סיכום העשור: פרק #2 – הכובשים הפעילים

לפרק #1 סיכום העשור: "הינוארים" רום טל דן ומוטלה רפלד

סיכום העשור: פרק #2 – פרק הכובשים הפעילים

הפעילים

לכבוד פתיחת הליגה השבוע החלטנו על עצירה קלה ממלאכת סיכום העבר, הפנינו את הזרקור אל עבר ההווה והלכנו לבדוק מי מבין השחקנים הפעילים בקבוצות ליגת העל מרכיבים את טבלת הכובשים הפעילים ומלכי ההופעות הפעילים, עם התייחסות למצב ההבקעות וההופעות אצל שחקנים מתחת גיל 23 – אם ישנה סטיגמה חוצת עשורים אז הרי זאת הנחת היסוד כי שחקנים צעירים לא מקבלים מספיק צ'אנסים בליגת העל. התשובות בהמשך.

מקום חמישי: שלומי אזולאי החלוץ, בית"ר ירושלים

בן 29, 66 גולים ב-257 הופעות.

אם יש שחקן שהוא די אנדרייטד בכדורגל שלנו זה שלומי אזולאי החלוץ.

אליפויות עם מכבי חיפה וקריית שמונה, עונות יפות בסכנין ויציבות מספרית יחסית שמקנה לו את המקום החמישי ברשימה הסופר מכובדת הזאת, וגם את המקום בבית"ר ירושלים של רוני לוי, אבל לא כמו בקדנציה הראשונה כמושאל בקבוצת תחתית של אלי טביב, אלא כחלוץ טוב שבא להילחם על ההרכב בקבוצה שרוצה צמרת גבוהה ומתנהלת כמו מועדון גדול.

אם אזולאי ימשיך בקו שלו מהעשור החולף – עבודה קשה, צניעות ויציבות, אין לי ספק שבבית"ר יהנו ממנו מאוד ואטלי הוא יזכה סוף סוף, לקראת גיל 30 להערכה שמגיעה לו כחלוץ טוב מאוד לליגת העל.

מקום רביעי: מאור בוזגלו, הפועל תל אביב

בן 31, 70 גולים ב-295 הופעות.

אמרתם מאור בוזגלו – אמרתם מספרים.

בוזגלו הוא הקשר המוביל ברשימת הכובשים הפעילים, וגם הראשון ברשימת המבשלים, אך לא אוכל להוכיח את זה מכיוון שהשגת נתוני בישולים מהימנים ומדוקים של חצי העשור הראשון בליגה זאת משימה קשה יותר מהלשיג תקציר של משחק מהליגה הבבלית מלפני הספירה.

כמו דמארי, נמצא מעבר לשיא בהפועל ת"א בגלל פציעות קשות, והקבוצה תקום ותיפול העונה על היכולת שלהם להתקדם במעלה הרשימה הזאת.

מקום שלישי: עומר דמארי, הפועל תל אביב.

בן 30, 90 גולים ב-258 הופעות.

דמארי מחזיק בממוצע הטוב ביותר ברשימה – שער כל 2.8 משחקים, אבל עם זאת, נראה שהוא הכי פחות קרוב מבין שחקני הרשימה לשחזר את הישגי העבר ולהמשיך לדהור במעלה רשימת המבקיעים של ליגת העל.

בנוסף, דמארי הוא השחקן שכבש הכי הרבה עבור הפועל ת"א במשחקיה באירופה, לא דבר של מה בכך עבור מועדון שידע שנים יפות במפעלי אופ"א. דמארי בנוסף מחזיק גם בשיא השערים עבור שחקן אדום לעונה: 26 גולים ב-2013/14.

עומר דמארי עבר אמנם פציעות קשות שגרמו לירידה דרסטית ביכולת שלו והפועל ת"א היא לא קרקע פורייה בשנים האחרונות להצלחה, אבל אולי כמו הבחור שמעליו ברשימה, ששיחק גם הוא בגרמניה, בהפועל ת"א ומכבי חיפה ועבר תקופות לא פחות רעות, דמארי עוד יתקמבק ויחזור לקרוע רשתות.

סגן מלך השערים הפעיל: איתי שכטר, מכבי ת"א.

בן 32, 93 גולים ב- 309 הופעות. בן 32.

שימו לב להתפלגות השערים המעניינת של שכטר:

26 בבית"ר, 26 בהפועל ת"א בקדנציה הראשונה ו-7 בשנייה, 21 במכבי נתניה, 8 שערים במכבי ת"א, 3 בנצרת עילית(נוף הגליל!!) ועוד 2 שערים במכבי חיפה.

בראיון נהדר שהעניק לפני כשנה לערוץ הספורט: אמר שכטר שבכל מקום שנתנו לו את המפתחות להיות החלוץ הפותח בהרכב, למעט מכבי חיפה, הוא החזיר על המגרש בשערים.

אמנם אחוז נכבד של השערים נכבש בעונת השיא של 22 השערים בדאבל של הפועל ת"א, אבל אם שוב נרכיב את משקפי הפרופורציה שדורש מאיתנו הכדורגל הישראלי – נגלה ששכטר חלוץ די מוצלח וכמעט כמו עטר – גם הוא כובש שער בערך כל שלושה משחקים.

מלך השערים הפעיל: אלירן עטר, מכבי ת"א.

בן 32, 121 גולים ב-329 הופעות.

בעידן בו אנחנו יכולים לצפות פעמיים בשבוע בכריסטיאנו רונאלדו, מסי, לבנדובסקי, הארי קיין וכובשים מצטיינים רבים אחרים הציפייה שלנו למספרים גבוהים מחלוצים ישראלים היא די לא הוגנת.
למעט ערן זהבי, אליו נגיע בהמשך הפרויקט, אף שחקן, ישראלי או זר, לא הצליח לשמור על רמת כיבושים גבוהה במשך כמה עונות ברציפות בליגת העל, ולכן ההישג הזה של אלירן עטר, עם שער כמעט כל 3 משחקים, הוא מרשים כששמים אותו בפרופורציה הנכונה והראויה לו.

אני חייב להודות שבתור אוהד מכבי חיפה הייתי בטוח ששיאו של עטר מאחוריו ואם להיות עדין לא הצטערתי כשעזב בסוף הקיץ לפני שנתיים, אך בעונת האליפות האחרונה עטר הוכיח שההיפך הוא הנכון כרשם עונה חמישית בקריירה עם כמות כיבושים דו- ספרתית בליגת העל – כשארבע מהן במכבי תל אביב.

בשתי עונות עטר סיים כמלך השערים:
הראשונה הייתה בשורות בני יהודה עם 14 גולים בעונת 2008/9 והוא חלק את התואר עם יצחקי ואבוחצירא, וארבע שנים מאוחר יותר הוא כבר זכה במלכות השערים בבלעדיות כשכבש 22 שערים בעונת האליפות הראשונה של מכבי ת"א.
כולם אגב נכבשו בעונה הסדירה. נתון מדהים ומוזר כאחד למלך שערים.

הרשימה המלאה:

שאלה למחשבה: 13 שחקנים מתוך 20 ברשימה שיחקו במכבי חיפה, רובם בעשור החולף. מי שלא שיחק, היה מועמד בשלב כזה או אחר להגיע לכפר גלים.
כמה מהם הצליחו במכבי חיפה ומה אחוז השערים מתוך הכמות בטבלה שכבשו בירוק?

העולם שייך ל…?

את החלק השני פיצלנו לשני חלקי משנה: מצד אחד, טבלת המופיעים המובילים – קרי שחקנים ותיקים בליגת העל, ומהצד השני המופיעים המובילים והכובשים המובילים מבין שחקני הליגה בני 23 ומטה.

טבלת המופיעים המובלים:

הסיפור של כל מובילי הטבלה דומה בצורה מדהימה, ואולי מספר את סיפרו של הדור האחרון של הכדורגל הישראלי בצורה המיטבית:

כולם נחשבו לכישרוניים ביותר בתחילת דרכם, מי יותר ומי פחות, וסומנו כדור הבא של הכדורגל הישראלי – שחקני נבחרת ולגיונרים לעתיד. הם יצאו לאירופה, ולמעט מליקסון רובם נכשלו, חזרו לביצה המקומית והפכו לנרקיסים מקומיים – שחקני ליגה מובילים ו-וותיקים.

אז העולם שייך ל…?

אמנם הנבחרות עד גיל 23 של ישראל מגיעות לתוצאות יפות יותר מהבוגרת (ואפילו נבחרת הנוער, כמו ב-97' ו-2014), אך בליגה עצמה אנחנו עדיין רואים מיעוט במתן דקות לשחקנים צעירים (16-20) בעיקר בשנים האחרונות.
נסו לחשוב: כמה שחקנים שנולדו אחרי שנת 2000 בישראל אתם יכולים למנות? מעט, אם בכלל. והבעיה לא בכם.

אף שחקן ישראלי בן 21 לא הגיע ל-50 משחקי ליגה בליגת העל, ובהתחשב בהיצע הדל הרחבתי את היריעה כנהוג בטורנירי הנבחרות לשחקנים עד גיל 23 והנתונים לפניכם:

רק, הערה קטנה לפני:

דוד קלטינס לא נמצא ברשימה. גם עדן שמיר, אופיר מזרחי או כל מיני שחקנים שעולים לכם בראש בגלל שבתקשורת הם מכונים "ילדים". הם כיבו כבר מזמן 23 נרות שננעצו בעוגת יום ההולדת שלהם.
בכדורגל הישראלי שחקן בן 25 הוא ילד ושחקן בן 28 כבר סוס מת. התקשורת בארץ מאתגרת את הביולוגיה, הפיזיולוגיה וחקר הזקנה מאז ומתמיד…

אהלן שחקן צעיר ומוכשר שאולי קורא את הטור הזה.
תרים לרגע את הראש מהאינסטגרם ותסתכל על צבע החולצה שאתה לובש. הצבעים לא מתאימים למ.ס אשדוד או מכבי נתניה? צא מהר להשאלה, רצוי בקבוצת תחתית שתעניק לך דקות משחק או בבני יהודה.

כי זאת האמת. שחקן נוער מקבוצה גדולה, מוכשר ככל שיהיה, כנראה לא יקבל צ'אנס בקבוצת האם שלו.

רמזי ספורי, שמציג מס' הופעות מרשים גם בלבל אירופאי, היה נחשב לכישרון ענק עוד בילדים של הפועל ת"א ולכן קיבל את הצ'אנס כבר בגיל 17.
בנוסף, עליי להודות שטיפה "רימיתי". ספורי יהיה כבר באוקטובר בן 24 ויש לו פור על רוב חברי הרשימה.

נטע לביא, שהיה מרחק לחיצת יד מהשאלה וההיעלמות לתהום הנשייה של הכדורגל הישראלי בליגה א' צפון, ניצל הודות לנפילה של מכבי חיפה עם הבאתו של ניקולה דרינציץ'.
מספיק שדרינציץ היה קצת יותר טוב, ולביא לא היה מקבל את הצ'אנס ומוזכר כאן היום.

למעט שניהם, כל השחקנים שנמצאים ברשימה קיבלו הזדמנות רק בקבוצות קטנות, אם זה כשחקני בית כדוגמת אוחנה ואינברום באשדוד או כמושאלים דוגמת קניקובסקי ובלטקסה בעכו או יונתן כהן וחוזז בבני יהודה. וכאן מדובר על המקרה האופטימי, בו הם מושאלים ומשחקים בליגת העל.

ראויים לציון:

ירדן שועה, שחגג 20 לפני חודשיים וכבר רשם 42 משחקים בליגה וגיל כהן שיהיה בן 19 עוד 3 חודשים ושיחק כבר 16 משחקים, איך לא, באשדוד.

לצערי, לרשימת הכובשים אני לא צריך טבלה בכלל. יש רק שישה שחקנים עד גיל 23 שכבשו כמות שערים דו ספרתית בליגת העל:

ספורי המוחרג הוא מלך השערים של השחקנים עד גיל 23 עם 21 שערי ליגה. במקום השני נמצא יונתן כהן עם 16 גולים, שועה המרשים ופלקושצ'נקו חולקים את המקום השלישי עם 13 שערים, מתן חוזז כבש 12 שערים ודין דוד ממ.ס אשדוד כבש עשרה שערים. למוחמד עוואד ומוחמד שכר יש 9 שערים.

מאזן דל שאומר כמעט הכל על מצב הצעירים בליגת העל, ומנציח את הסטיגמה מתחילת הפרק.

עד כאן להפעם. שתהיה לנו אחלה עונה.

לפרק #1 סיכום העשור: "הינוארים" רום טל דן ומוטלה רפלד