על הבעיה המוכרת והמדוברת שהכדורגל שלנו רק מתרחק מהרמה באירופה כבר שמענו הרבה פעמים, והגיע הזמן להבין למה הפער הזה וכמה באמת אנחנו רחוקים מהציפיות שלנו.
בטור הקודם דיברנו על דירוג הליגה שלנו וההופעות של הנציגות שלנו באירופה, הפעם נתמקד בשחקן הישראלי ובליגיונרים שיוצאים לשחק באירופה.
למען האמת אני לא מתכוון לדבר על אף שחקן ספציפי, כי כל מקרה לגופו וכי אני מעדיף להסתכל על התמונה הרחבה. ברור שאפשר להשקיע יותר במחלקות הנוער ולתת יותר דגש על פיזיות וטקטיקה וכך לייצר מגיל קטן שחקנים שלמים יותר. אבל עד שנאכל מהפירות האלו זה עניין של כמעט עשור.
כדאי, במקביל, להגדיל את כמות הייצוא מבלי לפגוע בקבוצות הליגה שלנו. אז בטח תגידו – "להגדיל את הייצוא?! הבעיה שלנו היא שהשוק הישראלי לא גדול ואין מספיק שחקנים איכותיים כדי להגדיל את הייצוא, מה שצריך זה לצמצם את הייצוא לשחקנים הטובים באמת, וכך אחוז גבוה יותר מאלה שיוצאים יצליחו". אך אם תשאלו אותי מה מייצג את רמת הכדורגל במדינה שהיא לא מאריות אירופה, אגיד שזו רמת הליגיונרים שלה, הרי במדינות אלו, השחקנים הטובים בליגה הם אלו שיוצאים לשחק באירופה.
כבר שנים שרוב נבחרת ברזיל מורכבת משחקנים שמככבים באירופה ופחות מאלו שבליגה המקומית, כנ"ל על ארגנטינה, אורוגוואי ובעצם כמעט כל היבשת, ולא רק בדרום אמריקה, גם באירופה בנבחרות שהליגות שלהם לא אטרקטיביות במיוחד כמו בלגיה, שוויץ, הולנד וכו', רוב שחקני הנבחרות משחקים בליגות הגדולות.
וזה לא שכל שחקן כזה שיוצא לאירופה הוא סיפור הצלחה, האחוזים מאוד נמוכים אפילו, אבל כמות השחקנים שיוצאת כל שנה היא ענקית וביניהם יש מספיק כאלו שמצליחים וממשיכים.
ובגלל זה אני אומר שיותר משמעותי להוציא כמות גדולה של לגיונרים מאשר להוציא קצת אבל עם אחוז טוב יותר של הצלחה (אל תבינו לא נכון, אני נגד העניין שכל שחקן שחיבר 2 פסים צריך לאירופה.)
אז אתם תבואו ותגידו לי שרוב הדוגמאות אלו מדינות גדולות עם שוק שחקנים מוכשר ועצום והן יכולות "להרשות לעצמן" להוציא המון שחקנים כל שנה מבלי שהקבוצות ייפגעו מקצועית. ואתם צודקים. שוק השחקנים הישראלי הוא גם כך לא גדול מאוד, וכמות השחקנים האיכותיים ממלאה בקושי 3 קבוצות בליגה שלנו, לכן, קבוצות מפחדות להיפרד מהשחקנים האלו בלי להיפגע מקצועית.
בגלל זה אני חושב שאם רוצים לשפר את הכדורגלן הישראלי וכמשתמע מכך את הליגיונרים צריך להגדיל את מכסת הזרים בליגה שלנו.
למה אני מתכוון? בואו נפרוס בצורה גסה (משתנה מקבוצה לקבוצה) את מפת השחקנים בליגה שלנו:
ממוצע סה"כ שחקנים בקבוצה – 25
ממוצע זרים בקבוצה – 5
ממוצע ישראלים בקבוצה – "טופ של הליגה" – 2-5 שחקנים
ממוצע ישראלים "טובים לקבוצה" – 6-8 שחקנים
נשארנו עם ממוצע של 7-13 שחקנים "בינוניים" בקבוצה שלא מרוצים מהם. לדעתי זה מספר גבוה מדי של שחקנים שפשוט מורידים את הרמה של הליגה.
פה נכנס החלק של הגבלת הזרים בליגה. אם יגדילו את מכסת הזרים בליגה, אז תהיה יותר תחרות על ההרכב ומי שלא מספיק ראוי לא ימשיך בקבוצה. אם זה שחקן זר שלא ראוי, אז אפשר בסוף העונה פשוט להעביר אותו (או מראש להביא בהשאלה עם אופציה) ולהביא אחד אחר מהשוק העולמי הבלתי נגמר. ואם זה ישראלי שלא מספיק ראוי, אז שילך לקבוצת תחתית במקרה הטוב ולליגה לאומית במקרה הרע. זה יגרום לשחקן הישראלי הממוצע להבין שבשביל להגיע לאירופה הוא צריך קודם להיות ראוי לליגה שלנו, וכדי לעשות את זה הוא צריך פשוט להתאמן חזק יותר ולהשתפר.
ואז נגיע למצב שאם נעשה מפת שחקנים כזאת אז את המקום של ה"הבינוניים" האלו ימלאו שחקנים זרים, שבתסריט החיובי הם טובים לקבוצה ובתסריט השלילי הם יתחלפו מדי שנה. זה בטוח עדיף על להישאר תקוע עם אותם השחקנים הישראלים שעוברים לנו מקבוצה לקבוצה. שחקני ליגה לאומית במקרה הרע. אם וכאשר נגיע למצב הזה, אז נוכל להרשות לעצמנו להוציא יותר ישראלים מהקבוצות שלנו לאירופה.
בשורה התחונה, במצב הנתון, שאין הרבה שחקנים ישראלים טובים, חייב לייצר טראפיק מגוון של שחקנים שבאים והולכים מהליגה הזו כדי שנוכל להוציא יותר שחקנים טובים החוצה, וכאשר נוציא יותר שחקנים טובים, באופן טבעי גם יותר שחקנים ישתלבו וחלקם גם ממש יצליחו.
באופן לא כל-כך מפתיע, הטיעון המרכזי שלי פה תואם לאחד הטיעונים הבולטים בטור הקודם – מגבלת הזרים.
בחלק ג' נדבר ונרחיב על נבחרת ישראל ומה מפריד בינה לבין העפלה לטורניר גדול, אבל עד אז, אם נעשה 1+1 פשוט, נבין ששיפור בקבוצות ובליגה (חלק א') ושיפור בייצוא ובלגיונרים (חלק ב'), יביא באופן אוטומטי לשיפור של חומר השחקנים בנבחרת, שזו כבר התקדמות מסוימת.
