אז הכדורגל חזר לחיינו. בישראל. בגרמניה. בפורטוגל. עוד מעט בעוד מקומות. ואיתו גם באו גולים, לא מעט בגלל הגנות נוראיות ולא מתואמות. דבר שבולט בחסרונו עד עכשיו, לצד הקהל שאינו, הוא שערים יפים.

ומה זה שער יפה? כמו כל דבר סובייקטיבי, אין תשובה אחת מוחלטת, אבל יש לא מעט סוגים של גולים שלרוב יזכו לאיזו מחמאה שהיא מעבר לשמחה בסיסית אחרי שער לזכות הקבוצה שלך. כמה סוגים? לסגמנטציה אין באמת סוף, אבל בגלל שבכדורגל אנו עוסקים, בחרתי ב-11 סוגי שערים שעושים לנו נעים בעין עם דוגמאות שחלקן מדגדגות בבלוטות הנוסטלגיה.

סלאלום

מונח שמקורו מדיאלקט נורבגי כלשהו, שהפירוש הוא בערך צלע הר בשיפוע. יותר קשור לתחרויות סקי וגולשים שמתנגשים בדגלים. אז השאילו את עניין ההתגברות על מכשולים, קרי מגינים חסרי אונים, והוסיפו את זה לשחקן שיוצא לדריבל בלתי ניתן לעצירה, ומקבלים הרבה פעמים שערים די מרהיבים. יש לא מעט סלאלומים מפורסמים, חלקם יותר קשורים לדהירה במגרש הפתוח מאשר לעבור שחקנים כמו קונוסים, לכן נבחר השער של זלאטן איברהימוביץ' במדי אייאקס מול ברדה על מנת לייצג את הקטגוריה. אין דהירה, אין אפילו ריצה. זה הופך את הגול להרבה יותר מרשים.

בעיטה חופשית עוצמתית

פה אין משהו מסובך או איזה שטענץ מתוחכם. שחקן ניגש לכדור, לא משנה החומה, ופשוט משחרר פצצה. מועמדים כדי לייצג את הקטגוריה הזו לא חסרים, אבל ז'וניניו פרנאמבוקנו, אולי בועט החופשיות הטוב בהיסטוריה, הוא כנראה הכי מתאים. לא שהיה חסר טאץ' או טכניקה (ראו למטה) בבעיטות שלו, אבל יותר מהכול הייתה שם עוצמה.

 

בעיטה חופשית עם קצת יותר טאץ'

בדומה לבעיטה החופשית העוצמתית, גם פה יש לא מעט כוח בבעיטה. בניגוד אליה, יש קצת יותר נגיעה של אלגנטיות. בדרך כלל מסלול אווירי עם קצת יותר עיקול. גם בעיטות מתחת לחומה יכולות להיכנס לתוך הקבוצה הזאת. מי נבחר לייצג? אנדראה פירלו והשער האחרון שהוא כבש במדי נבחרת איטליה, בבעיטה חופשית מול מקסיקו בגביע הקונפדרציות ב-2013.

 

תרגיל בעיטה חופשית

ולפעמים זה לא שחקן שעומד ליד הכדור עם הידיים על המותניים ואז בועט. לפעמים זה שחקן עומד ליד הכדור עם הידיים על המותניים, אבל רק כחוליה הראשונה בשרשרת. לפעמים זו התחלה של סדרת מסירות ותנועה בלי כדור מתעתעת ברחבה שמסתיימת ברשת. לפעמים זה 4 שחקנים אחר אחרי השני רצים מעל הכדור לפני שמישהו סוף סוף בועט. זה מקום ליצרתיות ותחכום. מה נבחר? השער החביב הזה של אלכס רודמן משרוסברי בגמר הפלייאוף של ליג 1 (הליגה השלישית באנגליה) מ-2018 מול רות'ראם. למרות השער, שרוסברי הפסידו בהארכה 1-2.

 

טיל בליסטי

שוב, אין פה משהו מתוחכם מדי. שחקן מגיע לכדור, לפעמים מהקרקע, לפעמים מהאוויר, ומתלבש לו מושלם. הדוגמאות פה אינסופיות, ויש אפילו כמה מומחים, אבל השער של טוני יבואה במדי לידס מול ליברפול בערב קיצי בתחילת עונת 1995-96 הוא כנראה אחד השערים הזכורים בימים המוקדמים של הפרמייר ליג; מהגולים האלה שכל הילדים בכיתה דיברו עליהם יום אחר כך. זה שהכדור פוגע במשקוף, בונוס נחמד לכל שער מכל סוג, מוסיף המון לאייקוניות של הגול.

 

שיגור בליסטי עם טוויסט

נשאר עם יבואה ולידס מאותה עונה, מגול אדיר אחר שלו, הפעם מול וימבלדון. גם הפעם טיל מטורף, גם הפעם משקוף ופנימה, אלא שכאן יש לנו הקפצה על הברך, דריבל קטן ואז הסיומת. בקיצור, לבעוט חזק הרבה שחקנים יכולים. לבעוט חזק אחרי שעשית איזה מהלך סוליסטי נחמד גם הרבה יודעים, אבל פחות.

 

צ'יפ

נמשיך עוד קצת עם הפרמייר ליג של שנות ה-90, ואולי השחקן הכי משמעותי של התקופה ההיא, אריק קנטונה. אחד השערים הזכורים של הצרפתי היה אותו צ'יפ מול סנדרלנד בעונת 1996-97, שער שכנראה יותר מפורסם בגלל התגובה של קנטונה אחריו. יש משהו בצ'יפים מעל השוער שאני מאוד מחבב, אולי יותר מכל שאר סוגי הגולים, כנראה בגלל השילוב של שחצנות עם יצירתיות (אצל קנטונה הייתה הרבה שחצנות).

קבוצתיות

אחרי כל ההתמקדות באינדיווידואל, מספיק עם כל ה'אני אני אני' הזה, ונעבור למשהו לא פחות חשוב – קבוצתיות. אז מה עושה גול קבוצתי יפה? כמו בתרגיל הבעיטה החופשית של שרוסברי, כשהרבה חלקים זזים עובדים בסינכרון וגם יוצא מזה גול, זה תמיד נראה טוב. בחרתי את השער הזה של לימה, ברזילאי שנתן כמה עונות מאוד יפות במדי בנפיקה (ואחת אצל בראגה) בתחילת העשור האחרון, בעיקר בגלל שאני מחבב את בנפיקה ועוד יותר מחבב גולים שמבקיעים לספורטינג.

 

בעיטה מקיבינימט

לגולים שמגיעים ממרחקים עצומים, כלומר מעבר לקו החצי, תמיד יש איזשהו קשר לשוער שלא עמד טוב. אבל עדיין, לבעוט מכזה מרחק בצורה מדוייקת זה לא פשוט. בחרתי את השער של מיינור פיגרואה בן ה-37 שעדיין משחק ב-MLS וכבר הגיע ל-163 הופעות במדי נבחרת הונדורס. השער שלו בבעיטה חופשית במדי וויגאן מול סטוק נבחר לשער העונה של עונת 2009-2010 בפרמייר ליג.

 

העקב

שערים בעקב בד"כ מתחלקים לשני סוגים: אלה שעל הקרקע, שבד"כ מראים על מחשבה מהירה בשילוב יצירתיות. הסוג השני הוא יותר מפגן אתלטיות, כמו השער של אוליבייה ז'ירו שמופיע פה, שחקן עם אחוז מרשים של גולים יפים מתוך הרזומה שלו.

 

ולסיום, האקרובט (מספרת יעני)

מספרת טובה היא מסוג הדברים שגם אם תושיב בן אדם שבחיים לא ראה משחק כדורגל ולא אוהב כדורגל, הוא יתרשם. לא משנה אם זה עם הגב לשער, חצי גוף, נגיעה ראשונה מהאוויר או אחרי הקפצה על החזה, כמו במספרת קלאצ' הזו של ריבאלדו בעונות קצת מקרטעות של ברצלונה, בין האליפויות של ואן חאל לעידן רייקארד.