הסדרה "שער 7" שהועלתה לנטפליקס היא סדרת פשע הסובבת סביב קבוצת כדורגל ארגנטינאית בדיונית בשם פרוויאריוס (פועלי הרכבת). 7 פרקי הסדרה אינם יצירת מופת – במספר המצומצם של האתרים האמריקאים שהקדישו סקירה לסדרה הציון הממוצע הוא 6.5 – אבל היא די מהנה וגם מטיחה בפנינו את מה שכל ארגנטינאי אמיתי יודע, אבל אוהדי כדורגל מחוץ לארגנטינה לא רוצים לשמוע – הכדורגל הארגנטינאי נשלט ע"י פושעים מלמטה ועד נשיא ההתאחדות.

רקע

כחומר רקע לצפיה בסדרה, מומלץ לקרוא בויקיפדיה את הערך Barra Brava. זהו המונח הארגנטינאי לארגוני האוהדים. קצת כמו האולטראס "שלנו", אבל לא בדיוק. הבאראס נולדו בשנות ה-50 מתוך האלימות שהיתה מובנית בכדורגל הארגנטינאי עוד משנות ה-20. מקרי מוות בתגרות אוהדים היו נפוצים ומטרתם העיקרית של אוהדי הקבוצה הביתית היתה לאיים על שחקני הקבוצה האורחת והשופט במהלך המשחק. גם השוטרים המקומיים פעלו כדי לתמוך בקבוצה המקומית יותר מאשר כדי להשליט סדר.

כיוון שמצב זה השפיע על התוצאות של הקבוצות, בשנות ה-50 בעלי הקבוצות החלו לשלם מכיסם לבריונים כדי להצטרף למשחקי-חוץ ולהגן על הקבוצה ועל האוהדים המלווים אותה. כך נוצר קשר ישיר בין בעלי הקבוצות לעולם הפשע.

הנושא פגש אותי ישירות ב-2002, במהלך "הטיול הגדול" בדרום-אמריקה. הצלחתי להתארגן על משחק במחזור הרביעי בין בוקה ג'וניורס לחימנסיה לה-פלטה. בשלושת המחזורים הראשונים דווחו 4 מקרי מוות של אוהדי כדורגל בקרבת האיצטדיונים. כשנכנסתי למונית וביקשתי להגיע לאצטדיון, תגובתו של הנהג היתה "Estas Loco???". לאחר שהתעקשתי, הוא בדק שאין עלי תכשיטים, מצלמה או ארנק שבולט מהכיס לפני שהסכים להסיע אותי.

באוגוסט 2012 ההתאחדות הארגנטינאית דיווחה על 200 מקרי מוות בעקבות חוליגניזם, ושנה אח"כ נאסרה הגעת אוהדי חוץ לכל המשחקים בליגה העליונה – איסור שעדיין בתוקף

החל משנות ה-80 התחילו ארגוני ה-Barra לגדול מסדר גודל של עשרות אנשים לקרוב ל-1000 בקבוצות הגדולות. באותו הזמן החלו דיווחים על Barras המתפקדים כארגוני פשע לכל דבר וענין – מכירת סמים ביציעים, השתלטות אלימה על חניונים בקרבת האיצטדיון, גביית פרוטקשן מדוכני מזון באיצטדיון וסביבתו, מכירת כרטיסים שניתנו במתנה בשוק השחור ואף מעורבות בסחר שחקנים ובבחירות לנשיאות המועדון.

על הסדרה

הדמות שמניעה את כל העלילה היא גם הדמות הכי פחות מעניינת מבחינה טלויזיונית. זהו "לומיטו", גבר כבן 60, ראש הבארה של קבוצת כדורגל מומצאת המתמודדת על אליפות ארגנטינה. לומיטו הוא "דמות שטוחה" – יש לו אפס מוסר והדבר היחיד שמעניין אותו זה להגדיל את ההכנסות והכח של האגון שלו. אבל לומיטו הוא גם גלגל השיניים שמניע מספר צירי עלילה בסדרה.

הציר הראשון הוא הארגון שלו. הציר הזה מתחיל בסגנו הנאמן פביאן. הנאמנות של פביאן אינה מובנת מאליה שכן הוא חכם יותר, מתוחכם יותר, חזק יותר ומקושר יותר טוב לדרגי השטח – אבל הוא סולד מפוליטיקה וקבלת החלטות. מפיו של פביאן נשמע גם במשפט היחיד בסדרה ששווה ציטוט: "החוק האזרחי נועד כדי שהחזקים יוכלו לקחת מהחלשים ואילו החוק הפלילי נועד כדי שהחלשים לא יוכלו לקחת מהחזקים". צמוד לפביאן אנו רואים את מאריו שמספק את מרכיב ה- Breaking Bad של הסדרה – הוא רק משתף עם חבר, אחד מחייליו של פביאן, את העובדה שרכב האלטע-זאכן של אביו נגנב באלימות – ומוצא את עצמו נדחף במעלה הארגון למורת רוחם של חברו, חברתו ואביו.

הציר השני הוא המלחמה נגד ארגון פשע מתחרה. ארגון זה אינו מקושר לקבוצת כדורגל, אבל הוא מעונין בחלק מהנכסים של לומיטו – דמי החסות מדוכני המזון באיצטדיון ומכירת סמים (ההחלטה המוסרית היחידה של לומיטו היא המנעות ממכירת סמים בשכונה). בסצנת הפתיחה של הסדרה אלמוני דוקר את לומיטו בגבו במהלך חגיגות כיבוש שער באיצטדיון, דבר הגורר מהומת אלוהים ביציע.

הציר השלישי הוא הקבוצה, ובראשה הנשיא גיז'רמו. כמו בברצלונה וריאל, גם כאן הנשיא נבחר כל כמה שנים ע"י ה- Socios (בעלי כרטיס חבר). זוהי שנת בחירות ואליפות תשרת את גיז'רמו במטרתו להיבחר מחדש. האלימות ביציע פועלת נגד סיכויי הבחירה שלו ולכן הוא מכריז מלחמה על לומיטו ומפתיע במינוי קב"טית חדשה, דיאנה – נכדתו של נשיא המועדון לשעבר, עורכת דין עם קשרים בתביעה, פעילה חברתית עם ילדים עניים בשכונה ובנוסף לכל לסבית. לרוע המזל, דיאנה נלחמת בלומיטו עם ידיים קשורות ממספר סיבות: הראשונה, היא מנסה להשאר במסגרת החוק; השניה, מלחמה אלימה משחקת נגד האינטרסים של הפטרון שלה (שתי סיבות אלה מתסכלות את ראש מערך ההבטחה שגייסה, השואף להלחם בלי כפפות); השלישית, כ- Socios לומיטו ופביאן יכולים להכנס למשרדי המועדון כרצונם – אחד השיאים של הסדרה הוא כאשר פביאן מגיע למשרד של דיאנה; הרביעית, סנטיאגו מנהל הכספים של הקבוצה עובד למעשה בשביל לומיטו. אגב, בפרסומים לסדרה דיאנה מככבת בתור הגיבורה הראשית, אך בפועל זה לא מדויק.

מבחינת לומיטו, דיאנה מפריעה לו בפעילות השוטפת, אבל המכשול האמיתי הוא ג'ירלדו המאמן. הכסף הגדול באמת נמצא בייצוג וסחר שחקנים ולומיטו עושה את צעדיו הראשונים בתחום עם "טוקומאנו", חלוץ מבטיח בן 19 שלא מקבל הזדמנות כל זמן ש"קרייזי", החלוץ המוביל של הקבוצה, עושה את העבודה. כמעט כל פרק זוכה המאמן הכנראה-ברזילאי (לפי השם) לביקור של לומיטו או סנטיאגו שנועדו לדחוף את טוקומאנו להרכב. פזיזותו של טוקומאנו, שנראה כאילו דמותו פותחה בהשראת ירדן שועה, מניעה גם את ציר העלילה האחרון בסדרה – הרומן שהוא מנהל עם הבת של לומיטו

****

לסיכום, כמו בקורס באוניברסיטה של המרצה הכי מניאק, ערכה של הסדרה הוא לא במה שהיא מלמדת אותנו על הכדורגל הארגנטינאי, אלא בקריאה המקדימה שנדרשת מאתנו להבין את הסדרה. ואני, כמו חבר טוב ללימודים, הכנתי לכם את התקצירים למבחן.
מבחינה טלויזיונית הונחה בשבעת פרקי הסדרה תשתית טובה לעלילה, ואני מקווה שהכוונה היא להפיק עונה שניה לסדרה. מהסוף של העונה הראשונה לא ברור אם הכותבים מתייחסים אליו כסוף הסיפור או רק כסוף העונה.