ברשותכם, אפתח במשל קצר ומוכר על מנת לתאר את מצבה של מכבי חיפה מנקודת מבטי
יום אחד (נניח אמצע עונה שעברה) הגיע מלך גדול, עשיר ונורא (נניח המלך שחר) לתופר בורגני בעיר בורגנית (נניח גיא לוזון בעיר חיפה), ודרש ממנו לתפור לו את החליפה (קבוצה) הכי יפה ומרשימה בתקציב עתק (נניח 100 מליון שקלים), אחרת יערוף את ראשו. התופר, שלא ידע מה לעשות, נתן קולב ריק למלך ואמר לו שרק אדם חכם יוכל לראות את הבגד ועד כמה הוא יפה. עבר זמן מה (נניח כמה מחזורים) בו התהלך המלך עירום כביום היוולדו ברחובות העיר, מציג את גופו הלא מאומן וציודו הלא מרשים, כשאף אחד מתושבי העיר לא העז לפצות את פיו מחשש לראשו. ביום בהיר אחד (נניח עוד עשרה מחזורים) הילך המלך באותה התלבושת הדמיונית אותה "תפר" לו התופר, כשמתוך ההמולה שמע צעקות של ילד קטן (נניח אני): "המלך הוא עירום! המלך הוא עירום!". מיד החלו כל תושבי העיר להצביע על המלך הנבוך שהבין את אשר אירע, לאחר שביזבז את מיטב כספו, בשלב מאוחר, מאוחר מידי.
גבירותיי רבותיי הירוקים, המלך הוא עירום. ושום תירוץ של תופר כזה או אחר על קהל שנגדו (וסליחה ששרקנו בוז כשהקבוצה שלנו בפיגור 2-0 מול קבוצה שקיבלה רביעייה מהעולה מהליגה הלאומית במחזור שעבר) לא יעזור לטשטש את זה. לא את היכולת העלובה, לא את הניצחונות והתיקו הדחוק שהושגו עד כה מול הקבוצות הכי חלשות בליגה, ולא את החוסר בדרך ויכולת מאז שקיבל גיא לוזון את המושכות לידיו.
אני ועוד רבים כמוני, הם אותו ילד שצועק כבר שבועות וימשיך לצעוק, כל עוד לא יהיה שינוי דראסטי בקבוצה, המלך הוא עירום. ולמה? כי מי שיחמיא למלך במחזור השביעי על החליפה הכאילו יפה שלו, יקבל את הילד שצועק במחזור ה-20.
אבל אז זה יהיה מעט מידי, ומאוחר מידי.
