// מאת אבי גולדשטיין
בעונה שעברה לא נחסכה אפילו מילה טובה אחת על צמד המאמנים סלובו את ברדה. אחרי שקבוצתם מעיר היהלומים הציגה כדורגל חדש ומרענן בליגת העל, כולם הכתירו אותה כקבוצה הכי מהנה לצפייה בליגה. הצמד על כר הדשא, ערן לוי ודיא סבע, הראה חיבור מופלא שקצר פירות ולא פסח על שום קבוצה בליגה; עד לפציעתו, עלי מוחמד היה השם החם בכדורגל הישראלי; ניהול המשחק של ניקו אולסק היה מהטובים ביותר בליגה; ודן גלזר הביא פן הגנתי קריטי לקבוצה מאוד התקפית שיצר איזון בין כל המשתנים.
למרות הצגות הכדורגל שראינו במגרש בנתניה, היו בצמוד אליהן נפילות לא קטנות, עם הפסדים צורמים לבני יהודה והאלופה ב"ש בבית, או אכזבות מול מכבי ת"א ומכבי חיפה בחוץ. נראה היה שאפשר לפרוץ את הסכר ויש בעיות שצריך לפתור בנתניה על מנת שיוכלו להתקדם שלב אחד קדימה.
המשחק של נתניה, כמו שנאמר רבות במהלך העונה, היה ברובו סביב הצמד ערן לוי ודיא סבע, שהפיקו יחדיו 40 שערים. בעזרת משחק קבוצתי של שליטה בכדור, לחץ גבוה מצד כל הקבוצה והתארגנות מסודרת על המגרש, יכלו השניים לנצל את רגעי הגאונות שלהם יחדיו, ולייצר מספרים גבוהים שהתבטאו בנקודות לקבוצה. בעוד המערך היה 4-3-3 שנראה די פשוט על פניו, מאחורי הקלעים היה אפשר לראות עבודה של מאמנים. הנעת כדור בלתי מתפשרת עם סגנון משחק ישיר של מסירות מדויקות משחקן לשחקן הביא את חניכיו של דראפיץ' לשיאים חדשים.
החזקת הכדור נתפשה כמשימה קבוצתית מבחינת צוות האימון, והשחקנים שנבחרו לקבוצה ביצעו זאת בצורה יעילה ומצוינת. הייתה להם עונה שלמה בליגה הלאומית בשביל לעבוד על כך, והם הגיעו מוכנים לליגת העל. הצהובים-שחורים שיחקו עם המון סבלנות ותיאום, תוך שימוש בהנעת כדור מצד לצד עד למציאת פרצה בהגנת היריבה ויצירת חופש פעולה לשחקני ההתקפה. היצירתיות של ערן לוי באה לידי ביטוי בעיקר ברגעים בהם הקבוצה הייתה "תקועה" מלנוע קדימה. הוא היה נוהג לרדת לאחור לקבלת הכדור, והשתמש בשמאלית הקטלנית שלו למציאת שחקנים במרחקים קצרים וארוכים כאחד. כמעט תמיד הכדורים שלו מצאו את יעדם, מלווים בקולות של "וואו" מהיציעים. המהלכים הללו עזרו למערך של דראפיץ' לנוע קדימה כאשר תנועות הרוחב לא יצרו מצבים, משהו שיהיה חסר מאוד בעונה הנוכחית. דיא סבע הראה במהלך העונה מגע של קסם מול השער – עם המון איכויות בצורת דריבל, סיומת, מהירות, זריזות וראיית משחק – וסיים את העונה כמלך השערים של הליגה. בעונה הנוכחית היה צריך סבע לקחת את המושכות מרגליו הנהדרות של לוי הותיק, אך כעת גם תכנית זו נדחפה למגרסה.
אז מה השתנה? אחת הסאגות המתוקשרות ביותר של הקיץ הייתה זו של ערן לוי ומכבי נתניה. לאחר מספר התבטאויות מצד השחקן בנוגע לחוזה חדש, נראה היה כי היחסים בינו לבין הקבוצה עלו על שרטון. בסופו של דבר, לאחר 3 חודשי קיץ מלאי שמועות, עזב הקפטן של נתניה את הקבוצה וחזר לירושלים, שם שיחק בעבר ובה עדיין אהוב מאוד על ידי האוהדים. אחרי שבחן מספר הצעות באירופה, דיא סבע הכריז כי הוא הולך בעקבות הלב וחתם על חוזה חדש עם היהלומים. בחלוף 2 מחזורי ליגה ופגרת נבחרות אחת עבר דיא סבע לשחק במדי האלופה. העסקה יצאה לפועל למרות מספר אמירות של בעלי מכבי נתניה על כך שלא ימכור שחקן מוביל של הקבוצה ליריבה מהליגה. למרות היותו הקפטן החדש בקבוצה המלהיבה של סלובו-ברדה, סבע החליט שזה לא מספיק לו, והוא בהחלט ביצע התקדמות בקריירה. באר שבע שואפת הכי גבוה שניתן ושם סבע יוכל לפרוץ ברמות הגבוהות ביותר.
בנוסף לצמד הנ"ל, הייתה עזיבה אחת נוספת פחות מתוקשרת. דן גלזר, שהיה מושאל לנתניה ממכבי תל אביב, סיים את תקופת השאלתו והגרזן של נתניה שב לקבוצת נעוריו. עזיבה זו השאירה בור עמוק במרכז הקישור של נתניה, וגם עכשיו, לאחר 3 מחזורים, לא נראה שיש לצוות האימון תשובות למילויו. החוסר של נתניה בקשר הגנתי נראה בבירור ואין שחקן בסגל שעונה על דרישות התפקיד. כאשר קבוצת כדורגל משחקת בצורה התקפית, בכל הרמות בעולם, לרוב יש להם לפחות קשר אחד הגנתי מובהק או הגנה מעובה יותר על מנת לתת פתרון לחוסר ההגנתי, ולקבוצה מהשרון אין כיום פתרון כזה.
לאחר ההפסד הצורם במחזור הפתיחה, 5:0 להפועל חיפה, נראה היה כי הרוחות נושבות למקום לא טוב, אך התנצלות כנה מצד המועדון אל עבר האוהדים גרמה לתקוות מחודשות. נראה כי בקבוצה הבינו שצורת משחק כזאת לא יכולה לחזור על עצמה, ושהשחקנים חייבים להיות יותר מחוייבים על המגרש. ברור כי יהיו הפסדים, אבל כאשר הקבוצה נראית חסרת רוח חיים על המגרש ושבעה, מבלי שהביאה שום קבלה, דברים חייבים להשתנות. במשחק שלאחר מכן, מול סכנין, בוצעו מגוון שינויים בהרכב: 3 שחקנים הגנה שונים מאלו ששיחקו במחזור הראשון עלו לשחק, 2 שחקני התקפה חדשים לצד סבע בצורת החלוצים – שובל גוזלן ויונס מלדה הצעיר, ושלישית קישור ששלטה בכל קבוצות הליגה בעונה אשתקד הייתה ב-11 בפותחים. אך למרות כל השינויים, תכנית המשחק נראתה זהה לחלוטין, ללא כל התפתחות של למידה מטעויות העבר. המשחק נגמר בתוצאת תיקו 1:1, ומעבר להברקה של אברהם בדקות הסיום, שנתנה לנתניה נקודה ראשונה העונה, לא נראה יותר מדי אופי או רוח חדשה מצד היהלומים. למרות לחימה משמעותית יותר מאשר תצוגת הנפל במחזור הקודם, משהו עדיין היה חסר וזה לא היה מספיק.
בשני המחזורים בלטו מספר דברים, אחד מהם הוא החוסר במנהיג על המגרש. למרות סרט הקפטן שהונח על זרועו של סבע, לא היה נראה כי יש שם מי שידחוף את הקבוצה קדימה ברגעים פחות טובים או שינסה לפחות להשפיע על השופט. הדבר השני הוא שלמרות יכולת לא מספקת מצד ההגנה של מכבי נתניה, לא בוצעו שינויים משמעותיים בסגל הקבוצה לקראת העונה החדשה, ולראייה החולשה מאחור לאורך 2 מחזורים רצופים. תוסיפו לזה כמובן את ההחלשות ההגנתית עם עזיבתו של גלזר המצוין, ותקבלו כאב ראש אחד גדול לצמד המאמנים.
אז איך ימשיכו מכאן במכבי נתניה? כנראה שרק לקראת שנת 2019 נקבל תשובות לאן נושבת הרוח בשרון. למרות קיץ שלם, הקבוצה נכנסה לבנייה מחדש באמצע ספטמבר וכעת מחפשת פתרונות לעזיבתם של אלו ששמו אותה חזרה על המפה. בהתקפה הגיעו בקיץ שובל גוזלן וגבי קניקובסקי, אליהם יצטרפו כעת גיא מלמד, ברשצקי ופאטוס בצ'יראי, חלוצה של נבחרת מונטנגרו. לעומת זאת, לחיזוק ההגנה והקישור הגיעו: דולב אזולאי לעמדת הבלם, דודי טוויטו ובורנשטיין לעמדת המגן השמאלי, ולעמדת הקשר האחורי – רק בריק וסתיו פיניש. ניתן לראות דרך מגמת הרכישות איפה נדרש חיזוק משמעותי יותר לדעת המאמנים. אין לקבוצה קיץ נוסף להתחבר, וצוות האימון יאלץ לאלתר תוך כדי תנועה, ולקוות לחיבור מהיר של השחקנים. כוכבים או שמות גדולים אין בקבוצה, אבל סלובו-ברדה כבר הראו בעבר שהם יודעים להוציא מים מהסלע. לפעמים נראה שהם זקוקים לקצת יותר יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה משהם מראים היום, ולאחר ההצלחה המטאורית של השנתיים האחרונות הם ייבחנו תחת זכוכית מגדלת ועם ציפיות גדולות.
עונת 2018/19 תהיה למבחן עבור המאמנים. במידה ויצליחו להגיע גם העונה לפלייאוף העליון, ימשיכו הסופרלטיבים לעוף לעברם, במידה ולא – אולי יתנו להם להנות מנחמת הספק על עונת הסתגלות לסגל חדש ברובו, אך ישנה אפשרות סבירה בהחלט בה יאלצו השניים לענות על שאלות קשות מצד כל הגורמים, כולל הבעלים של הקבוצה, אייל סגל, ואולי אף לשקול איך להתקדם בהמשך.
