// מאת רועי טיבי
עם שריקת הסיום אתמול במשחק בין P.S.G למנצ'סטר יונייטד, קבע הפרשן שגיא כהן בנחרצות "לאחר שני המשחקים שראינו ביומיים האחרונים, ניתן לומר שהרומנטיקה ניצחה!". משפט מדהים בהתחשב בכך שאתמול הרומנטיקה הגיעה לכדורגל בלבוש שונה, עטופה בגלימת ה- VAR ועוד בדקה ה- 91.
אחד התירוצים הקבועים של מתנגדי הכנסת הטכנולוגיה לתוך הכדורגל היה תמיד כי הדבר יהרוס את הרומנטיקה במשחק. ספרו על אותה רומנטיקה לאוהדי נבחרת אנגליה כשמראדונה ניצח אותם עם היד או לאוהדי נבחרת גרמניה שהפסידה לאותה אנגליה בגמר המונדיאל עם כדור שלא עבר את קו השער ועוד שלל מקרים לאורך השנים שבהם הקבוצה שהפסידה לא ממש חשבה שזה רומנטי.
היום ה- VAR הוא כבר עובדה מוגמרת והנה, הקדמה לא באמת הרסה את הרומנטיקה, לא בכדורגל ולא בכלל, אלא רק שינתה פניה. היום גבר יכול להביע אהבתו לבת זוגו קבל עם ועדה בפני 3,000 "חברים" כשהוא שוכב בספה עם הנייד ביד וזה יכול להיחשב רומנטי, בזמן שפעם לא היתה בכלל אפשרות כזו. כך גם בכדורגל, פתאום זה רומנטי לקבל פנדל אחרי נגיעת יד שנבדקה במשך 3 דקות במסך טלוויזיה קטנטן בשולי המגרש.
אז בסוף קיבלנו את ה-VAR, אמנם עדיין בחיתולים, אך את האפקט קיבלנו כבר באופן מיידי. לצד דרמות מרגשות כמו אתמול בסטאד דה פראנס, קיבלנו גם שאלות ותהיות מהברנבאו עד כמה צריך וניתן ללכת אחורה במהלך כדי לבחון האם לבטל או לא לבטל שער וד"ש לטאדיץ'.
אם בשנות ה-90 היתה זו איאקס הקסומה והשפיץ של הנעל של סולשיאר, אז היום, ב- 2019, אותה איאקס, אותו סולשיאר, אך לא שפיץ של נעל שנתן רגע קסום, אלא מסך מרובע עטוף במעיל דייגים להגנה מפני הגשם שבסופו ניצחון ענק ליונייטד כנגד כל הסיכויים, שוב בזמן פציעות.
רבותיי ההיסטוריה חוזרת! אולי לא בדיוק, אבל בערך.
איך אומר דודו טסה? "בסוף מתרגלים להכל" ואנחנו כבר מתרגלים ל- VAR ועם כל ה"רומנטיקה" הזאת, שלא נתפלא אם בשבוע הבא בליגת האלופות השופט יתבלבל ובמקום לסמן ריבוע עם הידיים הוא יסמן לב…
