שער הסטרלינג

"יום יבוא והוא יהיה הקפטן של נבחרת אנגליה. יש לו את כל התכונות המתאימות לתפקיד. קשה לדבר על קפטן עתידי כשהנוכחי עדיין בתפקידו, אולם לבחור הזה יש תכונות אישיות יוצאות דופן".

הדובר: גארת' סאות'גייט, מאמן נבחרת אנגליה.
הקפטן המכהן: הארי קיין, הכוכב הבלתי מעורער של הכדורגל האנגלי.
הקפטן המיועד: ראהים סטרלינג.

איני עוקב אחר התבטאויות של מאמנים לאומיים, אולם אני מניח שאמירה כה ברורה ואמיצה של מאמן נבחרת לאומית כלשהי, היא נדירה ביותר, ועומדת מאחוריה ההכרה במעמד ובנוכחות של סטרלינג בין שחקני הנבחרת בפרט ובחברה האנגלית בכלל.
סאות'גייט צירף השנה את סטרלינג ל"צוות המנהיגות" של שחקני הנבחרת שכולל גם את קיין, אריק דייר, ג'ורדן הנדרסון ופביאן דלף, עימו הוא מתייעץ לפני קבלת החלטות.

סטרלינג, 24, נולד בג'מייקה ואביו נרצח בהיותו בן שנתיים. שלוש שנים אחר כך אימו היגרה לאנגליה, והוא החל את דרכו המקצועית במחלקות הנוער של קווינס פארק ריינג'רס. ליברפול רכשה אותו בגיל 16, ואת הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת הוא ערך קצת אחרי גיל 17. הוא היה שותף לריצה לאליפות בעונת 13-14, שהסתיימה באכזבה, ובקיץ 2015 הוא עבר למנצ'סטר סיטי תמורת 50 מיליון ליש"ט. בשנתיים הראשונות בסיטי המספרים של סטרלינג בליגה היו נמוכים יחסית, והסתכמו ב-13 שערים ו-12 בישולים. בשתי העונות האחרונות סטרלינג שידרג משמעותית את התפוקה שלו, והוא הבקיע 33 שערים ובישל 26, כאשר לקבוצה נותרו עדיין שישה משחקים.
אחרי הופעה בינונית במדי הנבחרת במונדיאל האחרון, סטרלינג החל להבקיע גם במדים הלאומיים, כולל שלושער מרשים מול צ'כיה במוקדמות היורו.

אז מה מאמן הנבחרת רואה בסטרלינג שאין אצל האחרים?

לסטרלינג יש מערכת יחסים מורכבת עם התקשורת הבריטית, וביחוד עם הצהובון "סאן", שמקפיד לתקוף אותו מזה ארבע שנים. הם מפרסמים עליו ידיעות שליליות המתייחסות לאורח חייו וליכולותיו הכלכליות, בכמות חריגה לעומת שחקנים אחרים. ב 2016 העיתון קרא להשעות אותו מהנבחרת מאחר וקיעקע על רגלו רובה אמ-16, כתזכורת כואבת לרצח אביו. מאוחר יותר הוצג באופן שלילי בית יוקרתי שהוא רכש, והעיתון "שכח" לציין שהבית נרכש עבור אימו שהינה חד הורית. סטרלינג, כמו כל בחור צעיר, אוהב את החיים הטובים, והוא צולם מעשן סמים קלים, מה שסיפק לצהובונים חומר טוב.

סטרלינג חווה בעבר גילויי גזענות, ותלונה שלו בשנה שעברה כלפי אוהד שתקף אותו ליד מתקן האימונים של הקבוצה, הביאה למעצרו והרשעתו של אותו אוהד. אחרי קריאות גזעניות כלפיו במשחק מול צ'לסי החל סטרלינג לפרסם פוסטים בנושא.
הוא העלה לאינסטגרם השוואה בין דיווחי התקשורת על שני שחקנים צעירים של הקבוצה שחתמו על חוזים נאים ורכשו בתים למשפחותיהם. השחקן השחור תואר כבזבזן והשחקן הלבן הוצג כצדיק. הפער היה כה בולט וזועק וכל הסברי העיתונים נשמעו מגוחכים. סטרלינג אמר בריאיון שהוא אינו סבור שהוא מנהיג והוא רק רצה להציף לציבור נושא חשוב ושהוא לא מאשים אף אחד בגזענות.

אחרי גילויי גזענות כלפיו וכלפי שחקנים נוספים ע"י אוהדי צ'לסי ואוהדי נבחרת מונטנגרו הוא המשיך להתבטא בנושא, ושמר אותו בסדר היום הציבורי והספורטיבי. שחקנים נוספים החלו להתבטא בנושא וגם יורגן קלופ ופפ הביעו התנגדות נחרצת לתופעה, וכולם קראו לראשי הענף לנקוט צעדים משמעותיים כנגד התופעה המכוערת.

אין ספק שהעבודה עם פפ גוארדיולה עשתה רק טוב לשחקן, על המגרש ומחוצה לו. אמנם התדמית שלו היתה של סכסכן שפוגע במרקם של חדר ההלבשה, אולם אנשים שעבדו איתו צמוד מעידים דווקא על טיפוס חיובי, נעים ומתחשב, מה שתואם לתרומות שהוא מעניק (550 כרטיסים לחצי הגמר עבור ילדי בית הספר בו הוא למד) ולפעילויות שהוא מבצע בדרום לונדון, בה הוא גדל.

אוהדי ליברפול עדיין זוכרים לסטרלינג את המעבר שלו ליריבה ממנצ'סטר והוא זוכה לשלל "ברכות" מהם על המגרש ובמדיה החברתית. מעניין שדווקא קפטן הקבוצה, ג'ורדן הנדרסון, שומר איתו על קשרי ידידות והוא תיאר את המעבר של סטרלינג לסיטי כ"צעד אמיץ". הוא אמר לעיתון הבריטי טלגרף שסטרלינג בעל מוטיבציה חזקה ושאיפות להתקדם אישית ומקצועית, שמגובות בעבודה קשה ובנוכחות חיובית בחדר ההלבשה: "ראינו בתקופתו בליברפול שיש בו משהו מיוחד, שיש לו את המנטליות הנכונה ושהוא בחור נהדר. היום אני מרגיש שהוא סוג של מנהיג בנבחרת אנגליה".

בעבר התקשיתי לקבל התבטאויות פומביות של ספורטאים בפרט וסלבריטאים בכלל בנושאים ציבוריים, מתוך חשיבה מתנשאת של "מה הם מבינים בכלל", או "שימשיכו לבעוט בכדור ולא לדבר".
היום דעתי שונה. בזכות המדיה החברתית יש לספורטאים, לזמרים ולדוגמניות השפעה עצומה על מיליוני עוקבים ומעריצים, ששותים בצמא כל משפט או תמונה שהם מפרסמים. איני מצפה מהם להתבטא בנושאים פוליטיים או כלכליים, אלא בנושאים חברתיים, שבהם לא צריך תואר שני, אלא רק היגיון בריא והסתכלות אובייקטיבית.

יכול להיות שאני לא מבין כלום, אבל גם אשף התקשורת ואמן יחסי הציבור מספר אחת בישראל, בנימין נתניהו חושב כך, אחרת איך תסבירו את התגובה הסופר מהירה והאגרסיבית שלו לציוץ שהעלתה רותם סלע לגבי שיוויון בחברה הישראלית. ביבי הגיב לה מהר יותר מתגובותיו לכל ציוץ של גנץ, לפיד או בנט, מכיוון שהוא מבין את ההשפעה שיש לה על הציבור.

אז מה מאמן הנבחרת רואה בסטרלינג שאין אצל האחרים?
הוא מזהה אצל סטרלינג בגרות ואומץ שיצאו לאור בהתבטאויות שלו ובעמדה הברורה שלו נגד גילויי גזענות בכדורגל ובחברה.
הוא רואה שסטרלינג גורם לאנשים ללכת אחריו ולחקות אותו.
הוא מבין שאלה החומרים מהם בנויה מנהיגות.

ואולי אפשר להסתפק במה שאמר עליו מאמן נבחרת אנגליה לשעבר, רוי הודג'סון, כשצירף אותו לסגל ב 2014 :"He’s got bollocks" (בתרגום חופשי: יש לו ב…).