ביום ראשון ה-17/2, לפני קצת יותר משבוע, שבר מארו טפרי בן ה-26 את שיא ישראל במרתון סביליה כשעצר את השעון על 2:10:10 שעות וסיים שמיני במירוץ. הוא מחזיק כעת בשיאים הישראליים בכל ארבעת מרחקי הריצה הארוכים – 15 ק"מ, 20 ק"מ, חצי מרתון ומרתון.
התמזל מזלי וזכיתי לשוחח איתו למשך כחצי שעה ולראיין אותו באופן בלעדי לאתר הזווית.
***************
אתחיל ואומר תודה רבה על שהסכמת להתראיין, התרגשתי מאוד כשצפיתי בך שובר את השיא הישראלי במרתון בשבוע שעבר.
נתחיל בשאלה מעניינת – מתי גילית לראשונה את כישרון הריצה שלך?
"כבר בכיתה ט' עזבתי את הבית בקריית ים ועברתי לכפר הנוער בן שמן, אחי הגדול סיפר לי שהרמה הלימודית שם גבוהה ושם אוכל להרחיב את הידע שלי ולהשיג ציונים גבוהים. כבר בימיי הראשונים גיליתי שבכפר הנוער לומדים גם מספר אתלטים, רצים מקצועיים. באחד הימים התרחשה אליפות הפנימיות במירוץ שדה ומאמן הקבוצה של כפר הנוער גילה שחסר לו רץ אחד. הוא ביקש ממני להצטרף למשלחת ולייצג את הפנימייה. לא הסכמתי, בחיים לא רצתי בצורה מקצוענית לפני כן, בטח לא חמישה קילומטרים. הוא המשיך לבקש ויחד איתו גם יתר הרצים ולבסוף השתכנעתי ונסעתי לתחרות.
למרות שלא עברתי אפילו אימון אחד, סיימתי את המירוץ במקום השמיני. בין הצופים במירוץ היה גם דוקטור רפי וישניצר ז"ל, שהיה מאמן מוכר וידוע בישראל, הוא ניגש לברך אותי בסיום וכששמע שזה המירוץ הראשון בחיי ולעולם לא התאמנתי בריצה לפני כן הוא אמר: "אם תתאמן קשה וישקיעו בך אתה תוכל להגיע רחוק מאוד". הוא לקח אותי לרכב שלו, הוציא מהבגז' זוג נעלי ריצה ונתן לי במתנה. כמה ימים אחר כך הוא כבר צירף אותי לאגודת האתלטיקה של מכבי תל אביב והתחלתי להתאמן בריצה בצורה מקצוענית".
מעניין מאוד. בוא נקפוץ קצת קדימה בזמן – איך התכוננת למרתון הראשון שלך?
"שאלה טובה, יש הרבה מאוד הכנות שצריך לעשות לפני ריצת מרתון מקצועני ראשונה. המרתון דורש גם הכנה מנטלית משמעותית. אחרי שלושים קילומטרים הגוף כבר לא מתפקד והפוקוס כולו עובר לראש, אתה חייב להיות חזק. הכנה נוספת שעשיתי היו אימוני ריצה בגובה, בקניה ובאתיופיה. הרבה יותר קשה לנשום ולרוץ בגובה, החמצן דליל וקשה הרבה יותר לתפקד. אחרי מספר אימוני ריצה בגובה כשחוזרים לאירופה ולישראל הרבה יותר פשוט לרוץ."
באיזו תוצאה סיימת אותו? כמה השתפרת מאז?
"במרתון שנערך בברלין ב-2015 עצרתי את השעון על 2:19:20 שעות, מאז הצלחתי לשפר את השיא האישי שלי ביותר מתשע דקות".
מהם הרגלי התזונה המיוחדים שלך, לפני, במהלך ולאחר המרתון?
"קודם כל חשוב מאוד לאכול אוכל קליל ולא משמין, כל גרם שתעלה במהלך האימונים תצטרך לסחוב עליך במהלך המירוץ. ובכל זאת, בשבוע שלפני המרתון אני נוהג להעמיס ולאכול הרבה פחמימות כדי למלא את הגוף באנרגיה זמינה. אני אוכל הרבה מאוד פסטה ואורז. במהלך הריצה אני שותה משקה איזוטוני שכולל כמויות מלחים וסוכרים גבוהות, הגוף מתחיל לשרוף גם את השומנים ולהפריש את המינרלים והמלחים בזיעה ואני חייב לשתות בכל חמישה קילומטרים. גם לכך צריך להתכונן כבר באימונים בשביל שלא יתחילו דקירות חזקות וכאבי בטן בזמן המרתון. אחרי הריצה מחזירים בהדרגה את הנוזלים לגוף, אני שותה משקה חלבון מיוחד שמתאים לי התזונאי ואחר כך גם אוכל מוצרים שמכילים חלבון כדי להשלים את החוסרים".
מה דעתך על מצב ענף האתלטיקה בכלל והריצות הארוכות בפרט בישראל?
"אני חייב להודות שבשנים האחרונות הרמה לא הייתה כל כך טובה, אני וגירמה (שיאן ישראל הקודם, ששבר את השיא של מארו ונשבר בעצמו על ידו בשבוע שעבר) מתאמנים קשה מאוד ומעלים את הרמה אחד של השני וגם של יתר הרצים בישראל. חשוב לציין גם את לונה שמעלה גם היא את הרמה בארץ. משרד הספורט בארץ משקיע את מרבית המשאבים והתקציב בכדורגל, ואנחנו מקבלים רק את הפירורים שנשארים".
אילו שינויים צריכים להתבצע כדי להמשיך ולשדרג את ענף הריצות הארוכות בארץ?
"שוב, הכל מתחיל מכסף ותקציבים, השקעה כלכלית. אנחנו צריכים לצאת להרבה יותר מחנות אימונים במקומות כמו אתיופיה, קניה ואיטליה. אם אני הצלחתי לשבור את השיא הישראלי אז אני בטוח שעם קצת יותר השקעה בספורטאים הצעירים, הוא יכול להישבר שוב. בסופו של דבר, חוסר ההשקעה פוגע גם בהישגי הריצה שלי".
ובכל זאת, הגעת לציון דרך מרשים מאוד בשבוע שעבר.
"אני תמיד שואף גבוה יותר".
מעניין, איך אתה מצליח לשמור על מוטיבציה גבוהה כל כך גם אחרי שבירת השיא הישראלי?
"קודם כל, אני אוהב את זה. גם אם היית אומר לי שאני ממשיך לרוץ בלי שום תמיכה כלכלית הייתי ממשיך לרוץ. המירוץ מאתגר אותי, אני מציב מטרה ועושה הכל בכדי להגיע אליה ומוכיח לכולם שאני מסוגל. זו תחושת סיפוק אדירה ושמחה אינסופית".
האם כבר כילד חלמת לייצג את ישראל כרץ למרחקים ארוכים ולנפץ שיאים היסטוריים?
"תמיד אהבתי לרוץ, אבל לא באמת האמנתי שאהיה אצן מקצועי. למעשה, גם עכשיו, כשאני מסתכל אחורה על קריירת הריצה שלי עד עכשיו אני שואל את עצמי כל פעם מחדש 'זה אני? אני עשיתי את כל זה?'".
ספר לי בבקשה על הפעם הראשונה ששברת את שיא ישראל במרתון.
"קודם כל, השיא היה מוחזק למשך 15 שנה, אף אחד אפילו לא התקרב אליו. אפילו לא שאפו באיגוד האתלטיקה לשבור אותו. עשינו הכנה באיטליה וידעתי שאני מסוגל לשבור את השיא הישראלי גם בתנאי מזג האוויר הקשים שהיו באוגוסט בברלין. סיימתי את המירוץ במקום השביעי בתוצאה של 2:13:00 שעות, זה היה שיפור של יותר מדקה של השיא הקודם של היילה סטאין".
מה היו התחושות לאחר שהבנת ששברת את השיא? מה עבר לך בגוף באותם רגעים?
"מאוד מאוד שמחתי, זו הייתה התרגשות עצומה. אי אפשר להסביר במילים. זה נתן לי בוסט אדיר של מוטיבציה, הראיתי לכולם באיגוד האתלטיקה הישראלי שאפשר לעשות הכל אם רק רוצים, מתמידים ואוהבים את מה שעושים".
בשנים האחרונות ריצת המרתון הפכה לפופולרית במיוחד גם בעבור רצים חובבים, כמה גדול הפער בין רץ חובב למקצוען? במה הוא מתבטא?
"הרצים החובבים לא מתחייבים לאף אחד שיסיימו את המירוץ, זה שהם מגיעים לקו הסיום בריאים ושלמים זה הישג בשבילם. אני מכבד אותם מאוד, כל הכבוד להם על המאמץ והניסיון. לי, לעומת זאת, יש אחריות גדולה בכל מרתון שאני רץ, למדינה, לאיגוד האתלטיקה ולוועד האולימפי, אני צריך להחזיר להם על ההשקעה. חשוב גם לציין שמרבית הרצים החובבים הם אנשים מבוססים, עם כסף, עבודה טובה ומספיק זמן פנוי. לצערי הרב זה לא מתאפשר כלל לאנשים פשוטים חסרי אמצעים".
אם כבר הזכרת את הפן הכלכלי, מרתוניסט מקצוען יכול להתפרנס בכבוד בימינו?
"בינתיים הכסף שאני מקבל מספיק לי, אבל אני לא חושב שהם נותנים לי באמת מה שמגיע לי לאור ההשקעה והמאמצים שלי".
האם למרתוניסטים כמו לספורטאים אחרים קיימות "עונות"? או שאתם רצים בכל השנה, בכל מזג אוויר ובוחרים את המירוצים שלכם לפי שיקולים אישיים?
"מרתון במזג אוויר לא מתאים הוא מאוד מסוכן. אסור בשום פנים ואופן לעשות אימונים בעומס חום, כשרצים בחום מאבדים מהר מאוד כמויות גדולות של נוזלים ומינרלים. במהלך חודשי הקיץ אנחנו מתאמנים רק בחו"ל בגלל מזג האוויר החם בישראל, אנחנו רצים בין 200 ל-210 קילומטרים בשבוע וזקוקים לטמפרטורות נמוכות ככל האפשר בשביל זה. הקור דווקא לא מהווה בעיה בעבורנו. ובכל זאת, בקיץ הקרוב אליפות העולם במרתון תיערך בדוחא שבקטאר, נהיה חייבים לערוך הכנה כבר בארץ בחום כדי להרגיל את הגוף למזג האוויר ולטמפרטורות הגבוהות".
יש מירוץ ספציפי שאתה אוהב יותר? במקום מסוים?
"במרתון ברלין, בו גם שברתי בפעם הראשונה את השיא הישראלי, המסלול הוא מאוד מהיר, ישר וללא עליות שמקשות על הרצים. אלה התנאים האופטימליים בעבורנו וזה גם המירוץ שתמיד נשברים בו שיאים רבים, כולל שיא העולם".
מה המירוץ הכי זכור בחייך?
"הפעם הראשונה שייצגתי את ישראל בתחרות בינלאומית, באליפות העולם במירוץ שדה לשמונה קילומטרים שנערכה בפולין בשנת 2010. התרגשתי מאוד לייצג את המדינה ואת הדגל".
האם אתה חש תחושת שליחות משמעותית בייצוג הקהילה האתיופית בישראל?
"קודם כל, אני מייצג את מדינת ישראל, ואנחנו חלק מהמדינה. בכל פעם ששברתי את השיא הישראלי הערוץ האמהרי בישראל התקשר אליי לברך ולקבל את תגובתי, אני מאוד גאה בכך".
כיף לשמוע, ומה היחס של יתר התקשורת הישראלית כלפיך?
"גם שאר ערוצי התקשורת הישראלית תומכים בי מאוד. את רוב היום למשל העברתי בצילומים בבן שמן והתראיינתי עוד מספר פעמים נוספות מאז שבירת השיא בשבוע שעבר".
אולימפיאדת טוקיו 2020 כבר מעבר לפינה, מהן המטרות שלך לקראת הבמה הגדולה ביותר בעולם האתלטיקה?
"קודם כל אני מקווה שאכן אשתתף בתחרות, אחרי התוצאה בסביליה בשבוע שעבר 99% שבאמת אזכה לייצג את המדינה בטוקיו. יהיה קשה. בקיץ מאוד חם שם ויהיה קשה להשיג זמנים מהירים. ובכל זאת, אני תמיד שואף להיות בטופ של הרצים האירופיים ובכלל לסיים בעשרים הראשונים. במרתון האחרון הצלחתי אפילו לעקוף רצים מאתיופיה וקניה".
מהו המוטו שלך לחיים?
"בשביל להשיג את מה שאתה אוהב ורוצה צריך להתמיד ולעבוד קשה".
מסר נוסף אחרון שהיית רוצה להעביר לקוראים?
"הייתי רוצה לפנות לרצים הצעירים – תמשיכו להתאמן ולעבוד קשה, השמיים הם הגבול. אם רק תאמינו בעצמכם ותתנו הכל השאר כבר יבוא עם הזמן".
תודה רבה מארו, נהניתי מאוד לשוחח ולמדתי המון. אני מאחל שתמשיך להצליח ולהסב לכולנו גאווה רבה.
כל הכבוד מארו, ורועי כתבה מעניינת
לא ראיתי מילה אחת או הזכרה אחת של המאמן שלו מיבחינתי הייתי מעמיד אותו במקום ובצורה כואבת…המאמן שלו דן הביא אותו לרמה הגבוהה שנימצא היום קשה לפרגן מארו????