בחמישי בערב אתם יכולים להתייבש מול עוד ערב משעמם של מוקדמות מונדיאל עם אזבייג'אן נגד צ'כיה, או להתחיל לראות פלייאוף בייסבול.
התגובה הראשונית של רובכם למילה "בייסבול" תהיה שזה ספורט משעמם, ואתם צודקים. וגם טועים.
צודקים כי אכן חלק מהמשחקים משעממים וגם חלק גדול מהעונה הרגילה (ממש כמו ב NBA).
טועים כי בייסבול הוא לא ספורט. בייסבול הוא תרבות, הוא דרך חיים, הוא בריחה אל מקום שאין בו גבולות ואירוע שאין לו זמן מוגדר.
אתם טועים כי חודש של פלייאוף בבייסבול הוא אחד האירועים המרתקים בספורט, והשנה על אחת כמה וכמה.
האמריקאים מבינים את זה מצויין ולא סתם הם קוראים לסידרת הגמר "FALL CLASSIC", הקלאסיקה של הסתיו, כי זה משהו מעבר לסידרת גמר רגילה. כי לקלאסיקה יש ארומה שונה, יש ריח מיוחד, יש קלאסה אחרת.
תתארו לכם חודש של משחקים ערב-ערב שכל אחד מהם חשוב וקובע גורלות. אין יום או יומיים מנוחה, אפילו לא בסידרת הגמר (אלא כשעוברים בין שתי הערים המשתתפות). כל יום משחק, או שניים, או יותר. כל יום הוא סיפור חדש או אפילו הרבה סיפורים. הפלייאוף השנה אמור להיות הטוב ביותר בשנים האחרונות ואולי אפילו בכל הזמנים, גם בגלל כמות הקבוצות המעולות שהעפילו השנה, גם בגלל השיוויוניות ביניהן וגם בגלל הסיפורים שמסביבן.
מאחר ומדובר בספורט אמריקאי אז נתחיל מהצד של הביזנס והרייטינג.
השנה הגיעו לפלייאוף קבוצות מכל שווקי התקשורת הגדולים ביותר בארה"ב, לשמחתם של הנהלת הליגה, רשתות הטלוויזיה והבעלים – ניו יורק, לוס אנג'לס, שיקגו, בוסטון, וושינגטון, יוסטון.
הפלייאוף הוא תמיד אוסף של סיפורים קבוצתיים ואישיים.
הסיפור המרתק ביותר הוא של האסטרוס מיוסטון. הקבוצה הזו, שבשנים האחרונות היתה בין הגרועות בליגה, נושאת על גבה את התקוות של העיר לתחייה ותקומה אחרי ההוריקן הרווי שגרם נזק עצום לעיר ולתושבים. השאלה היא האם הר הציפיות והתקוות לא יהיה גבוה מדי לקבוצה הצעירה.
במוקד תעמוד גם לוס אנג'לס דודג'רס, מקבוצות הפאר הותיקות שמעפילה בשנים האחרונות לפלייאוף בעקביות ונכשלת שוב ושוב בניסיון לקטוף את התואר החמקמק.
השנה הקבוצה פתחה בקצב ניצחונות מטורף והיתה בדרך לשבירת כל השיאים, אלא שבמחצית השניה של העונה היא איבדה גובה וצברה הפסדים, וממועמדת בטוחה לגמר היא הפכה למועמדת רגילה.
נדיר מאוד ששתי הפינאליסטיות חוזרות לפלייאוף בעונה אחרי סידרת הגמר והשנה שתיהן חזרו. האלופה, שיקאגו קאבס. והמפסידה, קליבלנד אינדיאנס, מגיעות בכושר מצויין עם סיכוי טוב לשיחזור הסידרה המעולה מאשתקד, כאשר קליבלנד נחשבת למועמדת העיקרית לתואר העונה. ב 2016 המשחק השביעי ביניהן היה אחד המשחקים הגדולים של כל הזמנים, והעונה?
בצד האישי יש השנה אוסף גדול של פיצ'רים (מגישים או זורקים, אין לי מושג מה נכון יותר) שמקומם בהיכל התהילה מובטח, אבל חסרה להם טבעת אליפות וגרוע מכך, הם עשו יותר נזק מתועלת לקבוצותיהם בפלייאוף.
החבר'ה האלה מרוויחים כמו לברון והיו מוותרים על הרבה מאוד בשביל טבעת: קלייטון קרשאו (לוס אנג'לס), ג'סטין ורלאנדר (יוסטון), דיוויד פרייס (בוסטון), זאק גריינקי (אריזונה) ומקס שרצר (וושינגטון).
יכול מאוד להיות שאחד מהם יהיה הגיבור האמריקאי הגדול של החודש הקרוב.
ושני נושאים נוספים שכדאי לשים לב אליהם.
העונה נקבעו שיאים בכמות ההום ראן שהושגו, כנראה בגלל שהשחקנים מהמרים יותר על החבטה הגדולה משיקולי סטטיסטיקה, ואולי בגלל שינוי מסויים שנעשה בכדורי המשחק. נדיר שמשחק פלייאוף מוכרע ע"י הום ראן, אבל כשזה קורה זה פשוט מרהיב.
בייסבול הוא משחק של קיץ, אלא שמשיקולי רייטינג, הפלייאוף התארך לכיוון החורף והמשחקים נערכים בעיקר בשעות הערב המאוחרות, ולעיתים בטמפרטורה נמוכה. לא כל השחקנים יודעים לעשות את ההתאמות וזה משפיע באופן בלתי צפוי על התפקוד שלהם.
אז מה יהיה?
בניגוד ל NBA וגם לצ'מפיונס, קשה מאוד לחזות מה יהיה בבייסבול. כאן אין את הווריירס או ריאל/ברצלונה שמגיעות לגמר בוודאות גבוהה. כאן הכל פתוח.
ההימור שלי הוא שנראה שידור חוזר של הגמר אשתקד, אבל בתוצאה הפוכה: קליבלנד תנצח את שיקאגו.
עזבו אתכם החודש מעוד משחק כדורגל, הרי תראו מאה כאלה השנה, ותקדישו כל ערב רבע שעה לתקצירי הפלייאוף באתר של הליגה.
יכול להיות שגם אתם תתמכרו לבייסבול…
