פגרת הקורונה שנכפתה עלינו, יחד עם עלייתה של העיר בני ברק לכותרות, גרמו לי לכתוב על שתיים מהאהבות הגדולות שלי ביותר שלי: תרבות העידוד והעולם החרדי.
עצמו עיניים לרגע ודמיינו יחד איתי. נניח שהצלחנו לעשות את הדבר הקשה, אולי הבלתי-אפשרי, ולשכנע את אחינו החרדים לעזוב את דרכם הבדלנית ולהצטרף לליגת העל בכדורגל. נניח שהצלחנו לעשות את הלא יאומן, ולאחד את החרדים בני עדות המזרח, את קהילות החסידים השונות ואת הליטאים (או שמא נאמר המת׳נגדים בז׳רגון החרדי), כולם תחת דגל אחד. נניח שמאחד מהמעוזים החרדיים במדינת ישראל הייתה קמה קבוצת כדורגל: בני ברק, בית שמש, ירושלים, מודיעין עילית או אלעד. עזבו, בואו נלך על הקליל – ביתר עילית מקימה את קבוצת הכדורגל בית״ר ביתר עילית.
באותו הרגע ממש חיל ורעדה יאחזו בכל ארגוני האוהדים בארץ הקודש. מלה פמיליה ואולטראס הפועל, דרך הקופים הירוקים והפאנטיקס, ועד אולטרה סאות׳ ובריגדה מלחה – הפחד והחשש יחלחל בין כולם, שק ואפר יצע לרבים.
יודעים מה? למה אני חושב בקטן? ״האיגלס״ של ראג׳ה קזבלנקה ו״לה דוסה״ של בוקה ג׳וניורס לא יוכלו לעצום עין בלילה, ״הקורבהסוד״ של מילאן ו-”UF97” של איינטרכט פרנקפורט יעברו למצב טיסה. התחרות הוכרעה, הכתר הועבר, הקהל החזק בעולם התיישב על כס המלכות.
בתמציתיות, מספר נקודות שיבהירו למה למגזר החרדי פוטנציאל להפוך לקהל הטוב ביותר בעולם.
תיאום ואורגניות – ✔
לא מפחדים מהמשטרה – ✔
אוהבים לשיר – ✔
מקשיבים לאיש גדר – ✔
מגיעים במספרים גדולים – ✔
לבושים שחור כנהוג בעולם האולטראס – ✔
דבקות ונאמנות חסרת פשרות – ✔
עכשיו, לאחר שהפוטנציאל האדיר ולא ממומש הזה הוסבר, נעבור יחד ליומן האליפות של בית״ר ביתר עילית (ומעתה נקרא להם בקצרה – ביתר עילית).
****************
התאריך הוא ד׳ בסיוון (24 במאי למניינם ימ״ש), רק לפני שבוע התקיימה הפגנת ה-80 אלף מול משרדי ההתאחדות לכדורגל, אחרי ששני חברי האולטראס של ביתר עילית, ״בחורים בשחור״, הורחקו מהמגרשים עד שנת השמיטה הבאה. בעוד כיומיים תצא הקבוצה למשחק האחרון של העונה כשהיא במקום השני. מועדון הכדורגל החרדי הראשון בליגת העל יצפין למשחק חוץ בקריית שמונה מול המוליכה עירוני, כאשר רק נקודה אחת מפרידה בין הקבוצות. דרמה כזו לא הייתה מאז מעמד קריעת ים סוף.
פשקווילים בזו הלשון נתלו ברחבי העיר: ״האחיכם יעלו למלחמה ואתם תשבו פה״, בשם האדמו״ר המקובל הרב עדן הזארד שליט״א, אנו קוראים לכל בחורינו המצוינים לתמוך בקבוצה במשחק הגורלי. אוועי דייעז (Away days) כמיטב המסורת, וודקה והרינג לכל דכפין. איש בל ייעדר!״. אנשי הממון ובעלי השררה בעולם החרדי זיהו את ההזדמנות, הוציאו שיירות של אוטובוסים עמוסי בחורים למשחק, עם עצירה כמובן בקבר הרשב״י הקדוש במירון, להצלחת הקבוצה.
בכניסה לקריית שמונה הוקם מתחם מאולתר, אוהל ״הכנסת אורחים וגמילות חסדים״ ובו יין וקיגל לכל דורש. לאחר גמר הציבור אכול ושתו כטוב ליבו יין, חברי ״בחורים בשחור״ מתחילים לחמם את הגרונות, אוחזים איש באחיו, קופצים ושרים ממעמקי גרונם את מיטב רפרטואר השירים שלהם לקראת המשחק המכריע.
השיח ברחובות ביתר עילית וגם בדרך למשחק מלא השתאות. בחורים מדברים ביניהם, לא מאמינים שהקבוצה נמצאת פסע מזכייה באליפות. זקני העיר נזכרים בשבר האמון שפקד את הקבוצה מספר שנים קודם לכן, לאחר סכסוך שהתגלע בין האוהדים להנהלה. גדולי הקבוצה אפשרו כניסה של שוטרים ליציע באחד המשחקים. שבוע לאחר אותו אירוע, ״בחורים בשחור״ מחו כנגד ההנהלה על-ידי כך שלא עודדו כל המחצית הראשונה, והסתפקו בפריסת באנר גדול ובו הפסוק: ״ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן״.
עוד זכור כיצד אנשי הפלג הירושלמי הקיצוני (המכונים בתקשורת הציונית ״הקומץ״), איימו באותות ובמופתים על השדרה הגבוהה של הקבוצה, שלא יפתח חס ושלום בהרכב אף לא שחקן אחד שלא טבל במקווה לפני המשחק. טענתם הפשוטה הייתה ש״בית״ר עילית טהורה לעד״.
התקשורת התל-אביבית מתקשה להתמודד עם הצלחת הקבוצה, לכן הכותרות ערב המשחק מתמקדות במספר שחקני ביתר עילית שמסרבים בכל תוקף לשיר את ההמנון הציוני. פתאום בוער לתקשורת מדוע שחקן בקבוצה ישראלית לא שר את ההמנון. ל״בחורים בשחור״ כל זה לא משנה, אין כרטיס שלא נמכר במכירה המוקדמת ואם יכלו היו מוכרים גם שישים ריבוא כרטיסים.
עם העלייה לכר הדשא, שני הקפטנים לוחצים ידיים, רב מרדכי הלוי, השוער והקפטן של ביתר עילית, כמו שנאמר ״וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ״, מיישר מבט לקהל ואומר להם ללא מילים ״אנחנו על הדשא, אתם ביציע – מנצחים ביחד״. ״הבחורים בשחור״ בתצוגה מהסרטים לפני פתיחת המשחק. גלילים, דגלים, באנרים, קונפטי, אבוקות, חזיזים ורימוני עשן לרוב, אווירה פנטסטית בעיר הצפונית כשהקהל האורח נותן את הטון.
כיאה לליגה שלנו, המשחק לא התעלה לרמה גבוהה והתוצאה נותרה מאופסת עד לדקות הסיום. בדקה ה-90, רגע לפני שריקת הסיום, פרץ המגן הימני של ביתר עילית (״מגינם של ישרואל״ ככינויו ביציע), מלווה בשירת ״וּפָרַצְתָּ״, ניסה להעביר כדור רוחב לרחבה אך נבלם וזכה בקרן.
אל הקרן ניגש אמן המצבים הנייחים של הקבוצה ז׳וניניעאו, ככתוב ״וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ״. בלב הערבוביה שנוצרה ברחבה, הכדור ניתז לחלוץ הקבוצה רבי יעקב שוונקי (אל נא תתבלבלו עם שוונקי, החלוץ שהיה בית״ר ירושלים ב-2007), כשרק בלם אחד שומר עליו בדרך אל השער. כמאמר הפסוק ״וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ״, רבי יעקב גובר על השומר שלו ושולח חץ לפינה הימנית ולרשת – ביתר עילית אלופת המדינה בפעם הראשונה בתולדותיה!
הטיש שהחל באותו הלילה בחצרות ביתר עילית נמשך כשבוע ימים, ועם תומו אף נאמר כי ״מי שלא ראה שמחת אליפות מהי, כאילו לא ראה שמחת בית השואבה ולא ראה שמחה מימיו״. היין זרם כמים, ומוטי שטיינמץ הקליט את שיר האליפות ״שאו שערים ראשיכם״, כמחווה למלך השערים בעל ראש הזהב, רבי שמעון דה מפצעאיץ.
****************
מקורות:
האחיכם ילכו למלחמה ואתם תשבו פה – במדבר, לב׳
ה ילחם לכם ואתם תחרישון – שמות, יד׳
60 ריבוא = 600000
וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ – מגילת אסתר, פרק ב׳
״מגינם של ישוראל = על שם סניגורם של ישרואל, רב יצחק מברדיצ׳ב
וּפָרַצְתָּ –
וירם קרן לעמו – תהילים, קמח׳
ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו – בראשית, לב׳
שאו שערים ראשיכם – תהילים, כד׳
