״רק לא גריפינדור, רק לא גריפינדור״, מילמלתי לעצמי, דורות על גבי דורות שהמשפחה משובצת לסלית׳רין, בדיוק כמו שהשלט בגינה ליד כלוב הנחשים מסגיר: ״סלית׳רין טהורה לעד״.
״רק לא גריפינדור, רק לא גריפינדור״, חזרתי לעצמי כמו איזו מנטרה, הרי גדולים וחכמים ממני כבר אמרו לפניי ש״מחשבה יוצרת מציאות״, גם ככה אני סופג אש בבית בגלל שאני אוהב כדורגל הרבה יותר מקווידיץ׳. רייבנקלו עוד יתקבל בהבנה, להאפלפאף יש את הצבעים הנכונים, אבל אם זה יהיה גריפינדור אמיט חרפה על כל המשפחה.
״רק לא גריפינדור, רק לא גריפינדור״, לחשתי בדרכי אל מצנפת המיון, אולי הרגע הכי קשה ומלחיץ בחייו של קוסם צעיר, עיני כל האולם נשואות אליך ואתה מרגיש כאילו זה עיני כל העולם.
״רק לא גריפינדור, רק לא גריפינדור״, התחננתי בעודי פוסע ובזווית עין קלטתי את ג׳יני וויזלי בוחנת אותי במבטה, ישר זקפתי את הגב והלכתי בצעדים בטוחים. חשוב לי להרשים אותה, אמנם מגריפינדור וממשפחה של בוגדי דם, אבל ג׳ינג׳יות תמיד היו החולשה שלי.
״רק לא גריפינדור, רק לא גריפינדור״, נשאתי תפילה אחרונה, אומרים שהמצנפת אף פעם לא טועה, אבל אין לדעת מתי תהיה הפעם הראשונה.
״רק לא גריפינדור, רק לא גריפינדור״, חצי חשבתי-חצי אמרתי לעצמי בעודי מתיישב על הכיסא והפרופסור מקונגל מניחה על ראשי את המצנפת. בקושי נגעה בשערות ראשי, ממש עניין של שבריר שנייה, והמצנפת צעקה לאוויר העולם: ״בית"ר, רק בית"ר!".
המולה החלה באולם, איך זה ייתכן שהילד שובץ ולא לאחד מארבעת הבתים?
המצנפת כדרכה בקודש ענתה בחמשיר:
״במשך אלפי שנים מילאתי את תפקידי נאמנה,
כמעט ואיני מתלבטת ואף פעם איני טועה
החכמה של רייבנקלו כאן לא תעזור,
וגם לא תשנה העובדה שהדם שלו טהור
לא אומץ ליבם של גריפינדור ולא האפלפאף טובי הלב,
הילד הזה רק על דבר אחד חושב
לא שיקויים, לא קווידיץ׳, גם לא המטאטא שנושק לרקיע,
הלב שלו מושך רק למקום אחד, רק ליציע
אז אמנם הורגלנו לארבע תשובות ותו לא,
אבל יש רק דבר אחד נכון בשבילו.
אכן הרצף של אלפי השנים היום נשבר,
אבל יש דבר אחד חזק ממני, מדמבלדור או מוולדמורט – וזו בית״ר!״
