אוטוטו נגמר אולי העשור המשמעותי בחיי ה UFC. עשור בו נחתמו שתי עסקות שידור משמעותיות מאוד במפת הדרכים של הארגון. תחילה היו ב FOX, ולקראת סוף העשור חתמו עם ה-רשת לצרכני ספורט – ESPN. בתווך נכנסו נשים לארגון, הארגון עצמו נקנה, וקיבלנו את הסופרסטאר האמיתי הראשון בתולדות הארגון.
מה לא היה לנו בעשר השנים האחרונות? שינויי חוקים, כניסת הארגון סוף סוף למדינת ניו יורק, החמרה בבדיקות הסמים, ויותר מכל – דריסת רגל במיין סטרים. אז כדי לסכם את העשור התכנסו, אני, עצמי וכותב שורות אלה, והרכבנו את מה שכל אוהד ספורט הכי אוהב – רשימות.
תזכורת לגבי הסיכום שלי לעשור הזה ב UFC:
- אני מתנצל בפני כל הארגונים האחרים – כל הכתוב מטה מתייחס ל UFC (כולל WEC וסטרייקפורס שנבלעו בתוכו). אין לי, לא הידע, ולא הסבלנות להסתכל מחוץ לארגון הזה, ובכל זאת מדובר בארגון המוביל, אפילו אם קיימים לוחמים טובים מחוצה לו (וקיימים).
- כל הבחירות כמובן מבוססות דעה, ניסיון וטעם אישי. מאוד אשמח לשמוע דעות שונות.
- אצלי העשור מתחיל ב 2010 (כלומר אפילו אם זה קרה ב 31 לדצמבר 2009 – זה לא כאן…)
אז איך נסכם את העשור? ובכן, לפנינו חמש קטגוריות, ובתוכן עשרת הגדולים\זכורים\חשובים וכו’. לא סידור מדעי, ואפילו חלק מהדברים שכחתי לחלוטין (אפילו נוק אאוט מדהים מיולי 2019…). אם כך, בואו נשלים את המלאכה עם…
הלוחמות של העשור (רקורד בעשור):
- ג'סיקה אנדראג' (20-7)
מחלקות הנשים עדיין אינן עמוקות מספיק כדי להציב כאן 10 לוחמות ברמה יחסית אחידה, ואני מקבל בהחלט אם תרצו להחליף את המועמדות במקומות 10 ו 9. אנדראג' הגיעה מכיוון שכיכבה בשתי מחלקות, ואפילו נישלה את רוז נמאיונס מאליפות משקל הקש. אם ג'רמיין דה ראנדמי ניצחה את אמנדה נונייז (הטור נכתב לפני הקרב ביניהן), לבטח היא תיכנס לעשיריה.
- קרלה אספרזה (15-6)
קרלה היתה האלופה הראשונה במשקל הקש, אחרי שזכתה בתוכנית הריאלטי The ultimate Fighter. סבלה מאוד מנוכחותה של יואנה יודצ'ייצ'ק, וחוותה ירידה כלשהי. לאחרונה בקו עליה, אבל עדיין לא בשורה אחת עם הבאות בתור, כשמדובר על העשור.
- ולנטינה שבצ'נקו (12-2)
דבר הסנגוריה:
שני הפסדים בלבד, שניהם בהחלטת שופטים, שניהם מול אמנדה נונייז (אותה עוד נפגוש ברשימה). אלופה דומיננטית מאוד במחלקת משקל הזבוב, כולל ניצחון על יואנה יודצ'ייצ'ק, קונטנדרית לגיטימית בכל מחלקת משקל. אחת הלוחמות השלמות, והמוכשרות בתולדות MMA הנשים. עקבית ורצינית. מה עוד תבקשו?
טיעוני הקטגור:
מחלקת משקל הזבוב, בראשה היא עומדת בגאון, עדיין לא ממש מגובשת, עם לוחמות שעדיין לא מאתגרות את ולנטינה ממש.
- הולי הולם (12-5)
דבר הסנגוריה:
אלופת משקל התרנגול לשעבר, ניצחון מרהיב על רונדה ראוזי, קרב צמוד מול כריס סייבורג על התואר במשקל נוצה, הפסד גבולי ומעורר מחלוקת לג'רמיין דה ראנדמי בקרב על אותו תואר. תמיד קרוב לטופ.
טיעוני הקטגור:
משהו תמיד חסר שם. לא מספיק עקבית, ולא מספיק אגרסיות.
- מישה טייט (11-5)
דבר הסנגוריה:
אלופה בשני ארגונים (סטרייקפורס ו UFC), ניצחון על הולם, תמיד חיפשה את הקרב הקשה ביותר. תמיד היתה כנה עם עצמה ואף פרשה בזמן.
טיעוני הקטגור:
הפסידה את התואר ללוחמות הראשונות שעלו מנגד – רונדה ראוזי ואמנדה נונייז. לא מספיק עקבית.
- כריס סייבורג (13-1-1)
דבר הסנגוריה:
אחת מהלוחמות המפחידות בתולדות הספורט. אלופה מחוץ ובתוך ה UFC. תמיד מחפשת להיות אגרסיבית, מוכשרת בכל איזור של הקרב ואדם נחמד מאוד.
טיעוני הקטגור:
את רוב הקריירה העבירה מחוץ ל UFC כך שתמיד קשה לקבוע. הגיעה לארגון בגיל יחסית מבוגר, והפסידה לבסוף את התואר לאמנדה נונייז בצורה חד משמעית.
- רוז נמאיונס (8-4)
דבר הסנגוריה:
ניצחה את יואנה יודצ'ייצ'ק כאנדרדוג (הנחילה לה את ההפסד הראשון שלה) ולקחה לה את החגורה. ניצחה אותה גם כאלופה, ושמרה על התואר.
טיעוני הקטגור:
נראית כמי שלא היתה מוכנה לחלוטין להתמודדות בספורט. אולי פרשה, אולי תחזור.
- רונדה ראוזי (12-2)
דבר הסנגוריה:
כבשה בסערה את סטרייקפורס ו UFC, עם שרשרת ניצחונות של 10 סיומות. אלופה בשני הארגונים. עד היום אלופת ההגנות בכל המחלקות. הפסדים רק להולי הולם ואמנדה נונייז.
טיעוני הקטגור:
ההפסדים חשפו חורים מאוד גדולים במשחק העמידה שלה, כמו גם רכות מנטלית ובעיה בהתמודדות עם כישלון.
- יואנה יודצ'ייצ'ק (16-3)
דבר הסנגוריה:
אלופה דומיננטית, והכי קרובה לשיא ההגנות של ראוזי. כל זה מול תחרות יותר גבוהה. מוכשרת מאוד ברוב איזורי הקרב ואגרסיבית מאוד.
טיעוני הקטגור:
מתרצת הפסדים.
לוחמת העשור:
אמנדה נונייז (14-3)
דבר הסנגוריה:
שמתם לב למי כולם מפסידים? אחרי 13 קרבות, עם מאזן 9-4, כולנו הבטנו עליה כעוד לוחמת. מאזן חיובי, אבל לכאורה לא מדהים. בלי יותר מדי שמות גדולים. אז היא התחילה להילחם מול השמות, ומאז היא בריצת 9-0 מעוררת התפעלות. רק שבצ'נקו היתה אפילו קרובה. כל השאר נפלו שדודות לרגלי לוחמת העשור, וכנראה הטובה עד כה שראינו. יש לה את המסגרת המתאימה להילחם גם במשקל תרנגול וגם במשקל נוצה (אלופה בשתי המחלקות האלה), והיא עושה משקל בשתיהן ומגינה על החגורות. כוח יש, כישרון ומשחק שלם יש, גישה מקצוענית יש. תענוג לצפיה.
טיעוני הקטגור:
אפילו אם אני מתאמץ, אני לא מסוגל לחשוב על טיעון אחד.
הלוחמים של העשור (רקורד בעשור):
- מייקל ביספינג (20-7)
קורבנות בולטים: אנדרסון סילבה, דן הנדרסון, לוק רוקהולד.
הישג השיא: אליפות המשקל הבינוני (אחרי נוק אאוט על רוקהולד).
וחוצמיזה: מכונת הקרדיו ממנצ'סטר, זוכה ה The Ultimate Fighter שהגיע עד זכיה בחגורת האליפות הראשונה ללוחם אנגלי ב UFC. מוכשר ובעל משחק שלם, לא שמר תמיד על יציבות, אבל לקראת סוף הקריירה נתן את ריצת חייו, ועשה מה שרבים לא האמינו שיעשה.
- סטיפה מיוצ'יץ' (19-3)
קורבנות בולטים: דניאל קורמייה, אליסטייר אוברים, פבריסיו ורדום, פרנסיס אנגאנו, ג'וניור דוס סאנטוס.
הישג השיא: אליפות המשקל הכבד וקביעת שיא ההגנות על החגורה הזו.
וחוצמיזה: ניצחון על דניאל קורמייה זה משהו שרק שני לוחמים יכולים לקחת עליו קרדיט. סטיפה הוא לוחם חרוץ, קשוח, ובעל משחק שלם, שידע להכין תוכנית טקטית לרוב הקרבות שלו, והתגבר על לוחמים שנראו גדולים וטובים ממנו. בחור נחמד ובעל מבטא לא ברור, וגם… כבאי.
קורבנות בולטים: אדסון בארבוזה, רפאל דוס אניוס, דונלד סרוני, אנתוני פטיס, קווין לי.
הישג השיא: זוכה תוכנית הריאליטי The Ultimate Fighter, ואלוף זמני במחלקת המשקל הקל.
וחוצמיזה: הלוחם היחיד ברשימה שלא היה אלוף "קבוע", אבל אולי הלוחם המלהיב של העשור. שום דבר בו לא קונבנציונאלי. תמיד הוא מפתיע, ותמיד יוזם. מתאבק טוב, סטרייקר מחונן, גראפלר מצויין, ולוחם עם "לב של אריה".
קורבנות בולטים: קרלוס קונדיט, רובי לולר, קלווין גאסטלום, דמיאן מאיה, דארן טיל, סטיבן תומפסון, פול דיילי.
הישג השיא: אלוף המשקל החצי בינוני, עם ארבע הגנות רצופות (שלישי רק לג'ורג' סיינט פייר ומאט היוז האגדיים).
וחוצמיזה: הלוחם הבלתי מוערך בעליל הזה ניצל, אתלטיות מרשימה, היאבקות ברמה הכי גבוהה, וידיים שיכלו לשלוח (ואף שלחו) כל לוחם לישון מוקדם. היה מסוכסך תקופה ארוכה עם נשיא הארגון, דיינה ווייט, ויכול להיות שסבל מכך.
- דמיטריוס ג'ונסון (22-3-1)
קורבנות בולטים: הנרי סהודו, ג'וזף בנאבידז, ג'ון דודסון, ווילסון הייז, ריי בורג.
הישג השיא: אלוף משקל הזבוב ובעל שיא ההגנות על התואר ב UFC (כל המשקלים)
וחוצמיזה: הביקורת (לרוב מוצדקת) על DJ היתה שלא היתה לו ממש תחרות ברמה מאוד גבוהה, אבל את שלו הוא תמיד עשה. תמיד הגיע מוכן, תמיד חיפש את הסיומת, ולא עשה לעצמו הנחות, אפילו אם הביקורת המוזכרת לעיל נכונה.
- מקס הולוואי (21-4)
קורבנות בולטים: ז'וזה אלדו, פרנקי אדגר, בריאן אורטגה, אנתוני פטיס, צ'ארלס אוליביירה.
הישג השיא: אלוף משקל הנוצה
וחוצמיזה: ז'וזה אלדו שלט במחלקת משקל הנוצה ללא עוררין, עד שהפסיד לקונור מקגרגור. כשהלוחם האירי העביר את הכוונות שלו למחלקת המשקל הקל, הולוואי השתלט עליה, ומאז הוא מחזיק בתואר בדומיננטיות מוחלטת (הטור נכתב לפני הקרב מול אלכסנדר ולקנובסקי ב 14 לדצמבר, 2019). אחד הסטרייקרים הכי טכניים, ודינאמיים בארגון כולו, שולט בטווחי הקרב ולמעט מעידות ספורות בתחילת הקריירה (כולל למקרגור), מיצב את עצמו כאחד הלוחמים שנראים בלתי מנוצחים.
- קונור מקגרגור (19-2)
קורבנות בולטים: ז'וזה אלדו, מקס הולוואי, נייט דיאז, דאסטין פורייה, אדי אלברז.
הישג השיא: אלוף משקל הנוצה, אלוף המשקל הקל (והראשון בהסטוריה של ה UFC להחזיק בשתי חגורות בו זמנית- Champ champ)
וחוצמיזה: מה לא נכתב על מיסטיק מאק? האיש יודע למכור כרטיסים, לקדם קרבות, לקדם את עצמו, לדבר טראש ולרוב לגבות את זה בכלוב. לאנשים יש את הנטיה הטבעית להמליך מישהו אחרי כמה קרבות טובים ומיד לקבור אותו אחרי הפסד או שניים. הם עשו את זה לאלדו, אחרי שהפסיד לקונור, והם עושים את זה לקונור אחרי ההפסד לחביב. אבל איך אפשר שלא להכיר בגדולה של לוחם שהגיע מ"שום מקום" וכבש בסערה שני תארים? איך אפשר לא להכיר בגדולה של לוחם שבמו לשונו (וכן, אגרופיו הרבים) דחף את ה UFC וה MMA בכלל, עמוק אל חיקו החם של המיין סטרים? אפילו בישראל, בה הדיווח על MMA שואף לאפס, לא מפספסים אף ציוץ של הצ'אמפ-צ'אמפ האירי. אז בבקשה, תנו כבוד לקונור מקגרגור, על כל חסרונותיו (על פי דיווחים זרים). מדובר באחד מגדולי הלוחמים של העשור (ובכלל).
- חביב נורמאגומדוב (21-0)
קורבנות בולטים: קונור מקגרגור, דאסטין פורייה, אדסון בארבוזה, רפאל דוס אניוס.
הישג השיא: אלוף המשקל הקל
וחוצמיזה: בימינו אנו, חביב נחשב לה-לוחם. רקורד מושלם בעשור (ובכלל הוא בלתי מנוצח), עם ניצחונות מרשימים על לוחמים מכובדים מאוד. בעל סגנון ייחודי, אותו הוא מצליח באופן עקבי לכפות על יריביו. יש לנו ההזדמנות להמשיך לעקוב אחריו פועלו, שכן הוא בדיוק בשיאו מכל הבחינות. לא תמיד הוא מלהיב, והוא לא יעשה דברים הרחק מאיזור הנוחות שלו (ולמה שיעשה?), אבל את הדברים שהוא יודע, הוא יודע הכי טוב ועד כה לא ראינו תחרות אמיתית. ב 2020 הוא אמור – סוף סוף – להילחם בטוני פרגוסון, וכל אוהדי ה MMA מחכים לזה בקוצר רוח. ניצחון שם, ישים אותו לדעתי מעבר לבי ג'יי פן, כלוחם המשקל הקל הגדול בהסטוריה.
קורבנות בולטים: אנטוניו סילבה, ג'וש בארנט, פרנק מיר, רוי נלסון, דן הנדרסון, אנתוני ג'ונסון, אלכסנדר גוסטפסון, סטיפה מיוצ'יץ', אנדרסון סילבה.
הישג השיא: אלוף המשקל החצי כבד, אלוף המשקל הכבד (כולל באותו זמן)
וחוצמיזה: (ספויילר בפנים, אבל לא ממש ספויילר) ניתן להסתכל על הקריירה, והעשור של דניאל קורמייה בשני אופנים. ניתן לראות זאת כטרגדיה, שכן בקלות, דניאל קורמייה היה יכול להיות הלוחם של העשור, אלמלא – ג'ון ג'ונס (ראה ערך: קריפטונייט). אלוף המשקל הכבד בסטרייקפורס (כאנדרדוג שנכנס לטורניר כמחליף), אלוף ה UFC בשתי מחלקות המשקל הכבדות, עם ניצחונות דומיננטיים ומרשימים על כל המי ומי. ומנגד, נתקל בקיר בלתי עביר בדמות הנמסיס ג'ונס שפשוט הראה עליונות בשני המפגשים ביניהם, בין אם יש או אין מחלוקת מסביב. אבל ניתן להביט על זה בדיוק להיפך. בעידן שבו יש לוחם כל כך דומיננטי, להשיג את כל מה שדי סי השיג, ולעשות זאת עם קלאס, זה בהחלט עשור לא פחות ממדהים. האינטיליגנציה של קורמייה, שהתבטאה בתוך הכלוב, באה לידי ביטוי גם מחוצה לו. ה UFC נוהגים לשבץ אותו באופן תדיר כפרשן בשידורי האירועים הגדולים שלהם, ורשת ESPN אף הפקידה בידו סדרה שמתארת טכניקות בהן לוחמים נבחרים נוקטים. דניאל קורמייה – לוחם ענק.
לוחם העשור:
את העשור הקודם, סיים ג'ונס עם הפסד שערורייתי למאט האמיל, בפסילה כתוצאה ממרפקים בלתי חוקיים מצידו. העשור הזה נפתח בקול תרועה רמה, עם שרשרת נצחונות מרשימים מאוד על ברנדון ורה, ולדימיר מטיושנקו וריאן ביידר, שחברו לשלושה נצחונות קודמים בסוף העשור הקודם וביחד, הובילו לקרב על אליפות המשקל החצי בינוני מול אחת מאגדות הספורט – מאוריסיו "שוגון" רואה.
אל הקרב, ג'ונס הגיע כ"ילד" בן 23 על מנת להתמודד מול מי שהיה לוחם פעיל ומרשים עוד כשג'ון היה תלמיד בתיכון. מה שהתרחש בקרב הזה היה פשוט חיסול ממוקד. ג'ונס לא השאיר לשוגון שום סיכוי, מהרגע הראשון ועד לסיומת, כתוצאה מקומבינציה בלתי פוסקת של חבטות מכל סוג. ג'ון ג'ונס הפך לאלוף הצעיר ביותר בתולדות הארגון.
מכאן החל מסע בו ג'ונס "מנקה את המחלקה". קונטנדר אחרי קונטנדר, כולל חמישה אלופי UFC לשעבר ניסו ולא יכלו לו. למעט רשאד אבנס שאיתגר אותו, כל היתר ספגו הכנעה או נוק אאוט, ובכל מקרה לא היוו יריבים שקולים. ג'ונס נראה כמו גרסת החצי כבד, המשופרת של אנדרסון סילבה מצד אחד, וכמו ג'ורג' סיינט פייר מצד שני. ללא חורים במשחק בכלל.
אני לא מתכוון לדבר על מעללי ג'ונס מחוץ לכלוב, כי אנחנו מדברים על לחימה. רק נזכיר שהוא עבר השעיות ועונשים בעקבות התנהגות בלתי הולמת (בלשון המעטה) ושימוש בחומרים ממריצים.
בשנים האחרונות, אחרי חזרתו מעוד השעייה, ג'ונס מתמקד ב"ניקוי מחלקה" בשנית, לאחר שדור הלוחמים הקודם ברובו פרש. בסך הכל בן 32 (ההיפך מ 23?) אנחנו מצפים לראות מי יאתגר אותו? האם ישנו זה שינצח אותו? האם הוא מתכנן לעלות למשקל הכבד מתישהו, שם מחכים כמה מאץ' אפים מאוד מעניינים? עד אז, לי אין בכלל ספק שמדובר בלוחם של העשור, ואחד משני הגדולים בהסטוריה של הספורט.
מבחינתי היה עשור מצוין, ובזמן העבודה על הסיכום פשוט נהניתי מכל רגע, והיו כל כך הרבה שלא נכנסו מאלף ואחת סיבות.
מי לוחם העשור שלכם? מי העשיריה? רוצים לשתף? אפשר ממש כאן בתגובות.
בפרקים הקודמים דיברנו על:
ג׳ון ג׳ונס הוא אגדה אבל בעייתי בעיניי לדרג אותו במקום הראשון אחרי שהוא לקח חומרים ממריצים.
לדעתי, למרותו קרינג׳יותו, Henry Cejudo צריך להיות ברשימה.
חביב צריך להיות לפחות במקום השני (אם לא הראשון), טיירון וודלי לא צריך להיות ברשימה לדעתי והייתי מחליף אותו בMasvidal.
בנוסף, הרקוד של הלוחמים לא נכון.
*סליחה על התגובה הכפולה!*
היי אסף,
הרקורד הוא מ 2010 עד 2019. אם יש טעות אשמח לתיקון. מבין את דעתך, למעט מסבידל שלא היה משמעותי ברוב העשור.