כולנו מרגישים ורואים משנה לשנה שהכדורגל הישראלי לא עומד בקצב ההתקדמות של המשחק ביחס לאירופה. אפשר לראות זאת ב- 3 דרכים עיקריות:

• קבוצות הליגה מתקשות יותר ויותר להגיע לשלב בתים אירופי.
• הליגיונרים, שיוצאים לנסות את מזלם וחוזרים, ברובם, אחרי שנה או שנתיים.
• הנבחרת, שבכל קמפיין רק מתרחקת מטורניר גדול ולא מצליחה לייצר שלד קבוע.

במאמר זה אתמקד בסעיף א', קושי הקבוצות להעפיל לשלב בתים, וירידה בדירוג הליגות של אופ"א

קודם כל חשוב להסביר בקצרה את שיטת הניקוד ואיך היא עובדת. דירוג הליגות של אופ"א קובע כמה נציגות כל מדינה שולחת למפעלים האירופאיים ולאיזה שלב. הדירוג נקבע לפי סכום הנקודות שכל מדינה צברה בחמש העונות האחרונות.
הניקוד ניתן למדינה בהתאם לנצחונות של הנציגות שלה בבמה האירופית באותה השנה (כולל שלבי מוקדמות) עם בונוסים על עליות שלב, משמע, 4 נציגות שמצליחות להגיע לשלב הפלייאוף במוקדמות יכולות לצבור יותר נקודות למדינה שלה מאשר נציגה אחת שמעפילה לשלב בתים בזמן ששאר הנציגות עפות בשלב הראשון.

פה מגיע החלק של השמחה לאיד. הכי נוח לאוהדי קבוצות אחרות לצחוק על קבוצה שהפסידה ועפה מהמוקדמות וגם אני חוטא בזה לפעמים, אבל חשוב להבין שהצלחה של כל נציגה רק מגדילה את ההזדמנויות העתידיות של שאר הקבוצות להגיע לשלבים אלו.

איפה ישראל עומדת היום?

נכון ל-2020, ישראל מדורגת במקום ה-23 בליגות באירופה, כאשר כל עונה המיקום משתנה קלות, אבל במגמת ירידה ברורה.
2005 – מקום 16
2010 – מקום 20
2015 – מקום 20
2019 – מקום 27

בפורמט הנוכחי עלייה בדירוג עד למקום 16 תשפר רק את הסיבוב ההתחלתי שאליו הישראליות מצטרפות למוקדמות, וממקום 15 כבר ניתן לשלוח 2 נציגות למוק' ליגת האלופות. אבל בקרוב, בעונת 2021/2022, אופ"א מכניסה מפעל חדש, שלישי בחשיבותו ביבשת, שיתן יותר צ'אנס לליגות בדירוגים הנמוכים יותר.
*היתרון של מפעל זה מבחינתנו הוא שיותר ישראליות יעלו ויצברו נסיון ונצחונות.
*החיסרון מבחינתנו הוא שנפגוש פחות קבוצות גדולות ומפגשים נוצצים.

החל מאותה עונה מקומות 16-30 בדירוג ישלחו נציגה אחת למוק' ליגת האלופות ועוד 3 למוק' הטורניר החדש. במיקומים אלו לא נשלחות נציגות לליגה האירופית, אלא רק במצב שהאלופה בישראל מודחת ממוק' ליגת האלופות, תוכל לשחק קבוצה ישראלית בליגה האירופית. אבל שמסתכלים על מקומות 7-15 בדירוג יש קפיצה משמעותית. 2 נציגות למוק' ליגת האלופות, נציגה אחת למוק' הליגה האירופית ועוד 2 נציגות למוק' המפעל החדש. כך שהשאיפות שלנו נשארות זהות, להגיע למקום ה- 15 בדירוג.

סך הכל יפה לדבר ולחלום, אבל מציאות לחוד, ובינינו לבין המקום ה- 15 הפער לא קטן. אז איך משתפרים? מה עושים? במקום להאשים פשוט את המאמן, הבעלים או השחקנים בואו נסתכל על כמה קבוצות מהליגות שעומדות בינינו לבין המקום ה-15, במיוחד אלו שפגשו קבוצות ישראליות

רד בול זלצבורג והליגה האוסטרית

זלצבורג פגשה גם את מכבי חיפה וגם את הפועל תל אביב ב- 2009 וב- 2010 והפסידה לשתיהן. באותם שנים הליגה האוסטרית הייתה צמודה מאוד לישראלית, אבל מאז גם הליגה טיפסה למקום ה-12 וגם רד בול זלצבורג הספיקה לשחק פעם אחת בליגת האלופות ועוד 7 פעמים בשלב בתים של הליגה האירופית, כולל כמה עליות שלב שבשיאן הגיעו לחצי גמר (דאבור מלך השערים זוכרים?). כמובן שבנוסף לזלצבורג, הליגה שולחת את ראפיד וינה ואת אוסטריה וינה הרבה פעמים לייצג באירופה.

פאוק סלוניקי והליגה היוונית

הליגה היוונית תמיד הייתה יותר גדולה מהישראלית ובעשור האחרון היא נעה בין מקום 12 למקום 17. הקבוצות היותר מוצלחות הן אולימפיאקוס וא.א.ק אתונה שכמעט בכל עונה ניתן לראות אותן במפעלים הגדולים ורק אז יש את פאוק, שמאז שהפסידה למכבי תל אביב במוק' ליגת האלופות ב- 2004, הספיקה לעלות 8 פעמים לליגה האירופית ומתוכן 3 פעמים גם לשלב 32 האחרונות.

אפואל ניקוסיה והליגה הקפריסאית
אפואל היא הקבוצה הגדולה והמעוטרת בליגה זו כאשר כמעט ולבדה היא מייצגת את המדינה באירופה וצוברת לה נקודות שמביאות את הליגה הקפריסאית למקום ה- 16.
ב- 2013/2014 פגשה אפואל את מכבי תל אביב בבתים של הליגה האירופית וסיימה מולה בשתי תוצאות תיקו. מאז אפואל עלתה לליגת האלופות פעם אחת ועוד פעמיים לליגה האירופית כאשר באחת מהן גם הגיעה לרבע הגמר.

ספרטה פראג והליגה הצ'כית
בדירוג של שנת 2012 הליגה הצ'כית הייתה 2 מקומות מתחת לליגה הישראלית, אך מאותה שנה זינקה למעלה וכיום עומדת 8 מקומות מעלינו במקום ה- 15.
ב- 2012 פגשה בבתים של הליגה האירופית את קריית שמונה וב- 2017 את הפועל ב"ש באותו השלב. בין שני מפגשים אלו ספרטה הצליחה לעלות לשלב 32 האחרונות פעמיים ועוד פעם אחת לרבע גמר הליגה האירופית. ליגה זו שולחת הרבה גם את ויקטוריה פלזן וסלאביה פראג לבמות האירופאיות.

אך לא רק הקבוצות והליגות האלה פתחו מאיתנו פערים, אפשר לראות מספר אספקטים שבהם אנחנו בפיגור לעומת ליגות שבמקומות 15-23:

אקדמיות נוער
* אקדמית הנוער של ספרטה פראג דורגה מספר 7 באירופה במדד של הוצאת שחקנים לקבוצות הבוגרות.
* בצ'כיה קיים ארגון נוער ארצי שהקים תכנית של שנה אחת של אימון מקצועי שמכין את השחקנים ופותח להם אפשרויות להמשיך משם לאקדמיות המובילות בארץ.
* בקבוצת הנוער של אולימפיאקוס משחקים 3 שחקנים זרים.
* מאז 2001, אקדמיית הנוער של באזל שלחה 40 שחקנים לקבוצה הבוגרת (מביניהם ראקיטיץ' ושאקירי). ממוצע של 2 שחקנים לשנה.

שחקנים ומאמנים זרים
* בליגה האוסטרית 93 מתוך 324 שחקנים בקבוצות הם זרים, כמעט 30%.
* בליגה היוונית אחוז השחקנים הזרים בקבוצות עומד על מעל 50%.
* באפואל ניקוסיה 18 מתוך 25 שחקני הקבוצה הם זרים.
* את כל ארבעת התארים שפאוק אספה בעשור האחרון היא עשתה עם מאמנים זרים (איביץ' מביניהם).
* גם באתונה, את האליפות שזכתה ב- 2018 אחרי 24 שנות בצורת, עשתה תחת מאמן ספרדי.

אצטדיונים
* באוסטריה, שכוללת כמעט 9 מליון תושבים (כמעט כמו ישראל), יש 24 אצטדיונים שמאכלסים מעל 7,000 מקומות כאשר מתוכם 5 אצטדיונים עם מעל ל- 25,000 מקומות והאצטדיון הלאומי מכיל 50,000 מקומות.
* בקפריסין, מדינה עם קצת יותר ממליון תושבים, יש כיום 5 אצטדיונים שמכילים מעל 10,000 מקומות.
* גם בנורווגיה (22 בדירוג), מדינה של 5 וחצי מליון תושבים, יש 17 איצטדיונים עם מעל 10,000 מקומות.

גודל הליגה
* באוסטריה, שכאמור זהה לנו בכמות התושבים, בכל העשור האחרון שיחקו בליגה הראשונה או 10 או 12 קבוצות.
* בשוויץ (18 בדירוג), מדינה בעלת 8 וחצי מליון תושבים, משחקות בליגה הראשונה 10 קבוצות.
* גם בליגה הקרואטית (20 בדירוג) משחקות בליגה הראשונה 10 קבוצות בלבד.

הבעיה בכדורגל הישראלי, היא שלרוב מנסים לתקן דברים נקודתיים וספציפיים ולא חושבים לטווח הרחוק. זה נכון שאי אפשר להעתיק וליישם את כל הדברים שכתבתי פה, אבל יש לנו המון מה ללמוד מליגות וקבוצות אחרות והגיע הזמן שיתחילו לפתוח את הראש ולבצע פה שינויים.
עד אז נמשיך להיות בטוחים שאנחנו לא רואים בתים בגלל פאול של איתן טיבי או חילופים של בלבול.

בחלק הבא, נבין מה קורה ללגיונר הישראלי של השנים האחרונות ומה ניתן לשנות כדי לראות יותר מקרים כמו מונאס דבור ומנור סולומון.

לכל חלקי הסדרה