סיפורו של הפרח האלג'יראי של הרוסונרי

עידן הכסף הגדול שמאפיין את הכדורגל העולמי בשנים האחרונות, וחווה עצירה זמנית עם התפשטותו של נגיף הקורונה, חילק את מועדוני הפאר לשניים: אלה שמסוגלים לשלם משכורות עתק ולהנחית במדיהם את הכוכבים הגדולים, ואלה שמנסים ללכוד ברשת כישרונות בסכומים מזעריים.

מילאן למשל, שבהחלטה מודעת לא נכנסה ל"משחק המזומנים" של אריות היבשת, הפכה למרעננת הרשמית של הסריה א' לאחר שפתחה ברגל ימין את עונת 2020/21 בדיוק כפי שסיימה את זו שעברה, בנתה סגל צעיר תחת הנהגתו של זלאטן איברהימוביץ' על כר הדשא וסטפאנו פיולי על הקווים, והפכה לקבוצה היחידה שלא רשמה הפסד מאז שובו של הכדורגל מהפגרה הכפויה.

זלאטן איברהימוביץ, מילאן
Credit to "AC Milan" Facebook page

 

לאחר שצלח את טבילת האש במדים האדומים-שחורים ורשם 31 הופעות בליגה בעונה שעברה, מתוכם 28 בהרכב, אפשר לקבוע שמאלדיני ויתר הגווארדיה המקצועית שאמונה על חלון ההעברות השלימו בינגו עם החתמתו של איסמעיל בנאסר, שנרכש ב-16 מיליון אירו בלבד מאמפולי בקיץ שעבר, מצא בית חם ב"קאסה מילאן", והפך לעמוד התווך בקישור המילאנזי: זה שמוסיף סדר וביטחון (89 אחוזי דיוק במסירה), ראיית משחק וטכניקה לצד המון התלהבות ועקשנות על המגרש, מה שמהווה דיסוננס לאופיו בחיים האישיים: "בתור ילד אהבתי לקחת סיכונים. הכדורגל עזר לי להשיג יותר ויותר ביטחון, אבל במרחב הפרטי אני אדם מאוד שמור ודיסקרטי".

הסיפור של מס' 4 באדום-שחור, בן לאב מרוקאי ואמא אלג'יראית, שבחר לשחק בנבחרת הלאומית של אלג'יריה (על אף שרשם 11 הופעות בנבחרות הנוער של צרפת) עימה זכה באליפות אפריקה ונבחר לשחקן המצטיין של הטורניר, מתאר ילד שצמח בבית עם משאבים דלים, וכבר מתחילת הדרך לקח את עצמו בידיים ועבד בחריצות רבה כדי לדאוג לעצמו ולמשפחתו לחיים טובים יותר לצד הגשמת חלומו הגדול.

איסמעיל בנאסר
Credit to "AC Milan" Facebook page

הילדות בצרפת:

איסמעיל בנאסר נולד בדצמבר 1997 בארל, עיר בדרום צרפת המאחדת אנשים מתרבויות שונות ונחשבת לאזור "חם" במלוא מובן המילה. הקשר שחגג ממש לא מזמן את יום הולדתו ה-23, יכול היה לסלול את דרכו בקלות עמוק אל תוך חיי הפשע, אך בחר אחרת: "גדלתי ברובע טרינקטילה, על הגדה הימנית של הרון (הנהר שזורם בעיר) עם הרבה צעירים שלא כל כך חשבו על ההשלכות של מעשיהם. אם הייתי מתנהג כמוהם, אולי הייתי בסופו של דבר מוכר סמים. בכל פעם חבריי ניסו לשכנע אותי שאצא איתם לבלות ושנהנה ביחד מחיי הלילה, אבל מעולם זה לא עניין אותי. הייתי חוזר בכל יום הביתה אחרי הלימודים, מתאמן על שרירי בטן ומשחק פוטסאל להנאתי".

בנאסר הצעיר קיבל את כל התמיכה האפשרית מהוריו, ובעיקר מאימו שהייתה בבית בזמן שאביו עבד לא מעט שעות ביממה על מנת שילדיו יוכלו להגשים את עצמם. לכן, ניתן דגש גדול על הפן החינוכי: "כל מה שאני עושה היום נועד בעיקר לאמא. גם אם אהיה החזק בעולם, העשיר ביותר, זה לא שווה כלום לעומת האהבה שקיבלתי ממנה. הייתי מאוד חכם בבית הספר. אבי היה בשנות העשרים לחייו כשהגיע לצרפת ממרוקו. הוא התחיל לעבוד כשהיה בן 12 באוויר הפתוח, בשמש הקופחת ובגשם. הוא היה עוזב את הבית בשעה 06:00 בבוקר וחוזר בשעה 18:00 בערב. הוא התיישב ולא היה לו כוח לדבר. הוא לא ידע קרוא וכתוב ולכן תמיד ראה בבית הספר כדבר החשוב ביותר עבורנו. הוא אמר לנו: 'אני עובד בשבילכם, כי אני לא רוצה שיהיו לכם אותם חיים כמוני'. אנחנו ארבעה אחים ואחיות. הבכורה היא מהנדסת, אחות אחת לומדת להיות עורכת דין, אני, שהפסקתי ללמוד בגיל 16 בבית ספר תיכון מדעי, ואחות אחרת, קטנה יותר, שעדיין הולכת לבית הספר".

הקשר הצעיר החל את הקריירה בקבוצה שמייצגת את עיר הולדתו עד שלפתע הגיעה ההצעה המפתיעה מהתותחנים: "בארל לא היה מרכז אימונים אמיתי. היו לנו רק שני מתחמים בהם התאמנו הקבוצה הראשונה וקבוצות הנוער. יום אחד התקשר אליי הנשיא ואמר: 'איסמה, אתה הולך עם הקבוצה הראשונה. אתה צריך להתאמן כל יום אז אתה צריך לעזוב את בית הספר. אתה יכול להמשיך ללמוד באינטרנט'. אמא שלי לא רצתה את זה, אבל אבא שלי היה מוכן לשמוע על הרעיון. ידעתי שקבוצות אחרות רוצות אותי ומוכנות להציע לי יותר כסף. סירבתי לחוזה המקצועני שהציע לי נשיא המועדון, שאיים שיחזיר אותי לקבוצה השנייה אם לא ארצה לחתום עליו. כשהגיעה ההצעה מארסנל, בחרתי בה ללא היסוס".

 

החיים בלונדון:

בסופו של דבר בנאסר השיג את מבוקשו והחל את דרכו בקבוצת הנוער של התותחנים. הוא מיעט לקבל הזדמנויות בקבוצה הבוגרת ועד שהגיעה כזאת הוא בזבז אותה, דבר שגרם לארסן וונגר לקבל החלטה חד משמעית לגביו: "הגעתי לאנגליה ביולי. בחודשיים הראשונים גרתי במלון כי לא רציתי לגור עם משפחה שלא הכרתי. הייתי בן 17, ובהמשך אחותי באה להתארח איתי. רק בספטמבר סוף סוף זכיתי לשחק בבוגרים במסגרת גביע ה-EFL נגד שפילד וונדסדיי. נכנסתי ל-20 דקות אחרי שאוקסלייד צ'מברליין ותיאו וולקוט נפצעו. הבעיה היא שהוא (וונגר) שם אותי ברחבה בצד השמאלי של השלישייה הקדמית, שזה תפקיד שמעולם לא שיחקתי. הרגשתי שיש עליי לחץ מטורף, איבדתי כמה כדורים וקיבלתי פחות כדורים. מאז כבר לא שיחקתי יותר".

'איסמה' הורד שוב לקבוצת המשנה של התותחנים עד שהוחלט להשאילו לחצי עונה לקבוצת 'טור' מליגת המשנה בצרפת. למרות שהמעבר לארסנל התברר כטעות ענקית ואולי התרחש בשלב מוקדם מדי עבורו, בנאסר לא נטר טינה ל"תותחנים" שהיו המועדון הרציני הראשון שפתח בפניו את הדלת: "אני לא מתחרט על כך שעברתי לשם מכיוון שהתמזל מזלי לשחק לצידם של שחקנים טובים. בסופו של דבר בחרתי לעזוב למקום שמאוד רצה אותי והם (אנשי התותחנים) אפשרו לי לעשות זאת".

על אף שאחת הסיבות של בנאסר לעזיבה הייתה מיעוט ההזדמנויות והתחושה הפנימית שתחת וונגר לא יהיה לו עתיד במועדון, המאמן הצרפתי הרעיף עליו שבחים רגע לפני שעזב את לונדון אליה כאמור הוא כבר לא חזר: "הוא יודע להגן בצורה טובה מאוד, הוא לוחם. שחקן עם רגל שמאל טובה, אמנם לא מרהיב, אבל יעיל מאוד. בנאסר הוא מסוג השחקנים שברגע שאתה מכניס אותו לקבוצה, אתה לא מוציא אותו יותר. הוא עדיין צעיר וחסר ניסיון, אבל נראה מאוד מבטיח".

Embed from Getty Images

הנחיתה באיטליה ועליית ליגה:

באוגוסט 2017, אמפולי הניחה על שולחנה של ארסנל הצעה על סך 300 אלף ליש"ט תמורת שירותיו של בנאסר שבחר להגיע לארץ המגף על אף שהיו לו עוד ארבע שנים בחוזה באיצטדיון האמירויות. כבר בעונתו הראשונה, הקשר האלג'יראי סיפק את הסחורה והיה חלק בלתי נפרד מהעלייה של המועדון לסריה א'. הוא היה מעורב בשישה שערים ב-39 הופעות (שני בישולים לצד ארבעה שערים), אלא שהליגה האיטלקית הבכירה הייתה אופרה אחרת עבורו ועבור שאר חבריו לקבוצה שלאחר עונה אחת בלבד שבו לליגת המשנה.

העובדה שבשנתיים האלה בנאסר חזר לשחק בעמדת הרג'יסטה המועדפת למרות שבעת הצורך הוא מסוגל למלא את תפקיד ה'מצאלה', החזירה לו את הביטחון ולראשונה הוא הצליח לממש את הפוטנציאל: "זו השנה השנייה שלי בתפקיד זה באיטליה ואני חושב שאני עדיין לומד ומשתפר מיום ליום. אני מקדיש לא מעט זמן ותשומת לב כדי ללמוד משחקנים אחרים בעלי אותו ייעוד כמוני כמו מרקו וראטי וטיאגו אלקנטרה", כך סיפר בראיון ל'אתלטיק' וגם הנתונים שלו מעידים על כך: 37 הופעות בעונת הבכורה בסריה א' בהן ניפק שני בישולים במדי "האזורי" ממחוז טוסקנה, וסיים את 2018/19 במקום הרביעי בתיקולים מוצלחים (68, 70% הצלחה) ושני בכמות יירוטים עונתית (60).

הנהלת אמפולי, שעוד הייתה בשלבי העיכול של החזרה לליגת המשנה, הבינה במהרה שהקשר הצעיר שלה לא ימשיך עם הקבוצה בעונה הבאה לאחר שמספר מועדונים הביעו בו התעניינות. לבסוף, הייתה זאת מילאן שזכתה בשירותיו: "כשאני מסתכל על בנאסר אני רואה את ג'נארו גאטוסו. יש לו רצון גדול להילחם על המגרש והוא מסוג השחקנים שהקהל בסן סירו אוהב לראות: כאלה שנלחמים ומזיעים עד לשריקת הסיום", כך טען המנהל הספורטיבי של הכחולים, פייטרו אקאדי, ל'גאזטה דלו ספורט' עם הופעתם של הדיווחים הראשונים על עסקה אפשרית עם הרוסונרי.

לארסנל ניתנה הזדמנות אחרונה לתקן טעות עבר כשאחד מתנאי העסקה מול אמפולי נתן לתותחנים את האפשרות להשוות כל הצעה עתידית שתגיע על בנאסר (סעיף שדאג להכניס ארסן וונגר), אלא שאונאי אמרי בחר שלא לממש את ההטבה שניתנה לו והרומן בין הצדדים הסתיים באופן סופי עם מעברו של הקשר לסן סירו.

Embed from Getty Images

תואר ראשון בקריירת מועדונים?

מילאן של השנתיים האחרונות הציגה לראווה שתי קבוצות שונות לחלוטין: זו שאימן מרקו ג'יאמפאולו שנראתה כבויה וחסרת מעוף לעומת זו של פיולי שהחזיר אליה את שמחת החיים, האמון ובעיקר את התחושה שהסגל הצעיר שנבנה באדום-שחור מסוגל להרבה יותר. אלא שבשונה מקודמו בתפקיד, פיולי קיבל בינואר תוספת כוח משמעותית בדמותו של הענק השבדי, זלאטן איברהימוביץ', שטרפה את הקלפים. השינוי הנוסף היה התעדוף של בנאסר על חשבונו של לוקאס ביליה וההבדל נראה לעין תוך זמן קצר. השילוב של מס' 4 לצידו של פרנק קסייה במרכז המגרש הוסיף ארגון, קשיחות ודינמיות ובעיקר סדר לקישור המילאנזי והתוצאות הטובות לא איחרו לבוא.

למרות זאת, אותה רוח חיים שבנאסר מוסיף למילאנזים, בלא מעט פעמים גם נמצאת בעוכריו. בעונתו הראשונה הוא הוביל את הרוסונרי בספיגת כרטיסים צהובים (14 ב-35 הופעות בכל המסגרות) ומודע לכך שיש לו לא מעט נקודות לשיפור לקראת המשך הדרך: "הנמרצות שלי מובילה אותי לא פעם להיות אגרסיבי ולקבל כרטיסים צהובים לחינם. אני צריך להיות צלול יותר כשהכדור ברגליי במחצית המגרש של היריב. אני חייב ללמוד ולהבין בכל הזדמנות מהי הבחירה הטובה ביותר שעליי לעשות בחלק האחרון של המגרש ואיפה הכי כדאי לחטוף את הכדור. זה הכל חלק מאינטליגנציה של שחקן".

בשבועות האחרונים הקשר נעדר ממשחקי הקבוצה בעקבות פציעה עד למחזור האחרון מול פארמה בו שיחק 75 דקות בהן רשם 88% הצלחה במסירה, ארבעה תיקולים לצד ארבעה דריבלים מוצלחים ב-80% דיוק ו-56% הצלחה במאבקים. בנוסף לכך, הוא ניפק ארבעה בישולים בדומה לתאו הרננדס ב-17 הופעות בכל המסגרות, פתח בהרכב בשבע מתוך תשע ההופעות שלו בסריה א' בהן רשם 44.6 מסירות מדויקות בממוצע ב-89% דיוק לצד 53% הצלחה בתיקולים בכל המסגרות.

בחוזהו של הקשר בן ה-23 הוכנס סעיף שחרור על סך 50 מיליון אירו כשמנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' כבר הוזכרו כמועמדות לקלוט אותו. אמנם העונה עדיין נמצאת בשלביה המוקדמים, אך אם מס' 4 באדום-שחור ימשיך להציג את היכולת שמאפיינת אותו וגרמה לפיולי לתת לו את המפתחות בקישור האחורי והרוסונרי ימשיכו את התנופה האדירה בה הם נמצאים מאז ששבו מפגרת הקורונה, אולי הוא יבצע בסיומה קפיצת מדרגה נוספת.

Embed from Getty Images

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *