מי שמכיר אותי יודע שכל קשר ביני לבין הדת מקרי לחלוטין. מכבד כמובן אמונה של אחרים, אבל לא משית אותה עליי, במיוחד כשיום ההולדת שלי נפל על יום כיפור. למרות זאת, מסיבה לא ברורה לגמרי, החלטתי דווקא הפעם להתנתק מאוכל ושתייה (מלבד עוגה ב-12 בלילה. יום הולדת, אחרי הכל). את המחשב והפלאפון השארתי לעצמי להבטחת הפרודוקטיביות, וכך התפנה לי ערב שלם של ליגת האלופות, אותו הקדשתי לשני משחקים: אינטר-טוטנהאם וליברפול-פ.ס.ז'. ספויילר קטן – לא מתחרט על כך לרגע.
19:55: אינטר – טוטנהאם
כאוהד יובנטוס, מן הסתם שאינטר לא נמנית על קבוצותיי האהובות. אבל אירופה זו אופרה אחרת – אני בעד כל איטלקית ומפרגן כשמגיע, אז התחפשתי לאוהד אינטר. חבריי היובנטינים – יום כיפור רק יצא, כך שסילחו לי מעט באיחור.
המשחק עצמו נפתח בצורה מנומנמת ומבולגת יחד. שתי הקבוצות הרבו לאבד כדורים ונראה היה כי השחקנים לא זוכרים באיזה צבע הם משחקים, אחרת קשה להסביר את שלל המסירות שלהם לשחקן יריב. סיכונים של ממש לא היו, אבל אינטר נראתה משכנעת יותר, למרות שהסטטיסטיקה הראתה עדיפות של האנגלים בכמות ובדיוק המסירות. תחילה לא הבנתי למה יש שני ראג'ה נאיינגולן – עד שנפל לי האסימון שה"קירח" השני הוא מרסלו ברוזוביץ', שצבע את השיער לבלונד. יופי של פעולת הסחה.
בדקה ה-36 מקבל הארי קיין מסירה פנטסטית ברחבה, עובר את הנדנוביץ', ו… נותן לכדור להתגלגל החוצה. בזבוז של מצב, תודה רבה. עוד לפני כן בעט ברוזוביץ' לכיוון השער כדור שיצא החוצה. לא אירוע משמעותי, אבל אחרת ייראה כאילו האיטלקים לא במשחק, מה שלא היה נכון. מרכז השדה של אינטר היה דומיננטי עד עכשיו, והבעיה הייתה בפעולה האחרונה, לפני השער. כיף לראות את לוצ'יאנו ספאלטי עצבני ולהוט, במובן הטוב. כיף לראות ליגת אלופות בסן סירו, גם אם זו אינטר שמשחקת ולא מילאן, אותה אני יותר מסמפט.
המשחק נרגע מעט והתפנתי לדון בשאלה מהותית – האם אני שונא יותר את אינטר או את טוטנהאם? לאחר זמן קצר הגעתי למסקנה שעדיף להצמד לאווירת היום ולא לשנוא אף אחד, אלא לא לאהוב. אז טוטנהאם – זכית, אני אוהב אותך פחות. לאט לאט אני שם לב שגם ההגנה של אינטר דיי מחוררת, מה שהופך את המסירות החותכות של טוטנהאם למסוכנות במיוחד. ובאמת, כעבור זמן קצר הנדנוביץ' מונע שער. העורך מראה כמה קטעים ממצלמה שהתמקדה בספאלטי מלא התשוקה והעצבים. המהלך המרהיב של המחצית הוא הרחקת הכדור במספרת מרחבת אינטר מבית היוצר של קוואדוו אסמואה. אחלה אסא, גם כשהוא לא ביובה.
השחקנים עולים למחצית ואנו רואים תמונות מהמנהרה, כולל את נאיינגולן שעוצר וחוזר על עקבותיו כדי להתווכח עם אחד השופטים. שאלה מהותית שנייה לערב – האם יש שופט במשחק הנוכחי איתו ראג'ה לא התווכח? המחצית השנייה מעט יותר נמרצת וכעבור זמן קצר עוזרו של ספאלטי מרגיע את המאמן הזועם. אני מתכוון, הזועם מהרגיל. כעבור דקות אחדות הזעם שלו כבר היה מוצדק – כריסטיאן אריקסן בעט מרחוק, הנדנוביץ' הדף את הכדור שחזר איכשהו לאריקסן – ונכנס לשער אחרי ריקושט משחקן הגנה, ותגובה לא ברורה של השוער הסלובני. העונה הוא באמת ירד מעט ביכולת, פעם זו הייתה הצלה בטוחה. נגיחה של פרישיץ מוצאת את מישל וורם מוכן. בדקות האחרונות אינטר בהחלט התעוררה – ממש כמו יובה בזמנו, כשפיגרה נגד התרנגולים. האם נראה כאן עוד מהפך איטלקי?
בינתיים, וורם עושה לוריס וכמעט סופג כשמאורו איקרדי ואנטוניו קנדרבה שועטים עליו. למזלו, הכדור מגיע לידיים שלו. דווקא טוטנהאם קרובה יותר להבקיע, וכמעט עושה זאת, כשמתרחש בלבול ברחבת אינטר בגלל נבדל או עבירה שלא ברור אם התרחשו, בסופו הנדנוביץ' משתלט על הכדור, שוב. עוד פריצה אנגלית מאגף ימין שלנו, בו מילאן סקריניאר, הבלם המאד כשרוני, לא תמיד מסתדר, נגמרת גם כן בהצלה של הנדנוביץ'. מתיאו פוליטנו, הרכש החדש מסאסואולו, יוצא מהמגרש לאחר משחק לא רע, ובמקומו עולה באלדה קייטה, שחקן רכש נוסף שזכור לטובה מימיו בלאציו. פוליטנו סיפק כמה דריבלים ופריצות יפים, אבל חסר לו מעט ה"תכלס", כמו ליתר הקבוצה. טוב, אולי חוץ מאסמואה שהספיק גם להגן ולגם להיות קרוב לרחבת היריבה לא מעט פעמים. נראה האם קייטה יביא את השינוי.
המחצית השנייה מתאפיינת בהרבה הגבהות וכדורים ארוכים של אינטר, שלא מניבים דבר. במצב המסוכן הבא קנדרבה בועט לשמיים מהרחבה במקום למסור למרכזה. טוב, קנדרבה קלאסי, לא ציפיתי למשהו אחר. בצד השני, לוקאס מורה מלהטט לו באגף ועובר שחקנים כאילו לא היו קיימים. אם כבר פעולה שתגמר בלא כלום, לפחות שתהיה נאה לעין. המשחק מגיע לדקותיו האחרונות ואני מתחיל לחשוב שאינטר ואירופה לא הולכים טוב יחד. הקמפיין האחרון שלה הרי כלל צמד הפסדים להפועל ב"ש, כך שהפסד הערב ימשיך את הקו הקיים. אלא שבדקה ה-85 נראה שאסא החליט לעשות לי טובה, כיובנטיני לשעבר, והגבהה שלו הגיעה לאיקרדי שכבש בבעיטה חדה מרחוק, רגע לפני שאריקסן סגר אותו, וזה 1:1. מי היה מאמין שאשמח מגול של אינטר.
עם מחשבה שטוטנהאם יכולים בהחלט לכבוש את השני שלהם, הלכתי לרגע הצדה – ועצרתי. תחושת בטן (שלא הייתה קשורה לצום) אמרה לי לחזור למסך. התיישבתי בחזרה מול המחשב כדי לראות עוד כדור קרן איטלקי. ומהפך. הכדור הגיע למטיאס וסינו, והקשר האורוגוואי שולח אותו לרשת, בדקה ה-93. אכן קיבלנו מהפך, אבל הוא היה יותר בסגנון של יובנטוס נגד אינטר עצמה. תוצאה מוצדקת לפי צמד המחציות, ושערים בשלב מאוחר של המשחק תמיד משמחים אותי – אלא אם נכבשים נגד הקבוצה שלי. בסיום המשחק ספאלטי עובר בין השופטים ולוחץ יד לכל אחד מהם, מה שמוביל לשאלה המהותית השלישית, והאחרונה – האם הוא מפצה אותם על כל הוויכוחים עם ראג'ה?
22:00: ליברפול – פ.ס.ז'
המשחק הקודם רק נגמר, וכבר הבא אחריו מתחיל. תמונת ההרכבים מראה את סטארידג' והנדרסון ב-11 הפותחים. סטאר על פני פירמינו הוא עניין מובן – הברזילאי עדיין חלוד מעט, ונפצע בעינו במשחק האחרון נגד טוטנהאם. אבל הנדו? איפה נאבי קייטה, ומה הולך עם פאביניו, שכמעט לא שיחק עד עכשיו? טוב, נסמוך על קלופ. גם ההרכב הצרפתי, שעלה לשחק בשחור, לא בדיוק צפוי – הבלם מרקיניוס מוצב בקישור. מסוג הדברים שתומאס טוכל אהב לעשות בדורטמונד. אגב טוכל, כשהוא וקלופ מתחבקים הבנתי שהם שני המאמנים הבולטים האחרונים של הצהובים-שחורים. וששניהם חסידים של משחק התקפי, פעמים רבות עם הגנה חולמנית ולא לוחמנית. יהיה מעניין.
חצי דקה משריקת הפתיחה וכבר הנדו מראה למה הוא מסוגל עם הפלה של קבאני. די, מישה, כיפור היום, תוותר לו. פריצה צרפתית לרחבה שלנו הסתיימה בלא כלום, ומנגד סטאר ומאנה הגיעו לרחבה במצבים קשים, שגם הם לא הניבו דבר. ואן דייק החליט גם כן להצטרף לחגיגה, אבל אלפונס אראולה, שוער פ.ס.ז', הוציא מהחיבורים את הבעיטה הנפלאה הזו. המכבש ממשיך עם מילנר שבועט לפינה ומשיג קרן לזכותנו. אם שמתם לב, ציינתי חמישה שחקנים אדומים לעומת שני שחקנים של היריבה, מה שמשקף לחלוטין את השליטה של ליברפול בנעשה במגרש.
אלכסנדר-ארנולד עובר שלושה שחקנים ונכנס לרחבה, ומשיג עוד קרן לזכותנו. מת על הילד הזה. סלאח מתכונן להגביה את הקרן, אבל קודם מחליף חולצה. בעונה שעברה הוא באמת היה כל כך טוב שלא הייתי מופתע אם היה מחליף חולצה עם עצמו בסוף משחק. בכל מקרה, אחרי עוד שתי קרנות, שני כמעטים ומאנה מרהיב אחד, אליסון מזכיר לנו על קיומו ומציל פעמיים – את הבעיטה ואת הריבאונד. שכחתי מתי דבר כזה קרה אצלנו. על הספסל, פירמינו ופאביניו מדברים ביניהם, והאחרון מביע פליאה. אולי החלוץ הזכיר לו באיזה סכום הוא נרכש וכמה הוא שיחק עד כה.
מעט מאוחר יותר ג'ו גומז עוצר את ניימאר באלגנטיות מרשימה. השילוב שלו עם ואן דייק עושה טוב לשניהם. המשחק ממשיך בהילוך גבוה ועובר מרחבה לרחבה. באיזו שנה ליברפול תבקיע מקרן? כל כך הרבה הזדמנויות מבוזבזות. הפעם תורו של מאנה לעבור שלושה שחקנים, אבל הבעיטה שלו לא מספיק מדוייקת. אמבפה כמעט ובורח לואן דייק, שפשוט מתרסק עליו ומחבק אותו בטעות, מה שנראה משעשע מעט בגלל הבדלי הגדלים המשמעותיים ביניהם. השעשוע חולף כשואן דייק רואה את הצהוב המוצדק.
ניימאר מגיע לאחד על אחד עם אליסון, אבל הקוון שורק לנבדל, ומן הצד השני הגבהה אדומה לרחבה שוב לא משפיעה על לוח התוצאות. לפחות כך חשבתי. הכדור נהדף לאגף השני, שם חיכה רוברטסון ששלח אותו לראש של סטאר, שניצל מיקום גרוע של טיאגו סילבה והכניע את אראולה סוף כל סוף. כמה שהתגעגעתי לראות אותו חוגג עם הריקוד המוכר שלו, שרק נראה יותר טוב כשמאנה מנסה להעתיק אותו כהרגלו. בדקות הבאות הספקתי להתבאס ולשמוח – תחילה לאחר שכמעט כבשנו את השני, ואחר כך אחרי שבעיטה של אמבפה, שנשאר חופשי אחרי קרן, עברה מעל המסגרת במעט. לפעמים אי-ניצול של קרנות יכול לפעול לטובתנו. חמש דקות חולפות וג'יני ווינאלדום מוכשל על ידי ברנאט, ואנחנו זוכים בפנדל. אמנם סיכויי ההחמצה של מילנר נמוכים להחריד, אבל במעמדים האלה הכל ייתכן, וכל טעות משמעותית ביותר. הניחוסים שלי לא עבדו, הכדור נכנס ולוח התוצאות הראה 2:0. מילנר חגג וקרא לקהל האדום להרעיש עוד יותר. מזכיר מעט קשר אנגלי אחר שפעם שיחק אצלנו, תחת הספרה 8.
בדקה ה-40 האורחים מצליחים לצמק. כדור עולה לרחבה, קבאני מפספס אותו, אבל הוא פוגע ברובו ומשם למונייה – ולרשת. הכל טוב ויפה, אבל ההילוך החוזר מראה על נבדל ברור של קבאני. טוב, גם בשער שלנו היה סיכוי לנבדל קטן בהגבהה הראשונה. והיום כיפור. נבליג. עד לשריקה למחצית מאנה כמעט מגיע לכדור טוב, אבל נופל, והקבוצות יורדות לחדרי ההלבשה עם יתרון אדום של שער. הפעם אין לי שום שאלות מהותיות וקיומיות היות והמשחק מעניין מדי. אין לי מושג מי תצא עם ידה על העליונה – זה תלוי לא מעט במזל. \
המחצית השנייה נפתחת גם היא עם קבאני, שמגיע לרחבה ונהדף משם. כשזלאטן שיחק בעיר האורות כל החמצה של קבאני גררה תסכול גדול מצדי, עכשיו אני בעיקר שמח שהוא משחק נגד הקבוצה שלי. מילנר ורובו אחראיים למהלך יפה, שנגמר בכדור לרחבה אליו סלאח כמעט מגיע, ובסה"כ השליטה האדומה נמשכת, עם הבלחות שחורות פה ושם.
התקפה אגרסיבית שלנו, הכוללת 3 בעיטות למסגרת, נגמרת ברשת, וב-3:1 – שנפסל. ההילוך החוזר הראה שלפני שסלאח כבש, סטאר פגע עם רגלו בין רגליו של השוער. דקות ספורות לאחר מכן הוא נוגח בשנית לשער, אלא שהפעם אראולה קולט זאת, ובהמשך רובו עוצר מתפרצת צרפתית בתזמון מופלא. ענק. ולחשוב שקנינו אותו ב-8 מיליון.
הסטטיסטיקה מראה על 0 בעיטות למסגרת שלנו במחצית השנייה, ובסה"כ בעיטה אחת עד עכשיו. מנגד, כל התקפה שלנו מריחה כמו גול, וכל כדור שאבד לנו חוזר אלינו במיידי. בדיוק כשחשבתי על עניין החילופים, למרות שלא היו לי תלונות על המשחק שלנו, קלופ החליט להעלות את פירמינו על חשבון סטאר. נקווה שיסנוור אותם עם החיוך שלו. החמצה נוספת של ואן דייק מתקבלת אצלי בהבנה – בניגוד מוחלט לשריקה של השופט על נבדל של מאנה במתפרצת, שלא היה. כיפור או לא – מי פה נפגע בעין במשחק האחרון, פירמינו או הקוון?
סלאח ממשיך בשלו עם מסירת כדור מדוייקת לשופט. הפריסאים מתעוררים מעט, אבל כל מהלך שלהם נעצר בטווח בטוח, ואני בעיקר מפחד לפתוח פה לשטן. מאנה מספק עוד רגעי גאונות ושולח בעיטה שחולפת במקביל לקו השער, ויוצאת החוצה. לא כך הדבר עם סלאח, שאיבוד כדור אחרי מסירה גרועה שלו במרכז השדה גורם לנו לספוג את השוויון, וזה כבר 2:2. כרגיל, מביאים צרות לעצמנו. מיד לאחר מכן סלאח יורד, ושאקירי עולה במקומו לכ-10 דקות משחק. עבירה על מאנה מזכה אותנו בבעיטה חופשית על סף הרחבה, אותה טרנט בועט לקורה החיצונית אחרי שהוסטה על ידי החומה.
מכאן ואילך אירוע רדף אירוע: כמעט ספגנו את השלישי, ג'יני סיפק דריבל גאוני שהיווה המשך ישיר לדקות המצוינות שלו, הנדו עוצר מתפרצת פוטנציאלית (חייב לציין שהיום הוא לא נורא. בכלל). האדומים לחצו ולחצו, עד שמשום מקום בעיטה של פירמינו (כשכתבתי את הטור, הטקסט המקורי היה "פירמינווווווו") נכנסה לרשת בין כל שחקני ההגנה והשוער. הפעם איבוד הכדור היה של אמבפה, כך שסלאח בחברה טובה בהחלט. על הספסל קלופ חגג בטירוף וכמעט קפץ על ג'ואל מאטיפ. אולי זו הסיבה שהקמרוני לא משחק? צריך שיהיה על מי לקפוץ. פירמינו עצמו חוגג עם כיסוי העין הפגועה על ידי כף ידו – כמובן עם מאנה לצדו. כשנותרה דקה לסיום פאביניו סוף כל סוף עולה למגרש, ובזה נגמר המשחק.
00:00: סיכום
תפוקה מרשימה מאד לערב אחד. שני שערי נצחון בהארכה, הפסד של טוטנהאם, שער של סטארידג'. בגזרת ליברפול: שליטה שלנו לאורך כל המשחק מבלי להרדם ברבע השעה האחרונה, המון פעולות חיוביות של השחקנים, ושערים שנספגו בעיקר בגללנו, ולא בזכות היריבה. ג'יני מעולה, הנדו סיפק משחק טוב מאד, מאנה קוסם כרגיל. אחרי המשחק אמר קלופ שעד אתמול פירמינו היה חסר סיכוי לעלות למשחק, עד שהוא ניגש לפתע למאמן ואמר לו שהוא מוכן לשחק. כמו שאומרים, לא רואה אף אחד ממטר. בגדול, בחרתי לצפות במשחקים הכי מעניינים של הערב, שזה גם משמח מאד. נקווה להמשך שלב בתים שלא יאכזב, ועם כמה שיותר שערים מאוחרים.
