דונלד טראמפ לקח פסק זמן השבוע ממלחמתו ב"רוקט מן" מצפון קוריאה ועבר להילחם בשחקני הפוטבול והכדורסל.
שאלתי את עצמי האם כל הסיפור הוא רק קיפוח חברתי או שיש עוד חלק לסיפור.
תקציר הפרקים הקודמים:
קולין קפרניק, הקוורטרבק של סן פרנסיסקו, החל בעונה שעברה במחאה שקטה כנגד אלימות השלטונות והמשטרה כלפי האוכלוסיה השחורה. הוא כרע ברך בזמן נגינת ההמנון לפני המשחקים. זה הכל.
הרבה רעש היה בתקשורת, אבל מעט מאוד שחקנים הצטרפו אליו.
בסיום העונה הוא עזב את הקבוצה, ומאז לא מצא קבוצה חדשה, כנראה בגלל שבעלי הקבוצות, שכמעט כולם לבנים, החרימו אותו, בגלל המחאה.
גם זה עשה רעש בתקשורת, ומספר שחקנים יצאו להגנתו וניסו לדבר בשמו. קצת רעש אבל לא יותר מזה, כי ההצגה, שמדפיסה הרבה כסף, חייבת להימשך.
השבוע צייץ טראמפ כנגד סטף קרי שהודיע שאינו מעוניין להגיע לטקס המסורתי של האלופה עם הנשיא.
מיד אחר כך הוא פנה בנאום לבעלי קבוצות הפוטבול וקרא להם לפטר את השחקנים בני הז… שכורעים ברך ולא מכבדים את הדגל וההמנון האמריקאים.
התגובות משחקני הפוטבול והכדורסל לא איחרו לבוא. לברון ואחרים השמיעו וצייצו תגובות אגרסיביות כנגד טראמפ, ושחקני הפוטבול החלו במהלך של מחאה בזמן נגינת ההמנון כמעט בכל משחקי המחזור שהיו השבוע. שחקנים רבים כרעו ברך, אחרים עמדו שלובי זרועות ושלוש קבוצות אף נשארו בחדרי ההלבשה ויצאו למגרש לאחר סיום ההמנון. חלק מהמאמנים הביעו גם מחאה על דברי טראמפ ומרבית בעלי הקבוצות, שטראמפ פנה אליהם, הוציאו הודעות המסתייגות מדבריו.
אז מה קורה כאן? האם זו רק מחאה חברתית?
לדעתי לא, הרי מעט מאוד שחקנים הצטרפו למחאה בעונה שעברה כאשר אירועי האלימות התרחשו. התפרצות המחאה הקולקטיבית השבוע נבעה לדעתי בעיקר מהעובדה שטראמפ איים על מקור הפרנסה של השחקנים כשקרא לפיטוריהם ועל זה הם לא היו מוכנים לשתוק.
מתחת לפני השטח מתחולל מאבק על מוקדי השליטה והכח בין הבעלים לשחקנים. אף אחד לא מדבר על זה, אבל זה מה שקורה.
שחקני הפוטבול רוצים להיות כמו שחקני הכדורסל, שהוכיחו בשנה האחרונה שהם קובעים את עתידם. דוראנט, פול ג'ורג', קיירי אירווינג וכרמלו אנתוני הכתיבו לבעלי הקבוצות שלהם את המהלכים. דוראנט פשוט קם והלך והאחרים הודיעו שהם רוצים לעזוב והכריחו את הקבוצות לייצר טריידים עבורם.
בפוטבול המצב שונה, מאחר ומבנה החוזים בין השחקנים לקבוצות שונה ומאחר ויש הרבה יותר שחקנים, לקבוצות יש יותר אפשרויות לחתוך שחקנים מהסגל שלהן ולמעט חבורה מצומצמת של כוכבים, כל האחרים נמצאים בסכנה.
לא מספיק שהם מסכנים את הבריאות שלהם ורובם מקבלים שכר נמוך בהרבה משחקני הכדורסל (1.5 מיליון דולר בממוצע לעומת 6 מיליון דולר ב NBA), הם גם עלולים להיות מפוטרים מהיום למחר, למרות שהם שותפים לספורט הפופולרי ביותר בארה"ב.
אולי זה לא במודע וסביר להניח שזה לא מהלך מתוכנן, אבל נראה לי שהשחקנים מבינים שטראמפ העניק להם הזדמנות יוצאת מן הכלל להתאחד, להפגין את כוחם ולהראות לבעלים ובייחוד לעצמם, מי בעל הבית האמיתי של המפעל המצליח הזה שנקרא NFL.
ולמה בעלי הקבוצות הצטרפו למהלך?
תדמיתית אין להם ברירה. הם לא יכולים לתמוך בנשיא שמקלל את העובדים שלהם ולא יכולים שלא להצטרף למחאה שמציגה אג'נדה חברתית נגד אלימות ובעד אחדות.
הליגה התגאתה במשך שנים שהיא בנתה מבצר והיא אינה מאפשרת להפרעות חיצוניות להשפיע עליה. החיים האמיתיים הם שם בחוץ והמשחק מעליהם ובעולם אחר. שחקני הפוטבול מעולם לא היו פעילים חברתית כמו עמיתיהם מהכדורסל.
דונלד טראמפ, שכמה מבעלי הקבוצות הם חבריו הקרובים ותרמו לו כספים רבים, הפיל את חומות המבצר במשפט אחד קצר.
אף אחד כבר לא יוכל לעצור את התהליך הזה ואת ההשפעה שלו על המשחק נבין רק בעוד כמה שנים.
