קווין דוראנט, אחד משחקני ההתקפה היותר מחוננים שהליגה הזאת ראתה החליט לוותר על הכבוד, על ההקרבה, על הדרך והצטרף לעוד עילוי התקפי בדוגמת סטפן קרי.
ילדותי,פחדן, רמאי!!!! לא פחות ולא יותר, זה מה שפרשני הNBA אמרו עליו בימים האחרונים מיד אחרי ההודעה המדהימה שהוא עוזב את הסינדרלה אוקלהומה-סיטי וחובר ללוחמים מאוקלנד ויוצר בעצם קבוצת סופר-על. רבות כבר דובר, מדובר וידובר על המהלך הזה. איך זה ישפיע על המורשת שלו, איך תראה הליגה, האם יש טעם למשחק, מה עוד מצפה לנו (אולי מכיוון קליבלנד וכוכבים אחרים) אבל אני רוצה לגעת היום בנקודה קטנה יותר שקצת נדחקת לשוליים בכל הסיפור הזה, מה אנחנו בכלל רוצים מהבן אדם?
בואו נשים רגע את ה NBA ואת האוהדים בצד ונשאל את עצמנו את השאלות הבאות: האם גם אנחנו לא היינו מעדיפים לחיות בסן-פרנסיסקו מאשר אוקלהומה-סיטי? האם גם אנחנו לא היינו מעדיפים בוס כזה קול וזורם שעושה איתנו תחרות שלשות בהפסקת הצהריים? לא גם אנחנו היינו מעדיפים להסתובב עם החברה המצליחים, שמפרגנים אחד לשני ותומכים אחד בשני מאשר עם אחד שנראה זועף כל הזמן ורק מנסה להוכיח את עצמו מול כולם? על פניו קווין דוראנט לקח החלטה לגיטימית ביותר, כזאת שכולנו היינו לוקחים.
אז למה האוהדים קוראים לו בוגד? ההשוואה המתבקשת היא כמובן להחלטה ההיא של לברון. מצד אחד הכף נוטה לכיוון לברון מכיוון שהוא הצטרף לקבוצה בבניה ולא כזאת שכבר מוכנה ובעצם כבר אלופה (פחות או יותר). מצד שני לברון הוא זה שהניח את אבן הפינה לתופעה הזאת של בניית קבוצות-על באופן מלאכותי ורדיפה אובססיבית לתואר אליפות. לברון גם, בניגוד לקווין דוראנט, עזב את עיר מולדתו, את החברים, את המשפחה בשביל עתיד טוב יותר.
קווין דוראנט גדל בוושינגטון הבירה, שיחק במכללת טקסס, נבחר בדראפט על ידי סיאטל ועבר עימה לאוקלהומה, מי החליט את איזה קהל אוהדים הוא מאכזב פה וממי בורח? מי אמר שרק בגלל שנבחר במקרה על ידי סיאטל באותה שנה הוא חייב את עולמו ואת הקריירה שלו לאוהדים של הסופרסוניקס או של הת׳אנדר? האם ייתכן שאיש הייטק שעושה רילוקיישן לסין לכמה שנים חייב את עתידו לסינים המקומיים? נכון, האוהדים באוקלהומה התגלו כאוהדים מדהימים שנותנים את כל כולם וכספם לקבוצה אבל קווין לא בחר אותם ולא התחייב לשום דבר כלפיהם. הוא משחק מולם במשך 8 שנים שזאת תקופה לא קצרה אבל האם זה מספיק בשביל להיות חייב להם הכל?
שלא תבינו לא נכון, גם אני בשוק מהמהלך ואפילו קצת מאוכזב אבל בתרבות ספורט בה טבעת אליפות היא הכל, אני יכול להבין את זה. בהתחשב במה שעושה בן אדם ׳נורמלי׳ בגילו של קווין אני יכול להבין את זה אפילו יותר. אני לא דואג למורשת של דוראנט, כי אם לברון הצליח לעבור משנוא ביותר לאהוב ביותר אז גם קווין יהיה בסדר. אני יותר דואג לעתיד הליגה, אחרי הכל אנחנו רואים פעם אחר פעם שהליגה נשלטת על ידי השחקנים והם, לטוב ולרע, עושים מה שבא להם.
