ככה בדיוק היה צריך להיראות השבוע האחרון של ינואר בכדורגל הישראלי. כוכב על בסימן שאלה, ליגיונרים שבאים לקחת תואר, ואפילו סמלים ששבים הביתה. תנסו לעשות סקירה בראשכם ולמצוא את התשובה מתי בפעם האחרונה ארבע קבוצות לקראת סוף הסיבוב השני רצו יחדיו לאליפות? וכן, אני יודע שאני לארג' באופטימות בשביל אוהדי בית"ר ירושלים והפועל חיפה. הפתרון לשאלה אגב, מצוי ככל הנראה שנים רבות לאחור. אבל בכל זאת, אלופה מגמגמת, צהובה מזייפת, ירושלמית מרשימה, אך בצרות שלא נגמרות ואדומה נוספת שככל הנראה כבר גמרה את הכוחות מוקדם מדי מספקות לנו דרמה מסוג שנעים להיזכר בו.
המפסיד הגדול – יוסי בניון
סנטאנדר, ווסטהאם, ליברפול, צ'לסי, ארסנל ומעתה גם מכבי פתח תקווה. זה מה שקורה לצערי לאגדות כדורגל ששבות לישראל. יוסי לא למד מהטעויות של ברקוביץ ורביבו, חזר הביתה, ומשלם ביוקר. הפרידה הקשה ממכבי חיפה, העזיבה הלא נעימה ממכבי תל אביב ועכשיו ההשפלה בבית"ר ירושלים. אם לסיפורים היה סוף טוב כמו באגדות, בניון היה מסיים את הקריירה בהפועל באר שבע כמו בספרים, אבל הוא יצטרך להסתפק בחולצה הכחולה של המלאבס ובחמש מאות אוהדים שמתישהו בעקבות מהלך כזה או אחר ישרקו לו בוז. המושבה כן תהנה קצת מאבק כוכבים, מספר 15 קצת פחות.
מבחן הגיים-צ'יינג'רים – מרוואן קבהא וגידי קניוק
מי? בדיוק. אם עד לפני שנתיים הייתם שואלים את הצופה הישראלי הממוצע מה דעתו על השניים, כנראה שהתשובה הייתה שמדובר בצמד שחקנים סבירים. אבל כמו שכולנו יודעים, בתקופה הנוכחית עונה אחת מספיקה כדי לשנות את התמונה. קבהא עזר למאריבור הסלובנית להעפיל לליגת האלופות על חשבון הפועל באר שבע. קניוק כבש בשנה שעברה 10 שערי ליגה, לא הרשים השנה במיוחד באוזבקיסטן וגם הוא בדרכו לישראל. הצמד, בוגרי מכבי פתח תקווה, חוזרים ככוכבים שאמורים להיות שוברי השוויון כדי לזכות באליפות. האחד בבאר שבע, השני במכבי תל אביב.
להחזיר עטרה ליושנה – גילי ורמוט
אל רשימת השחקנים שמצטערים שלבשו את החולצה הירוקה בשנים האחרונות ניתן לשייך גם את ורמוט. קשר מוכשר שקיווה לעצור את מפולת השלגים, אך גילה מאוחר מדי כי היא חזקה ממנו. למרות אהבת הקהל, גילי עשה את הצעד הנכון ובקרוב יערוך הופעת בכורה מחודשת בקבוצת נעוריו. כבר לא ילד, בן 32, ועדיין אוהדי הפועל חיפה מאמינים שזה החלק החסר בפאזל ששווה אליפות. לדעת רבים סביר להניח כי זה בגדר פנטזיה, אבל הניצחון האמיתי יהיה לשמוע בסוף משחק מחיאות כפיים ולא שריקות בוז.
להחזיר עטרה ליושנה 2 – אופיר קריאף
אל רשימת השחקנים שמצטערים שלבשו את החולצה הירוקה בשנים האחרונות ניתן לשייך גם את קריאף. קשר מוכשר שקיווה לעצור את מפולת השלגים, אך גילה מאוחר מדי כי היא חזקה ממנו. בניגוד לאלה שעזבו את הכרמל, הפריחה אצל הקשר לא הגיעה בקריית שמונה והמעבר היה עניין של זמן. החזרה הביתה לעיר הבירה נראית טבעית מתמיד ומתקבל הרושם שאינו עזב לעולם. בהופעת הבכורה המחודשת לקח לו 14 דקות לסחוף את הצהובים למהפך מדהים על היריבה מסכנין. גם אם זה לא ייגמר באליפות, שני הצדדים הרוויחו.
הכול או כלום – חנן ממן
הלב כועס על הנטישה, הראש מעריך את הגאונות. קפטן הפועל חיפה עד לא מזמן, סמל אדום, הוכיח שוב שבעידן הנוכחי המועדון לא מעל הכול – אלא הפרט. בגיל 28 בחר ממן לזנוח את הרומנטיקה בצד וללכת על בטוח. המעבר להפועל באר שבע מבחינתו הוא בגדר הזדמנות אחרונה להוכיח שהוא שווה משהו גם בקבוצה שרצה לאליפות. אם מישהו חושב שהמשימה היא פשוטה שיציץ במצבם של מיכאל אוחנה, וובה בראון, וגיא מלמד. לא כל הנוצץ זהב, ובדרום רוצים תוצאות ועכשיו. בעוד ארבעה חודשים בדיוק נגלה האם המהלך הוא צל"ש או טר"ש.
ההימור – בן רייכרט
הילד רק בן 23 וכבר הספיק להרגיש את שני הקצוות של הכדורגל – הדבש והעוקץ. שחקן המריבה המפורסם טרם הצליח להתאושש מהסאגה התל אביבית ומהציפיות הגדולות נותרו רק מילים. חשוב לציין כי גם המעבר לבלגיה לא הוכיח את עצמו והבחירה בעכו עלולה או עשויה להשפיע על המשך הקריירה. הישארות כנגד כל הסיכויים ורייכרט יוגדר מחדש בתור קוסם, ירידת ליגה תשאיר אותו באזור הבינוניות ומטה. מכוכב שעטה את המדים של הפועל ומכבי תל אביב בנוסף לנבחרות הצעירות של ישראל, עיר הנמל היא בגדר גלגל הצלה או עוגן שוקע.
בשקט בשקט – מוחמד שכר וג'ורדן פושה
רבים משחקני הכדורגל שהצליחו בענף יגידו שהם פשוט עשו את הבחירות הנכונות. מסתמן כי השניים עלו על השיטה. שכר, רק בן 21 וכבר מסומן בתור יהלום שדרוש ליטוש והמעבר לקריית שמונה לא מקרי. איזי שכבר הוכיח שהוא מגלה כישרונות משובח וסילבס שראה אותו מקרוב ברעננה נותנים לו את קפיצת המדרגה המבוקשת. המקרה של פושה דווקא הפוך. החלוץ הצרפתי כבש לא פחות מ-50 שערים בלאומית בשלוש שנים ודווקא בעונת הבכורה בליגת העל הדברים הולכים פחות טוב. אם ימשיך במאמץ ובהשקעה, הרשתות יזוזו והמעבר לקבוצה גדולה יהיה עניין של זמן.
הנוסטלגיה: ולדימיר דבלאשווילי
קאמבקים זה תמיד דבר מרגש, במיוחד של שחקנים זרים שחוזרים לישראל. במקרה הזה מדובר באנדרייטד מוחלט. חלוץ מוכשר שלא הוערך, אבל במו רגליו לקח את מכבי חיפה לליגת האלופות וזכה במדיה באליפות האחרונה של המועדון. באצטדיון סמי עופר הוא יזכה לראשונה לשחק כאורח. אחרי שנים ארוכות בפולין, דנמרק וגיאורגיה, השאלה הגדולה היא האם דבלאשווילי מסוגל להשאיר את הפועל אשקלון בליגה. זיכרונות טובים מהעבר נוטים להשאיר טעם מתוק, אך המציאות עלולה להכות בפנים ולחזק תחושה חמוצה.
