לא מעט אנשים טוענים שהליגה האנגלית היא הליגה הטובה בעולם. בגלל המתח, בגלל הרמה הגבוהה ובגלל שלל השחקנים הבינלאומיים המציפים את הממלכה. כמובן שגם הכסף הגדול לא מזיק. אבל למרות כל זה, קבוצות אנגליות מתקשות בשנים האחרונות במפעלים האירופים. לדעתי הסיבה העיקרית היא בגלל האיכות והקושי של הליגה, שדורשת מהקבוצות האנגליות מאמץ גדול יותר בליגה ומפעלי הגביע ביחס לליגות אחרות. בעיקר כשמשווים לאריות היבשת כגון ריאל מדריד, ברצלונה, באיירן מינכן וכו'.
שימו לב לטבלה שמציגה את תוצאות המשחקים של צ'לסי בליגה האנגלית אחרי התמודדות בליגת האלופות, ואת אחוזי ההצלחה שלה:
צ'לסי חווה עליות ומורדות בליגה העונה, אבל הדוגמא הטובה ביותר לכוחות שהיא צריכה להשקיע גם בליגה המקומית וגם בליגת האלופות נמצאת בצמד המפגשים מול ברצלונה בשמינית הגמר. אמנם בשני המשחקים לפני המפגש הראשון מול הקטאלונים היא ניצחה בקלות 0-3 את ווסט ברומיץ ואת האל סיטי 0-4, אבל מול ברצלונה זה היה סיפור אחר לגמרי. צ'לסי השקיעה כל כך הרבה אנרגיות ולמרות שהייתה מצוינת במשחק עצמו, היא חילצה תיקו 1-1 מאכזב מול ברצלונה. אכזבה נוספת הגיעה חמישה ימים אח"כ בדמות הפסד 1-2 למנצ'סטר יונייטד ושבוע לאחר מכן פגשה את מנצסטר סיטי וגם לה היא הפסידה 1-0. סדרה כזו של משחקים סחטה את צ'לסי, וכנראה גם את אנטוניו קונטה, מעבר ליכולות שלה, והיא הפסידה 0-3 בגומלין בקמפ נואו.
דוגמא נוספת היא ליברפול – בליגת האלופות משחקת נהדר (עדיין ללא הפסד מתחילת שלב הבתים), אבל כשהיא חוזרת לליגה היא מאוד מתקשה:
המעברים בין הליגה המקומית לליגת האלופות לא עושים לה כל כך טוב, ודורשים ממנה מאמץ אדיר שגובה ממנה המון פציעות של שחקנים חשובים. לפני משחק רבע הגמר באלופות מול מנצ'סטר סיטי, ליברפול מתקשה מאוד בניצחון 1-2 על קריסטל פאלאס, ומול הסיטי בליגת האלופות היא נותנת את משחק חייה בו היא מביסה 0-3, ניצחון שעלה בפציעה קלה של מוחמד סאלח. כשהיא חוזרת לליגה היא לא מצליחה לכבוש נגד אברטון בדרבי המקומי (מסיימת בתיקו 0-0 כשקלופ נותן לכמה שחקנים לנוח). זה לא הפריע לה לנצח את סיטי 1-2 בגומלין ולהעפיל. סיטי עצמה הייתה צריכה לשחק בדרבי מול מנצ'סטר יונייטד בין שני משחקי האלופות, וגם שם שמטה יתרון מוקדם בדרך להפסד 2-3 שדחה את חגיגות האליפות.
חשוב לציין שההכנסות של קבוצות אנגליות בינוניות וכאלה שבתחתית גדולות בהרבה משל רוב המועדונים באירופה. נכון, המנצ'סטריות יכולות להוציא הרבה יותר מקבוצות כמו ווטפורד ובורנמות', אבל היתרון הכלכלי של מועדונים קטנים באנגליה על רוב אירופה מאפשר את התחרותיות בתוך הליגה אנגלית.
לשם השוואה בחרתי בליגה הספרדית. כן, הקבוצות מהליגה הספרדית שולטות באופן ברור במפעלים האירופיים, אבל בלה ליגה שולטות שתי קבוצות באופן מאוד ברור: ריאל מדריד וברצלונה. מאז 2005 (כולל), רק פעם אחת קבוצה אחרת (אתלטיקו מדריד) זכתה באליפות מלבד ריאל וברצלונה.
ברצלונה, למרות ההתמודדות שלה בליגת האלופות, ללא הפסד במשחקי ליגה העונה, מה שמאפשר להגיע למפגשים בליגת האלופות בצורה נוחה יותר. היא יכולה לתת מנוחה לשחקנים הבכירים בליגה המקומית, כי בליגה הספרדית הבדלי הרמות הרבה יותר משמעותיים מאשר בליגה האנגלית.
לפני המפגש מול צ'לסי בלונדון, ברצלונה שיחקה מול אייבר (ניצחון 0-2), מה שהשאיר הרבה אנרגיות למשחק בסטמפורד ברידג' אותו סיימה בתיקו. לא רע במגרש שהיא מסורתית מתקשה בו. היא מנצחת את מלאגה 0-2 במשחק קליל לפני הגומלין, ומנצחת 0-3 את צ'לסי בקאמפ נואו. כל ה"קלות" הזו לא עזרה מול רומא ברבע הגמר, כשברצלונה שומטת יתרון 1-4 מהמשחק הראשון ומודחת אחרי הפסד 0-3 באולימפיקו בגלל שערי חוץ.
גם בליגות אחרות באירופה קיימים פערים שפחות באים לידי ביטוי באנגליה. בגרמניה באיירן מינכן שולטת ללא עוררין, ומפרקת את הליגה בקלות – אחת הסיבות לכך שהיא מבקרת באופן קבוע בשלבים המאוחרים של ליגת האלופות בשנים האחרונות. בליגה האיטלקית שולטת בשנים האחרונות יובנטוס, שרוב הזמן לא ממש מתקשה להבטיח את התואר. ההתעצמות של יובה איפשרה לה שני גמרים אירופים בארבע השנים האחרונות, ומי יודע אולי אפילו תואר אם לא היה אחד כריסטיאנו רונאלדו עומד בדרך.
לסיכום – למרות האליפות של סיטי, הליגה האנגלית נחשבת לאחת הליגות המותחות בעולם בעקבות הרמה הגבוהה של כל הקבוצות, והעובדה שכמעט אין משחקים קלים – יש תמיד תחושה שכל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה. נכון שהמתח הזה מוסיף לפופלריות של הליגה, אבל מבחינת הישגים ברמה האירופית, הליגה האנגלית שואבת המון אנרגיות מהקבוצות הגדולות. אולי יותר מדי.
