד.
ויכול להיות שהם יתאוששו, ויכול להיות שפטר שטוגר החביב יפוטר מתפקיד המאמן כדי לחפש פתרון מתחת לפנס, ואולי הם יביאו חיזוק מהפכני בחורף וישרדו את העונה, אבל כמו שאני מכיר את החומר בבונדסליגה – מעטים הסיכויים שזה יקרה.
*
אני זוכר את המשחק האחרון של הרטה בעונת 2009/10 מול באיירן מינכן. אני זוכר את המשחק הראשון של הרטה בעונת 2010/11 מול רוט-וייס אוברהאוזן. פ.צ אאוגסבורג עמדה בתום המחזור הראשון של הבונדסליגה השניה במקום הראשון בטבלה, הרטה רק במקום החמישי. אחר כך הגיעו משחקים מול אנרגי קוטבוס, ארמיניה בילפלד, בוכום ודרבי ראשון בהיסטוריה מול אוניון ברלין. שמונה מהקבוצות ששיחקו באותה עונה בבונדלסיגה השניה לא משחקות בה העונה, חמש מהן פתחו את העונה הנוכחית בליגה הרביעית – והרטה שבה לבונדסליגה, ירדה שוב, עלתה שוב ומנסה לסגור עונה חמישית ברציפות בבונדסליגה.
לא כתבתי את הפוסט הזה על מנת לדכא את אוהדי פ.צ קלן, ליבי איתם בכל הפסד של הקבוצה. למרות הדכאון ששוטף את דבריי אני מבקש להבהיר דבר אחד: זה לא נורא לרדת, בטח אם כבר הייתם שם פעם. לפעמים זה טוב להיות ראש לשועלים לעונה אחת, מספיק כדי ליהנות ולהחזיר את השמחה לעיניים רגע לפני ששבים להיות זנב לאריות.
ופטר שטוגר הוא היחיד מכל אנשי הבונדסליגה שהסכים לברך את דף הפייסבוק שלי BUNDESMANIA כדורגל מגרמניה, אז על אחת כמה וכמה.
