בימים אלו ממש חוגגת יובנטוס דאבל רביעי ברציפות, שממשיך את השליטה שלה בזירה המקומית בשבע השנים האחרונות. כשדנים ב"גברת הזקנה" הנוכחית, אחד הדברים הראשונים שעולים לראש הוא ההגנה שלה, ובעיקר הרביעייה שהייתה שם עד לקיץ האחרון, הידועה בתור ה-BBBC.
ג'יג'י בופון ושלישיית הבלמים אנדראה ברצאלי, לאונרדו בונוצ'י וג'ורג'יו קייליני נעלו את השער באמנות הקרובה לשלמות (ואף מינפו זאת לנבחרת הלאומית), וגם כיום נזכרים האוהדים בגעגועים בציוות הזה. אך כשזוכרים אותם, נוטים לשכוח שחקן הגנה נוסף שהיה שותף מלא לרצף התארים ההיסטורי – מדובר כמובן במגן הימני סטפן ליכטשטיינר.
למרות ששמו עובר פעמים רבות מתחת לרדאר ולא תמיד הוא זוכה להערכה לה הוא ראוי, השוויצרי היווה בורג משמעותי בקבוצה שקבעה הישגים חסרי תקדים וכבשה את איטליה. כעת, לאחר ששיחק את משחקו האחרון בסרייה א', זוהי הזדמנות טובה להזכר בתרומתו וברגעי הקסם איתו.
חילוף מנצח
העונה הנוכחית הייתה הפכפכה עבור ליכטשטיינר אפילו במונחים שלו, אבל הוא סיים אותה יותר כמנצח מאשר כמפסיד. תחילתה הייתה מאכזבת – הוא לא נכלל בסגל הקבוצה לליגת האלופות, זו השנה השנייה ברציפות, ואלגרי העדיף על פניו את הרכש שהונחת לבקשתו ממילאן, מאטייה דה שיליו. המגן איטלקי הוערך מאד על-ידי המאמן עוד מימיהם המשותפים בבירת האופנה, ורבים סברו כי זמנו של ליכטשטיינר במדי הזברה הגיע לקיצו.
אז סברו. שלב בתים בינוני, לצד החזרתו לסגל לקראת השלבים המתקדמים של המפעל, הזכירו לנו את החשיבות האמיתית של המגן הוותיק. בשלב שמינית הגמר, בו הוגרלה יובנטוס נגד טוטנהאם, היא הגיעה אל משחק הגומלין בוומבלי לאחר תיקו ביתי מאכזב ויכולת משחק ירודה. לאורך שני המשחקים נדמה היה כי שכחה איך לשחק כדורגל, ורק במזל ספגה שער אחד בלבד מהאנגלים במחצית הראשונה בלונדון.
בדקה ה-60 החליט אלגרי לבצע שינוי והעלה את ליכטשטיינר במקום מהדי בנעטייה, ומאותו רגע הגברת הזקנה נראתה כמו קבוצה אחרת לחלוטין. ארבע דקות הספיקו למגן בשביל להגביה כדור לרחבה, אותו תרגם בנגיעה סמי חדירה לבישול, ולאחר שלוש דקות נוספות לוח התוצאות כבר הראה יתרון 2:1 איטלקי – שנשמר עד הסיום. ההשפעה של ליכטשטיינר הייתה מיידית ובולטת, ויש שיגידו שאף מכריעה בהעפלה לרבע הגמר.
אם זה לא מספיק משכנע, בגומלין בברנבאו עלה שוב כמחליף, הפעם בדקה ה-17 במקום דה שיליו, ובישל את השער השני למריו מנדז'וקיץ' בדרך לנצחון גדול שלא הספיק. אגב, בפיאסקו הביתי מול ריאל מדריד הוא כלל לא שיחק, ואת אגף ימין אייש אותו דה שיליו, שעיקר תרומתו למשחק הסתכמה בצפייה מהצד בזינוק של כריסטיאנו רונאלדו שניות לפני המספרת המפורסמת. בחירת המגן הימני הפותח נראית תמוהה? לא עבור ליכטשטיינר, עבורו זה הפך לשגרה באלופת איטליה.
היחיד שנשאר
במקור הובא מלאציו המגן המשתפר דווקא בשביל לפתור את מצוקת האגף הימני ביובנטוס. רק כדי לסבר את האוזן – עד אז שיחק באגף ימין מרקו מוטה, שמשמע שמו בלבד מעורר חלחלה בכל ביאנקונרו עד היום. הייתה זו העונה הראשונה תחת שרביטו של אנטוניו קונטה, והקבוצה עברה מתיחת פנים עמוקה כדי להתאים למערך ה-3:5:2 בו דגל. שימוש בשחקן כנף בודד בכל אגף הוא תובעני במיוחד ודורש תרומה בשני צדי המגרש, וספקות החלו לצוץ בדבר יכולתו של המגן לעמוד במשימה. שלא בפעם הראשונה, את התשובות סיפק על המגרש. ויצא מנצח.
הפתיחה רמזה על הבאות – משחק הליגה הראשון של העונה, נגד פארמה, היה המשחק הראשון ב"יובנטוס סטאדיום" החדש, ובנוסף משחק הבכורה של קונטה וליכטשטיינר. וכמה סמלי היה שדווקא המגן כבש את השער הראשון בתולדות האצטדיון. אותה עונה הסתיימה בזכייה באליפות ללא הפסד ליגה, בעוד השוויצרי השתלט על אגף ימין ופתח ב-36 משחקי ליגה מתוך 38. שחקנים כמו שחקן הכנף מילוש קראסיץ' והמגן-בלם מרטין קאסרס בילו לא מעט דקות על הספסל, אבל גם זה לא הבטיח את מקומו בהרכב.
בעונה שלאחר מכן הובא בקול תרועה רמה מאוריסיו איסלה הצ'יליאני מאודינזה. הכוונה הייתה להפוך אותו לשחקן פותח, והעונה של ליכטשטיינר נפתחה בצורה דומה לקודמת – ספקות בדבר מעמדו, שער ביתי נגד פארמה במשחק הפתיחה והשתלטות מחודשת על עמדת המגן הימני. וכשהתייצב לבסוף מעמדו תחת קונטה, הגיע אלגרי חובב הרוטציות וטרף את הקלפים. במשך 4 העונות תחתיו שחקנים שונים נוסו בעמדה זו, ואם הצבתו של דני אלבס באגף עוד התקבלה בהבנה ולרוב הצדיקה את עצמה, שילובם של דה שיליו ובמיוחד אנדראה ברצאלי הבלם לא התקבלו בחיוב בקרב רוב האוהדים. בדיעבד, לאור התצוגות של ליכטשטיינר בליגת האלופות נדמה כי יש צדק בדבריהם.
כך או כך, השורה התחתונה היא הקובעת – שחקני הגנה באו, הלכו והתחלפו, וליכטשטיינר לא זז לשום מקום, למרות דיווחים על הצעות מצד ברצלונה וצ'לסי. בכל השנים הפגין נאמנות, יציבות ובעיקר – עקביות. תשאלו את פארמה – ב-3 מתוך 4 משחקים נגדה כבש השוויצרי, במה שמהווה רבע מכל שעריו בליגה במדי יובנטוס. ואם מדברים על שערים, ראוי לציון שערו הזכור ביותר, אותו כבש ליכטשטיינר דווקא במדי לאציו.
ברומא היה לציאלי, או יובנטינו
עוד לפני שביסס עצמו כאחד המגנים הטובים בעולם במדי יובנטוס, העביר ליכטשטיינר שלוש שנים בצד התכול של בירת איטליה. לאציו רכשה אותו מליל הצרפתית, בסכום מגוחך של 1.5 מיליון יורו, והוא פשוט כבש את אוהדי הקבוצה. הנשרים היו שקועים מספר שנים במרכז הטבלה, אבל זכו עמו בגביע האיטלקי ובסופרקופה. האוהדים עדיין זוכרים אותו, בין היתר בזכות מערכת היחסים הטעונה שלו עם היריבה העירונית, רומא, והדרבי בעונת 2008/09 היה גולת הכותרת.
לאציו הגיעה למשחק כאנדרדוג, אבל עלתה ליתרון כפול כבר בדקה ה-4. רומא צימקה בחלוף שש דקות והחלה לפנטז על קאמבק לקראת העלייה למחצית השנייה. אז פינטזה. כשעה משריקת הפתיחה, הגבהה קשתית הגיעה למגן השוויצרי שקפץ מעל כולם וכבש מקרוב את השלישי של התכולים. אחוז טירוף רץ לאוהדים ביציע לחגוג. אם זה לא מספיק, הוא סחט לאורך כל המשחק עבירות עליו, כולל כרטיס אדום לשחקן יריב, ובאופן כללי הבהיר לרומא שחיבה לא תהיה ביניהם.
באותו הדרבי כבש גם חברו של השוויצרי – אלכסנדר קולארוב. השניים יצרו שיתוף פעולה פורה באגפים, והיו מנקודות האור של הקבוצה ההיא. מכירתו של הסרבי למנצ'סטר סיטי הייתה אחד הגורמים לעזיבת ליכטשטיינר עונה אחת לאחר מכן, זאת למרות שהבטיחה לאציו מקום באירופה. אגב, קולארוב משחק כיום במדי אותה רומא, ובכך העניק לשוויצרי נקודת זכות נוספת – מעבר מלאציו ליובנטוס הוא דבר אחד, וחציית הכביש, גם אם בעקיפין, היא דבר שונה לחלוטין.
גם במדי יובנטוס לא פספס ליכטשטיינר הזדמנויות להתגרות באוהדי רומא, וזכור במיוחד נצחון ה-4:0 של הגברת הזקנה. לאחר שהזאבים ספגו את השער האחרון הראה המגן לאוהדי היריבה ארבע אצבעות, כחיקוי של החגיגות של פרנצ'סקו טוטי במשחק בין הקבוצות 8 שנים קודם לכן, כשרומא הייתה זו שהבקיעה רביעייה ללא מענה. אריק לאמלה, שעלה כמחליף במדי רומא, לא אהב את התנהגות השוויצרי וירק עליו בעוברו מולו. התוצאה? לאמלה הורחק משלושה משחקים בעקבות המקרה, ליכטשטיינר המשיך לזכייה באליפות, ושוב יצא עם ידו לעליונה.
מאצן עם לב גדול לקטר עם לב ענק
בפן המקצועי יותר, השדרוג של ליכטשטיינר בזכות המעבר ליובנטוס התבטא אפילו בכינויים שהודבקו לו. אם בלאציו קיבל את השם "פורסט גאמפ" עקב הריצות התכופות שלו באגף, ביובנטוס זכה לכינוי "הקטר השוויצרי", שבהחלט נשמע מאיים ודורסני יותר. השוויצרי הפך למושא להשוואה והערצה ולאהוב האוהדים בזכות המסירות והנחישות שלו, זאת, כאמור, למרות חוסר וודאות קבוע בדבר מעמדו ועתידו. אי-הכללתו לסגל ליגת האלופות, הבאת שחקנים מתחרים לעמדתו, התחושה הכללית שמאמנים לעתים רואים בו כאחת מנקודות התורפה של הקבוצה – כל אלה מלווים את ליכטשטיינר מאז ימי האליפות הראשונה ונראה כי מבחינתו באמת מיצה את התקופה ביובנטוס.
אבל לא כך יזכרו האוהדים. הם יזכרו ארועים כמו המשחקים מול רומא. הם יזכרו את משחק החוץ מול בורוסיה מנשנגלאדבך בשלב הבתים בעונת 2015-16. הגברת הזקנה, כהרגלה, סיפקה תצוגה משמימה וככל הנראה הייתה מפסידה אם לא המגן השוויצרי שלה, שכבש שער מרהיב, סיכל כל פעולה התקפית באגף והציל לה נקודה בחסרון מספרי. מאחורי הקלעים מסתתר סיפור מרגש הרבה יותר – היה זה משחקו הראשון של ליכטשטיינר לאחר התאוששות מניתוח לב שהשבית אותו לחודש. ההחלמה הייתה אמורה לארוך יותר זמן, אבל ליכטשטיינר עבד לילות כימים בשביל לחזור בהקדם ובא על שכרו. הוא נזרק ישר למים העמוקים וסחף אחריו את כל הקבוצה. אמנם זה לא הספיק על מנת להכנס לסגל הקבוצה במפעל בעונות הבאות, אבל זה הספיק בהחלט על מנת להכנס ללבם של האוהדים לעד.
הנבחרת היא הבית
דווקא בנבחרת שוויץ זוכה ליכטשטיינר לקרדיט בלתי מוגבל, ואף עונד את סרט הקפטן מאז היורו האחרון. בצעירותו הרבה להופיע בנבחרת הצעירה (30 הופעות) וזומן לנבחרת הבוגרת בשלב מאוחר יחסית, כשהיה כמעט בן 23. למרות זאת, במהרה התבסס כשחקן מפתח ותפס את מקומו של פיליפ דגן הותיק באגף. אוטמאר היצפלד ומחליפו, ולדימיר פטקוביץ', סמכו עליו בעיניים עצומות וכיום חסרות לליכטשטיינר שתי הופעות בלבד כדי להגיע ל-100 כאלה, נקודת ציון שרק שלושה שחקנים הגיעו אליה. עם תום שלב הבתים במונדיאל הוא צפוי לחלוק את המקום השלישי בכמות ההופעות לצד עם סטפן שפויזאט שפרש לפני יותר מעשור.
גם בנבחרת הוא אינו מרבה לכבוש, ואם כבר עושה זאת – זה חייב להתרחש על אדמת שוויץ. כל שמונת שעריו הובקעו במשחקי בית, כולל צמד ב-4:4 המטורף מול איסלנד במוקדמות מונדיאל 2014 שהבטיח לנבחרתו קמפיין מוקדמות נטול הפסדים. אל המונדיאל הקרוב מגיע המגן כמנהיג הנבחרת, וכשחקן המבוגר והמנוסה ביותר. לא מן הנמנע שיהיה זה המונדיאל האחרון שלו ויהיה מעניין לראות אותו מתמודד עם החולייה ההתקפית המרעננת של נבחרת ברזיל במשחק הראשון שלו בטורניר. מונדיאל מוצלח יסיים את העונה בטעם טוב ויעלה את המנויות של השוויצרי בקבוצתו הבאה, תהיה אשר תהיה.
לאיזו תחנה ימשיך הקטר?
זהות התחנה הבאה שלו מעוררת לא מעט ספקולציות. בניגוד ללא מעט שחקנים מתבגרים במצבו, המגן לא נמשך לליגה הסינית ("בשביל מה לי לעבור לסין? זה לא שחסר לי כסף"). לעומת זאת, ה-MLS שבארה"ב יכלה להיות אתגר חדש, לדבריו, אבל בשבועות האחרונים נפוצים דיווחים דווקא על עניין מצד בורוסיה דורטמונד.
למרות שלגרמנים יש באגף את לוקאש פישצ'ק, הצעיר מליכטשטיינר בשנה וחצי, זוהי לא ידיעה תלושה מהמציאות. ראשית, בקיץ האחרון צצו דיווחים על עזיבה אפשרית של ליכטשטיינר וניס הצרפתית הוזכרה כמועמדת לקלוט אותו. את הקבוצה מהריביירה אימן אז בן ארצו של ליכטשטיינר, לוסיאן פאבר, שמונה לאחרונה למאמן הצהובים-שחורים והרעיון להתאחד עם המגן בקבוצה אחרת הוא יותר מלגיטימי. שנית, דורטמונד מתאפיינת בשנים האחרונות בחוסר נסיון לצד נאיביות וסף שבירה נמוך, וליכטשטיינר מסוגל להביא עמו את מה שכה חסר שם – ווינריות, רעב לתארים ושאיפה לנצח. אחרי הכל, יובנטוס היא המקום ללמוד את כל זה.
פארמה הבטיחה לא מכבר את חזרתה לסרייה א' והיה זה משעשע לו הייתה סופגת מרגלי ליכטשטיינר שוב, אבל הזמן שלו באיטליה תם, כך שסגירת המעגל הזו ירדה מהפרק והתחלפה באחרת. סטפן שפויזאט שיחק בעצמו בדורטמונד בשנות ה-90 וזכה איתה בין היתר בשתי אליפויות ובליגת האלופות, לפני שעבר לגראסהופרס – בה שיחק ליכטשטיינר בצעירותו. מי יודע, אולי מה שדורטמונד הייתה צריכה בשביל זכייה בתארים הוא שחקן שוויצרי עם קשר לגראסהופרס. ואם אכן זהו המצב, אולי – רק אולי – יהיה זה מה שיביא לקטר השוויצרי את ההכרה שהוא ראוי לה.
