// רועי אורן
לאחרונה מונה ההולנדי רונאלד קומאן לתפקיד מאמן נבחרת הולנד כשהוא מחליף את דיק אדבוקאט לאחר הכישלון להעפיל ליורו 2016. קומאן חתם לארבע שנים וחצי והועדף על פני פרנק דה-בור אשר פוטר לאחרונה מקריסטל פאלאס. מעין סגירת מעגל, כשהתפקיד הראשון של קומאן לאחר שפרש ממשחק פעיל היה עוזר מאמן בנבחרת. בנוסף לדה בור, גם לואי ואן חאל הוזכר כמועמד לתפקיד, באופן טבעי, כמאמן האחרון שהצעיד את הולנד לטורניר גדול (עד חצי גמר מונדיאל 2014).
קומאן הודה בעבר שהוא רואה באימון נבחרת הולנד כמשאת נפשו והוא משווה תפקיד זה לאימון של אחד ממועדוני העל ביבשת כמו ברצלונה (בה גם שיחק), ריאל מדריד או מנצ'סטר סיטי. בשנת 2012 הוצע לקומאן לאמן את נבחרת הולנד, אך הוא סירב לקבל עליו את התפקיד בטענה כי אינו מוכן. בתום מונדיאל 2014 ואן חאל עזב וחתם במנצ'סטר יונייטד וקומאן קיווה לתפוס את מקומו כמאמן הנבחרת. ההתאחדות ההולנדית לבסוף בחרה בחוס הידינק, כשדני בלינד מתמנה כעוזרו (ולימים החליף אותו במהלך מוקדמות יורו 2016).
שיטת מינוי המאמנים בהולנד
בהולנד יש שיטה מרתקת למינוי מאמנים: תחילה בוחרים בשחקן עבר (לא משנה מה הרקורד המקצועי שלו כמאמן), אך אם הוא לא עומד במשימה, ממנים את אחד המאמנים הוותיקים: אדבוקט, ואן-חאל, הידינק ואחרים.
כאמור את מוקדמות מונדיאל 2018 פתח דני בלינד, ובהמשך פוטר והוחלף על ידי אדבוקט.
קומאן השחקן
כמו בלינד, גם קומאן שיחק את רוב הקריירה כבלם (אבל הוצב גם כקשר פעמים רבות), והיה ידוע בבעיטות החופשיות שלו, כמו זו שסידרה לברצלונה את גביע האלופות הראשון שלה ב-1992 (ניצחון 1-0 על סמפדוריה).
את הקריירה שלו כשחקן החל ב-1980 בכרונינגן, ומשם עבר לאייאקס, פ.ס.וו (שם גם זכה בגביע האלופות ובטרבל), בארסה וסיים בפיינורד, כשהוא פורש ב-1997. סה"כ כבש מספר מדהים של 239 שערים ב-685 הופעות, ושותף ב-8 אליפויות עם הקבוצות השונות, כולל 4 ברצף עם ברצלונה תחת קרויף.
במדי הנבחרת קומאן הופיע 78 פעמים בין 1982 ל-1994 וכבש 14 שערים. הוא הופיע ב-4 טורנירים גדולים, כולל יורו 88' בו זכו ההולנדים. הוא זכה פעמיים בפרס הכדורגלן ההולנדי של השנה, ונבחר לנבחרת הטורניר ביורו המדובר.
קריירת אימון
את תחילת דרכו על הקווים קומאן עושה כעוזר, בתחילה בנבחרת הולנד תחת הידינק ואח"כ בברצלונה, לפני הג'וב הראשון כמאמן ראשי בויטסה, אותה הוא מצליח להוביל בניגוד לציפיות לשחק בגביע אופ"א. ההצלחה בארנהיים מובילה אותו לאייאקס, שם הוא זוכה בשתי אליפויות כשרפאל ואן דר ואארט, ווסלי סניידר וזלאטן איברהימוביץ' הצעירים מככבים.
עונת 2004-05 פחות מוצלחת, וקומאן עוזב בפברואר. מפה, אחרי כמעט 4 שנים באותו מועדון, הוא מתחיל לפתח מנהג של לעזוב, בין אם ברצון או בכוח, די מהר כל תפקיד אליו הוא ממונה: בנפיקה, פ.ס.וו (זוכה באליפות), ולנסיה, אלקמאר. בפיינורד הוא מחזיק שלוש עונות, ואז עושה את הקפיצה מעבר לתעלה, לאנגליה. שנתיים לא רעות בסאות'המפטון, עונה סבירה עם אברטון ואז, כשמגיע הכסף הגדול למועדון הקטן של העיר ליברפול, קומאן והטופיז קורסים, והוא מפוטר לפני סוף אוקטובר של עונתו השנייה בקבוצה.
המשימה של קומאן עם נבחרת הולנד
כזכור, נבחרת הולנד לא העפילה לשני הטורנירים הגדולים האחרונים (יורו 2016 שנערך בצרפת, ומונדיאל 2018 שייערך הקיץ ברוסיה) ונראה שתהליך חילופי הדורות בה לוקה בחסר. השילוב בין צעירים כישרוניים כמו דפאיי ווינאלדום לצד הדור הותיק (סניידר, ואן פרסי) לא הצליח, בנוסף לדור "האבוד" של הנבחרת (ראיין באבל ושות') שלא הצליחו להפוך לבורג מרכזי. כאשר אימן בסאות'המפטון נטען לגביו שהוא מאמן גדול לשחקנים בינוניים, או מאמן בינוני לשחקנים גדולים: הוא מסוגל להפוך שחקן בינוני לשחקן גדול (כפי שעשה למשל עם הבלם ההולנדי וירג'יל ואן-דייק), אך הוא מתקשה להפיק משחקנים גדולים כמו ווין רוני וגילפי סיגורדסן באברטון, את המיטב ולעשות את קפיצת המדרגה שקיוו לעשות איתו.
הבית הקשה יחסית אליו הוגרלה נבחרת הולנד בטורניר ליגת האומות, הכולל בין השאר גם את נבחרות גרמניה וצרפת, אמור לשמש כבסיס של בניית הנבחרת מחדש, כדי שהיא תוכל להעפיל בסופו של דבר ליורו 2020.
סניידר פרש/הופרש מהנבחרת, והקו של קומאן ברור: יותר צעירים, ואולי פחות שמות גדולים בכלל, שדי מתאים לכדורגל ההולנדי היום. אולי עם נבחרת אלמונית יותר יהיה לו יותר קל ליישם את תפיסת העולם שלו. קשה לחשוב על הולנד כנבחרת בינונית, אבל אם זה מה שיחזיר אותם לקדמת הבמה, הם יחיו עם "העלבון".
